ע"א 8072/08 עו"ד אורי גלבוע נ. עיריית ירושלים

1.

בהליך שבכותרת הוגש ערעור שכנגד והמערער בערעור העיקרי מבקש כי אורה על מחיקת הערעור שכנגד מן המרשם שכן נעדר הוא "זיקה עניינית" לערעור.

2.

ביסוד ההליך בבית המשפט קמא עמד הסכם התקשרות בין המערער למשיבה על פיו יתן המערער למשיבה שירותי ייצוג בגביית קנסות. המערער הגיש תובענה בקשר להסכם זה ובה שלושה ראשי טענות עיקריים: אי עמידה במכסת החייבים שהעוברה לתובע; כשלים במתן אמצעים לייעול הגבייה; וכן ליקויים בתשלום שכר הטרחה. המשיבה (המערערת שכנגד) הגישה מצידה כתב הגנה ובו טענת קיזוז שעניינה הוצאות גביה מופרזות שהוציא המערער ובמקביל אף הגישה תובענה שכנגד בנדון. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן) נדחתה מרבית התובענה

- למעט פריט מסוים שעניינו שכר הטרחה; ונדחתה התובענה שכנגד. הערעור שהגיש המערער תוקף את ממצאי בית המשפט קמא ומסקנותיו לעניין מכסת החייבים; מתן האמצעים לייעול הגבייה; ענייני שיעור שכר הטרחה לו זכאי המערער בתום ההתקשרות בחודשי הגבייה האחרונים, כמו גם אי תשלום שכר טרחה בגין הוצאות גבייה ואי תשלום ריבית על-ידי המשיבה בגין פיגורים בתשלומים. הערעור שכנגד – שהוגש במועד – מוסב על דחיית טענת המשיבה לפיה על המערער להשיב סכומי הוצאות שגבה ביתר כמו גם זכותה של המשיבה לקזז סכומים אלו.

3.

בבקשה שלפני נטען כאמור כי הערעור שכנגד נעדר "זיקה מספקת" לערעור העיקרי ויש למחוק אותו אפוא על הסף. עיינתי בבקשה זו ובתגובת המשיבה לה. מסקנתי היא כי אין מקום בנסיבות מקרה זה להיעתר לבקשה למחיקה על הסף. אכן, זה מכבר נפסק כי בין הערעור העיקרי ובין הערעור שכנגד חייבת להתקיים זיקה. וכדברי כב' השופט ד' לוין בבש"א 3868/90 יעד אלקטריק נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 263 (1990): "דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל עניין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו – שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי". אמנם, נקבע כי הדרישה בדבר "אותו עניין" מתפרשת על דרך ההרחבה (ראו, למשל, ע"א 2124/00 עזבון חיננזון נ' עיזבון טמיר (לא פורסם, 30.10.2000)). אך גם נפסק כי עדיין צריכה להתקיים זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד (ראו רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.99)). ובמקרה שלפני? נכון הדבר כי סוגיית הוצאות הגבייה והשבתן (או קיזוזן) נדונה כעניין נפרד ומעבר לכך, בעיקר במסגרת תובענה שכנגד בבית המשפט קמא. אולם עניין זה שזור היה בטענות המערער עצמו לעניין שכר הטרחה, טענות ששב המערער והעלה בערעורו. בית המשפט קמא דן בהרחבה בקשת הטענות שטען המערער, ובכלל זה בטענתו שלו כנגד אי תשלום שכר טרחה בגין הוצאות הגבייה. מיד בסמוך לכך, דן בית המשפט בטענת הנגד לעניין גבייה מופרזת של הוצאות גבייה. בנסיבות אלו, שעיקרן הגשת ערעור שכנגד בגין דחיית התובענה שכנגד בעניין זה, שעה שערעור המערער מוסב, בין היתר, על שיעור שכר הטרחה ובכלל זה עניין הוצאות הגבייה, נראה כי מתקיימת זיקה מספקת בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד ואין אפוא עילה למחיקת הערעור שכנגד על הסף. כך גם שעה שטענה זו של הוצאות הגביה היתה גם טענת קיזוז.

4.

הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף נדחית אפוא בלא צו להוצאות. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.