פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
1790/19
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המערער:
הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית רמת השרון
2. מצודה בטיחות לתעבורה (97)
בע"מ
בקשה למחיקת הערעור
שכנגד על הסף
פסק-דין
והחלטה
1.
לפניי בקשה מטעם
המערער, הוא המשיב שכנגד, למחיקה על הסף של הערעור שכנגד שהוגש על-ידי המשיבה 1,
היא המערערת שכנגד.
2.
ואלה הן בקצרה העובדות הרלוונטיות לענייננו: המערער, הכפר הירוק
ע"ש לוי אשכול (להלן:
המערער
), הגיש
לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו שתי עתירות מנהליות כנגד דרישות תשלום
מטעם המשיבה 1, עיריית רמת השרון (להלן:
המשיבה
או
העירייה
), לתשלום היטלי סלילת רחובות ותיעול. במסגרת
העתירה הראשונה (עת"מ 54201-01-16) עתר המערער לביטול החיוב שהוטל עליו בגין
בקשה שהוגשה מטעמו למתן היתר בניה לבניית מבנה נוסף בפנימייה
(להלן:
העתירה הראשונה
). במסגרת העתירה השנייה (עת"מ
28641-09-16), אשר הוגשה נגד העירייה ונגד המשיבה 2 בערעור שכנגד, מצודה בטיחות
לתעבורה 97 בע"מ (להלן:
מצודה
), עתר
המערער לביטול היטל שהושת עליו בגין שטח אדמה ומבנים המשמשים את מצודה (להלן:
העתירה השנייה
). בהחלטתו מיום 28.9.2017 קבע בית המשפט
המחוזי כי הדיון בשתי העתירות, אשר עוסקות ב"אותו עניין", יאוחד.
3.
בגדרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נשוא ההליך שבכותרת,
הוכרעו שתי העתירות (להלן:
פסק הדין
). בית
המשפט המחוזי דחה את העתירה הראשונה, תוך שנקבע כי החיוב הוטל על המערער כדין.
לעומת זאת, העתירה השנייה התקבלה, וזאת תוך שנקבע כי לא ניתן לראות במערער
"בעל הנכס" שכן השטח נשוא עתירה זו הושכר לו בשכירות שנתית להבדיל
מחכירה לדורות.
4.
המערער, שלא השלים עם דחיית העתירה הראשונה, הגיש את הערעור שבכותרת
נגד רכיב זה בפסק הדין. המשיבה הגישה ערעור שכנגד מטעמה ובו טענה נגד הרכיב האחר
בפסק הדין, שבגדרו התקבלה העתירה השנייה. בהמשך לכך הגיש המערער את הבקשה שבכותרת,
למחיקת הערעור שכנגד על הסף. טענתו המרכזית של המערער היא כי הערעור העיקרי
והערעור שכנגד עוסקים בעניינים נפרדים ומובחנים – האחד ברכיב שהכריע בעתירה
הראשונה והאחר ברכיב שהכריע בעתירה השנייה – אף ששתי העתירות נדונו בבית המשפט קמא
במאוחד. לחלופין טוען המערער כי דין הערעור שכנגד להיות מסולק על הסף מן הטעם
שהוגש גם כנגד מצודה, אשר כלל לא הגישה ערעור עיקרי. המשיבה מתנגדת לבקשה.
5.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים
ובחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, הגעתי לכלל דעה
כי דינה להידחות
.
אכן, כלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום עצמו להשגות שיש להן זיקה
למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי.
יחד
עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה בפסיקה בהרחבה, ונקבע כי די בקיומה של זיקה
מצומצמת בהיקפה, כך "שיכול והערעור שכנגד יתייחס
לכל המונח ביסודו של הערעור
ושזור וקשור לאותו עניין
" (בש"א 4691/91
מדינת ישראל נ' אוזן
, פ"ד מה(5) 695, 700 (1991);
ראו עוד: ע"א 3034/94
זילברמן נ' שנפלד
, פ"ד מט(2) 1 (1995);
רע"א 6947/99
קו-לו עבודות בנין ופיתוח
בע"מ נ' תעשיות קסריה פולימרים
(1992) בע"מ (7.12.1999); בש"א 7182/18
שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
(18.10.2018);
בש"א 902/20
מועצה אזורית מגילות ים המלח נ' המוסד לביטוח
לאומי
, פיסקה 15 (18.2.2020)
(להלן: עניין
מגילות ים המלח
)).
6.
יישום אמות מידה אלה על המקרה שלפנינו
מוביל למסקנה כי דרישת הזיקה העניינית בין הערעור העיקרי ובין הערעור שכנגד –
מתקיימת. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי דרישות התשלום שנתקפו במסגרת
שתי העתירות העלו סוגיות משפטיות דומות ובחלקן אף זהות. בהתאם לכך ציין בית המשפט
המחוזי בפסק הדין כי "שתי העתירות עוסקות באותו נושא" (פיסקה 2 לפסק
הדין; ראו גם: פיסקאות 18 ו-49 לפסק הדין). ואכן, חלק לא מבוטל מן הטענות שהועלו
בגדרי הערעור העיקרי רלוונטיות לכלל
השטחים
במתחם הכפר הירוק, היינו לנכסים נשוא העתירה הראשונה וגם לנכסים נשוא העתירה
השנייה. כך, למשל, הטענה בדבר התגבשותו של אינטרס הסתמכות משום שמשך עשרות שנים לא
חויבו מבני הכפר הירוק בהיטלי פיתוח; וכן הטענה כי המערער, כמוסד ממשלתי, פטור מהיטלי
פיתוח. ודוק: אף שפסק הדין ניתן כאמור לגבי שתי העתירות, אין בעובדה שכל אחד מן הצדדים
מפנה את ערעורו כנגד מקטע שונה של פסק הדין, כדי לשלול את קיומה של הזיקה העניינית
הדרושה (השוו
: ע"א 7339/19
הרשות הממשלתית למים ולביוב נ'
קיבוץ עין המפרץ
, פיסקה 6 (23.1.2020)).
אם כן, מסקנתי היא כי הערעור שכנגד,
המכוון נגד קבלת העתירה השנייה, "שזור וקשור" לערעור העיקרי המופנה נגד
דחיית העתירה הראשונה באופן הממלא אחר דרישת הזיקה העניינית הנחוצה בנסיבות
העניין.
7.
יחד עם זאת, ראיתי לקבל את טענתו החלופית
של המערער ולהורות על מחיקת הערע
ור שכנגד ככל שהוא
מופנה כנגד מצודה, אשר
לא הגישה ערעור
מטעמה על פסק הדין. כך, שכן כפי שנקבע לא אחת, ערעור שכנגד יכול שיוגש
רק
כנגד אותו בעל
דין שהגיש את הערעור העיקרי, ולא כלפי בעל דין אחר שאינו מערער (ראו: בש"א
8076/04
מרדכי בנימין ובניו
בע"מ נ' דנין
, פיסקה 3
(
2.2.2005); ע"א 4835/07
קן טק ונצ'רס
בע"מ נ' אברבנאל
, פיסקה 7 (1.1.2008);
ע"א 7054/13
מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ
(13.11.2014);
עניין
מגילות ים המלח
, בפיסקה 14;
חמי בן-נון וטל
חבקין
הערעור האזרחי
411 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן:
בן-נון וחבקין
)).
8.
אולם, לפי הוראות תקנה 424 לתקנות סדר
הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המערער לצרף אף את מצודה כמשיבה לערעור
העיקרי. הוראת תקנה 424 פורשה בפסיקה בצורה רחבה, וכבר נקבע כי,
לשם מניעת תקלות בהליך הערעורי, כאשר ניתן פסק
דין מאוחד במספר הליכים על יוזם ההליך הערעורי לצרף כמשיבים את כל בעלי הדין בכל
ההליכים שאוחדו (ראו, למשל:
ע"א 8238/17
אורתם סהר הנדסה בע"מ
נ' שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה
(19.6.2018)
;
בן-נון וחבקין
, בעמ' 264-263). אשר על כן,
אני
מורה למערער לצרף את מצודה כמשיבה לערעור העיקרי.
9.
סיכומו של עניין: הבקשה למחיקת הערעור
שכנגד, ככל שהיא מופנית נגד המערער – נדחית. יחד עם זאת, מצודה תימחק כמשיבה
מהערעור שכנגד.
המשיבה תגיש, תוך 10 ימים, הודעת ערעור
שכנגד אשר תהיה מופנית נגד המערער בלבד. המערער יגיש דף פתיחה מעודכן להודעת
הערעור, אשר יכלול אף את מצודה כמשיבה לערעור העיקרי, וזאת בתוך אותו המועד.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
החלטה
זו תתויק בתיקי השופטים.
ניתנו
היום, כ"ו בניסן התש"ף (20.4.2020).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת