עע"מ 2476/11 עיריית ראשון לציון נ. ש.י.מ. שריג נכסים בע"מ

לפניי בקשה להורות על מחיקת הערעור שכנגד על-הסף, מחמת שעוסק הוא בעניינים אחרים מאלה הכלולים במסגרת הערעור העיקרי.

המשיבה – חברת ש.י.מ. שריג נכסים בע"מ – הגישה עתירה מנהלית בגין חיובי הארנונה שהוצאו לה על-ידי המערערת – עיריית ראשון לציון. המשיבה הלינה בעתירה על כך שהמערערת תיקנה בדיעבד את שומת הארנונה בגין הנכס שבבעלות המשיבה, בהתייחס לשנים 2009-2002. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו קיבל את העתירה באופן חלקי. בית המשפט שלל את התיקון הרטרואקטיבי ככל שמדובר ב שטח הנכס, ולגבי המחלוקת הנוגעת ל סיווג הנכס, נקבע כי יש לקיים תחילה בירור בועדת הערר. לפיכך, בעניין זה האחרון נמחקה העתירה.

על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הוגש (ביום 29.3.2011) ערעורה של העירייה. בערעור נטען כי היה על בית המשפט קמא לדחות את העתירה מטעמי-סף (ובהם היעדר ניקיון כפיים, חוסר תום-לב, שיהוי ואי-צירוף צדדים רלוונטיים). כמו-כן, המערערת חולקת על קביעתו של בית המשפט קמא בעניין תיקון השומה בפריט של שטח הנכס, ועוד גורסת המערערת כי לא היה מקום לקבל את עמדת המשיבה כאילו רשאית היא להעלות כל טענה כנגד שומות הארנונה משל הוצאו בזמן-אמת.

ביום 28.4.2011 הגישה המשיבה ערעור שכנגד. בערעור שכנגד נטען כי יש לקבוע שההשגה שהגישה המשיבה על שומת הארנונה – התקבלה, כי המערערת לא הייתה רשאית לקבוע שומה בעלת תוקף רטרואקטיבי, וכי השומה-בדיעבד – בטלה. עוד מבוקש, בגדרי הערעור שכנגד, להידרש לסוגיה שבית המשפט קמא לא הכריע בה – היא סוגיית הנתונים העולים מפנקסי העירייה.

בהתאם להוראות צו הסיכומים (מיום 21.6.2011), הגישה המערערת את סיכומיה בתאריך 9.11.2011. המועד שנקבע להגשת סיכומי המשיבה (הן כמשיבה בערעור הן כמערערת בערעור שכנגד) הוא 12.1.2012. ביום 25.12.2011 הוגשה הבקשה שלפניי, למחיקת הערעור שכנגד. המשיבה הגישה תגובה ביום 4.1.2012, ובה העלתה טענות נגד בקשת-המחיקה, אך ביקשה כי העניין יידון לפני ההרכב. לבקשה זו האחרונה לא מצאתי נימוק של-ממש, ואין טעם מבורר שלא להכריע בבקשה כעת.

לאחר עיון בחומר שלפניי לא ראיתי להיעתר לבקשה לסילוק הערעור שכנגד על-הסף.

בפתח הדברים ראוי להידרש למועד הגשת הבקשה (הגם שהמשיבה לא התייחסה לכך בתגובתה). הבקשה הוגשה כשמונה חודשים לאחר שהוגש הערעור שכנגד; כששה חודשים לאחר שניתן צו הסיכומים; כחודש ומחצה לאחר שהוגשו סיכומי המערערת; וכשבועיים לפני המועד הקבוע להגשת סיכומי המשיבה (היא המערערת שכנגד). אין בבקשה כל התייחסות לעניין זה. לא הוסבר מדוע ולמה השתהתה המערערת בהגשת הבקשה לסילוק על-הסף, כאשר כל הנתונים הרלוונטיים לעניין זה היו ידועים זה מכבר (מעת שהוגש הערעור שכנגד). העובדה שבמשך חודשים ארוכים התקדם ההליך במסלול הדיוני שהותווה לו מבלי שהועלתה כל השגה מצד המערערת, מתפרשת כהשלמה מצד המערערת, וספק אם בנסיבות אלה היה מקום לשלול מן המשיבה את האפשרות להביא את השגותיה לפני בית משפט זה – לרבות, אם היה צורך בכך, בדרך של הארכת המועד להגשת ערעורה עד למועד הגשת הערעור שכנגד.

מכל מקום, איני סבור כי מבחינה עניינית יש למחוק את הערעור שכנגד. כלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום את עצמו לעניינים שעלו בגדרי הערעור העיקרי (ע"א 3034/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 (1995)). על כן, אין בעל-דין רשאי להעלות בערעור שכנגד כל השגה לגבי פסק-הדין של הערכאה הקודמת; רשאי הוא להעלות רק השגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. עמד על כך בית המשפט העליון באחת הפרשות:

בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל ענין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו ענין בו עוסק הערעור העיקרי (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א.,

פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

עם זאת, דרישת ההקבלה או הזיקה העניינית אינה דרישה דווקנית ומצמצמת. "התיבה 'אותו עניין' מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור" (ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (לא פורסם, 24.6.2007)). הערעור שכנגד עשוי אפוא לעסוק גם בנושאים שלא הועלו במסגרת הערעור העיקרי:

אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי (בש"א 4691/11 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700 (1991)).

אם כן, נדרשת זיקה עניינית, אך לא זהות בנושאים. "הערעור שכנגד" – כך נפסק – "אינו בבואה של הערעור העיקרי. אפשר שהערעור שכנגד יתייחס לכל עניין העומד ביסודו של הערעור ושזור עמו" (ע"א 41/99 גריזולין יצור ושיווק שמנים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 12.6.2001)). כדבריה של כבוד השופטת ד' דורנר: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999)). באותה רוח הוטעם כי במקום שבו קיים ספק באשר לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת אי-מחיקתו של ההליך:

ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול לטובת אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד, על אף שבמקרה הרגיל המקום ההולם להעלאת טענותיו הוא במסגרת ערעור עצמאי (עניין אוזן

הנ"ל, בעמ' 704).

בענייננו, בסופו של יום, הטענות בערעור ובערעור שכנגד סובבות, רובן ככולן, סביב ציר אחד שעניינו השומה-המתקנת שהוצאה על-ידי המערערת למשיבה; המערערת מבקשת להצדיק את שומת הארנונה וכן להצביע על פגמים בהתנהלותה של המשיבה בבואה לתקוף את השומות; המשיבה מצדה חפצה בעיקר לאיין את שומת הארנונה ולהצביע על פגמים בהתנהלות בכל הנוגע להוצאת השומה ולדיון בהשגה. יוטעם, כי בתגובת המשיבה לבקשה שלפניי היא מציינת כי לאור התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא, היא מצדה לא ראתה צורך לערער, אך משהוגש ערעורה של העירייה, ביקשה המשיבה "להרחיב את יריעת ההגנה" ולמעשה להעלות טיעונים נוספים – שלא התקבלו בבית המשפט קמא – התומכים באי-חיובה בתשלומי הארנונה. בנסיבות העניין, איני רואה למחוק היום את הערעור שכנגד, והערעור יוסיף להתנהל בהתאם להוראות צו הסיכומים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בשלב זה.