פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
1125/14 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערער:
חאלד עטור
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל משרד הבריאות
2. בית חולים רמב"ם
3. נור עטור
4. מחמד עטור
בקשה לסילוק הערעור על הסף
החלטה
1.
בפניי בקשת המשיבים 1-2 לסילוק ההליך על הסף מחמת איחור נטען בהגשתו.
על פי אסמכתא מאתר "נט המשפט" אותה צירף המערער לתגובתו פסק הדין נשוא ההליך הומצא לידיו ביום 29.12.2013, ועל כן לטענתו הערעור, אשר הוגש ביום 12.2.2014, הוגש טרם חלוף המועד להגשתו. המשיבים 1-2 טוענים מצידם לאיחור בהגשת ההליך בשים לב לכך שבא-כוח המערער שלח אליהם עותק של פסק הדין, ובראש המכתב אותו שלח מופיע התאריך 23.12.2013. מכאן טענתם כי בא-כוח המערער "קיבל את פסק הדין לידיו" במועד מוקדם יותר מזה שנטען על ידו, ולגישתם נוכח האמור ההליך הוגש באיחור ויש לסלקו על הסף.
במענה לכך הבהיר בא-כוח המערער כי ככל הנראה התאריך המתנוסס על המכתב הנזכר מקורו בטעות קולמוס, בהדגישו כי באותו המועד (23.12.2013) שהה בחופשה לרגל חג המולד, ובהתאם להחלטתי הוסיף וצירף תצהיר לתמיכה בטענתו זו (ויצוין כי התצהיר הובא בפניי אך ביום 6.4.2014, ככל הנראה מחמת תקלה).
2.
לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לדחות את הבקשה.
כידוע ככלל יש למנות את הימים הנתונים להגשתו של הליך ערעורי למן המועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג (תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ונפסק בהקשר זה כי "כלל ההמצאה כדין הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (ראו בש"א 1788/06
קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007)). אמנם במקרים מסוימים "חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק", ואז גובר "חריג הידיעה" על "כלל ההמצאה", אך הודגש בפסיקה כי חריג זה מוחל "במצבים חריגים וקיצוניים" בלבד ( שם , פסקה 7. כן ראו: רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010); רע"א 11286/05
זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ , פסקה 14 (8.7.2007)).
במקרה דנן ועל פי אתר "נט המשפט" אישור המסירה של פסק-הדין לידי בא-כוח המערער הינו כאמור מיום 29.12.2013. הצדדים חלוקים בשאלה האם בא-כוח המערער קיבל את פסק הדין לידיו במועד מוקדם יותר, ודומני כי על יסוד החומר שבפניי אין בידי לקבוע כי בא-כוח המערער אכן קיבלו לידיו או ידע עליו במועד מוקדם יותר ממועד ההמצאה בפועל (ויצוין כי אין בפניי נתונים המצדיקים לפקפק בטענת בא-כוח המערער בדבר שהייתו בחופשה במועד הרלבנטי ובדבר טעות קולמוס שנפלה במכתבו, ובין היתר יצוין בהקשר זה כי בניגוד לטענת המשיבים 1-2 על פסק הדין שצורף למכתב שנשלח על ידי בא-כוח המערער לא מופיע כל תאריך). עוד אוסיף כי אף לו היתה מוכחת ידיעה של בא-כוח המערער על פסק הדין במועד המוקדם ממועד ההמצאה, קשה לומר כי בבקשה כפי שהוגשה הורם הנטל להוכיח כי מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות לסטות מ"כלל ההמצאה".
אשר על כן, הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין ומשאי הבהירות נבעה מטעות שנפלה במכתבו של בא-כוח המערער, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בניסן תשע"ד (10.4.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת