בבית המשפט העליון
בש"א 8076/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המערערת
מרדכי בנימין ובניו בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1. רונן דנין
2. ישראל מועלם
3. דורון מועלם
4. חובב מועלם
5. אלי שלום
6.ינאי והדס מועלם
7. יחיה גוזי
8. שלמה דנין
9.יוסף ומיכל דיין
10.שם טוב ומזל זגיר
11. יעקב זגיר
12. ידומי יאיר
13. עמוס דוד
14. רפאל דוד
15. זוהרה דוד
16. רחל שלום
17. מאיר קהלני
18. דני קהלני
19.משה והדסה גאוזי
20. ארז סייהבי
21. יואל קהלני
22. רענן נעוס
23.יחיה ושרה ציוני
24.מרדכי ומיכל גוזי
25. משה וקס
26. מיכאל חסון
27. רפי מינצר
28.מנורה חברה לביטוח בע"מ
29.מדינת ישראל-מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ)
30.חיים פינגרהוט
31.מגדל חברה לביטוח בע"מ
ערעור על החלטת רשם
בשם המערערת: עו"ד רוני מועלם
פסק-דין
1.זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ', מיום 24.6.04, בבקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש מטעם המשיבים בערעור זה. מקור הבקשה בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת ( כבוד השופט אברהם אברהם ). שעניינו נזקים שנגרמו במהלך השנים 1996-1997 לתושבי המושב אליקים במסגרת עבודות שיזמה משיבה 29 (להלן: מ.ע.צ ) להקמת מחלף והרחבת הכביש העובר בסמוך למושב. את העבודות הקשורות בהקמת המחלף ביצעה עבור מ.ע.צ המערערת, חברת מרדכי בנימין ובניו בע"מ (להלן: חברת מרדכי או המערערת ). במסגרת עבודתה נדרשה חברת מרדכי לערוך פיצוצים בסלע, אותן ביצע עבורה קבלן הפיצוצים (להלן: מינצר ). בית המשפט המחוזי חייב ביחד ולחוד את מע"צ וחברת מרדכי בתשלום נזקי תושבי אליקים; ביחסים הפנימיים ביניהם קבע בית המשפט קמא כי אחריותה של מ.ע.צ היא ל-10% מהנזק ואילו אחריותה של חברת מרדכי היא בשיעור של 90% מהנזק. במסגרת הודעת הצד השלישי חייב בית המשפט קמא את מינצר בשיפוי מחצית הסכום בו חויבה חברת מרדכי לפי פסק הדין. מ.ע.צ הגישה ערעור הן על גובה הנזק והן לעניין החבות (ע"א 1818/04); מינצר, מצידו, הגיש אף הוא ערעור הן לעניין החבות והן ביחס לגובה הנזק (ע"א 1716/04). כנגד ערעורה של מ.ע.צ הגישו תושבי אליקים (להלן: המשיבים 26-1 ) ערעור שכנגד על ערעורה הראשי של מ.ע.צ. ואילו חברת מרדכי - המערערת בערעור שלפנינו - הגישה ערעור שכנגד על ערעורו של מינצר.
בפני כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ' הונחה בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד שהגישה חברת מרדכי כנגד ערעורו של מינצר, בטענה שהוא חורג מהמחלוקת שהותוותה בערעור המקורי שהוגש. כבוד הרשמת קיבלה את הבקשה בחלקה, והורתה רק על מחיקת הטענות כדלקמן:
"אולם הטענות הנוגעות לעצם אחריותם של המעוולים, כגון טענות בדבר היעדר נזק, היעדר קשר סיבתי בין הנזק למעשי המעוולים, גובה הנזק וכדו' – שאלות אלו אינן עולות במישור שבין המערערים העיקריים לבין המערערות שכנגד, ועל כן לא ניתן להעלותן במסגרת הערעור שכנגד. הבקשה מתקבלת, איפוא, כמפורט לעיל. הערעור שכנגד יתוקן בהתאם."
מכאן הערעור שלפנינו.
2.לטענת המערערת, אין בהגשת ערעור בעניין הפיצויים, כדי לשלול את האפשרות להגיש ערעור כנגד עצם קביעת האשם. עמדת כבוד הרשמת שומטת, לטענתה, את הקרקע תחת ההצדקה לקיים את הדיון בערעור שכנגד, וזאת מאחר שלאור החלטתה לא ישא הערעור, באם יתקבל, כל נפקות לעניין חיוב המערערת בפסק הדין המחוזי. בתשובתה לתגובת המשיבים, שבה המערערת וטוענת, כי כל הטענות המועלות על-ידה במסגרת הערעור שכנגד הועלו במסגרת הערעור העיקרי על פסק הדין ועל-כן אין כל הצדקה בהוראת הרשמת למוחקן.
המשיבים 1-26 טוענים, מצידם, כי ניתן להגיש ערעור שכנגד רק כנגד אותו בעל דין שהגיש את הערעור העיקרי, ולא כלפי בעל דין אחר שאינו מערער. משכך, אין ביכולתה של המערערת, חברת מרדכי, לחבוק בטיעוניה במסגרת הערעור שכנגד ערעורו של מינצר טענות כלשהם כלפי המשיבים 1-26. לעומת זאת, מסכימים מינצר (המשיב 27 לערעור) והמשיבה 28, כי יש לבטל את החלטת הרשמת ולהותיר את הערעור שכנגד על כנו. לטענתם, שאלות הקשר הסיבתי והיעדר הנזק שלובות בשאלת חלוקת האחריות בין הצדדים השונים ולא ניתן להפריד ביניהן. החלטת כבוד הרשמת עשויה להביא, לטענתם, לתוצאות משפטיות שונות של הערכאות השונות באשר לאותן שאלות. המשיבה 29 והמשיב 30 הופטרו מהגשת טיעונים, והותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט; המשיבה 29 הוסיפה בתגובתה מספר הערות. לעומת זאת, המשיבה 31, שהופטרה אף היא מהגשת טיעונים מטעמה, הביעה עמדתה, כי במסגרת הערעור שכנגד ניתן לטעון טענות רק בנוגע לחיוב ביחס למערערים בערעור הראשי.
3.בחנתי את טענות המערערת, המשיבים השונים ותשובת המערערת ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת. המערערת בערעור שלפנינו לא הגישה ערעור מטעמה כנגד פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. חלף כך, ביקשה המערערת להציג השגותיה לעניין פסק הדין במסגרת ערעור שכנגד על ערעור שהגיש מינצר. הערעור שכנגד הוגש כנגד מי שהיה נתבע כמוה בערכאה דלמטה. ואולם, מתוך נימוקי הערעור שכנגד עולה, כי בבואה לחלוק על קביעותיו של פסק הדין במסגרת הערעור שכנגד מופנות טענותיה הן כלפי המערער העיקרי והן כלפי התובעים בהליך המקורי. כך, למעשה, מצטרפת המערערת אל המערער בערעור העיקרי בתקיפת פסק הדין, הגם שאין באמתחתה יסוד משפטי לעשות כן. ערעור שכנגד יכול שיוגש רק נגד אותו בעל דין שהגיש את הערעור העיקרי, ולא כלפי בעל דין אחר שאינו מערער (ב"ש 797/84 שוורץ לבית קלצ'קין נ' קופת תגמולים לעצמאים 'עצמה' פ"ד לח (1)81 ,83; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ , פ"ד מד(1) 239, 246; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין) בעמ' 844-846). ראו לעניין זה את דברי כבוד הנשיא (בדימ.) מ' שמגר בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן
פ"ד מה(5), 695, עמ' 700-701:
הערעור שכנגד - שפניו לשינויה של ההכרעה - שונה מהודעת הערעור הרגילה; זו האחרונה יכולה להיות מופנית נגד כל שנפסק בבית משפט קמא, מבחינת התוצאה או מבחינת ההנמקה. הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי... מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי.
לעניין החשש שמביעה המערערת, דכאן, מפני האפשרות שלא תתבררנה טענותיה כלפי חיובה בפסק הדין המחוזי, על כך אין לה אלא להלין על עצמה ועל בחירתה שלא להגיש ערעור בעניין זה.
4.דין הערעור, אפוא, להדחות. המערערת תגיש את סיכומיה המתוקנים בתוך 21 ימים. המשיבים יוכלו להגיש, אף הם, סיכומים מתוקנים מטעמם בתוך 21 ימים נוספים. מועד הדיון יידחה עד להשלמת הגשת הסיכומים המתוקנים. המערערת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסך של 7,500 ש"ח שישולמו לידי בא-כוח המשיבים 1-26.
ניתן היום, כ"ב בשבט התשס"ה
(2.2.05).
ש
ו פ ט