בש"א 1628/14 אילן חזני נ. שמעון הנגבי( סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

חרף התנגדותו של המשיב, החלטתי להיעתר לבקשה.

המבקש מציין כי פסק-הדין הומצא לו ביום 30.1.2014, וכי לפיכך האיחור בהגשת ההליך (הוגש ביום 3.3.2014) הינו של יום אחד בלבד. המשיב מצדו טוען כי המבקש הוא עורך-דין אשר "עוקב יום יומית אחר החלטות בית המשפט" ולכן "ראה את פסק הדין ביום 23.1.2014 או למחרת". לא ברור על מה מבסס המשיב הנחה עובדתית נחרצת זו, אולם מכל מקום, המועד הקובע לצורך מניין הימים להגשת הליך ערעורי הוא מועד ההמצאה כדין של פסק-הדין, והאפשרות להתבסס על מועד הידיעה (ככל שאכן מוכחת ידיעה) שמורה לנסיבות מיוחדות, שבהן קיים השתק או חוסר תום-לב דיוני (ראו סקירה וניתוח ברע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (8.7.2007)). סיכומו של דבר, לא מצאתי בסיס לשלול את טענת המבקש כי מדובר באיחור של יממה. הוסיפו לכך את טענתו של המבקש כי ניסה להגיש את ההליך ביום 2.3.2014, אך הדבר לא עלה בידו בשל בעיות התנועה והגישה בעיר ירושלים באותו מועד, והמסקנה היא כי ראוי להאריך את המועד עד ליום הגשת ההליך בפועל, קרי: 3.3.2014. כמובן, אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי באשר לסיכויי ההליך לגופו.

הליך בקשת רשות הערעור יתקבל אפוא, והחלטתי-זו תתויק בתיק השופט. אין צו להוצאות. האגרה בהליך בקשת רשות הערעור תשולם תוך 3 ימים.