ע"א 5451/16 א.ר.א.ב. בונוס בע"מ נ. עו"ד אלונה בומגרטן נאמנה זמנית להסדר

1.לפניי בקשה מטעם המשיב 2 (להלן: החייב ) להורות על סילוקו של הערעור שכנגד, אשר הוגש על ידי המשיבות 5-4 (להלן: המערערות שכנגד ), על הסף.

2.הרקע העובדתי בקליפת אגוז: בפסק דינו מיום 25.5.2016 (להלן: פסק הדין ) קיבל בית המשפט של פשיטת רגל בקשה מטעם החייב לאישור הסדר נושים (להלן: הסדר הנושים ). הבקשה התקבלה חרף התנגדותן של שלוש נושות - המערערת והמערערות שכנגד. ביום 7.7.2016 הגישה המערערת את הערעור דנן (להלן גם: הערעור העיקרי ), במסגרתו עתרה לבטל את פסק הדין ולהורות על ביטול הסדר הנושים. ביום 5.10.2016 הוגש הערעור שכנגד, בגדרו עתרו אף המערערות שכנגד לבטל את פסק הדין ולהורות על ביטול הסדר הנושים. ביום 25.8.2016 ניתן צו סיכומי טענות, ואילו ביום 18.9.2016 ניתן צו סיכומים מתוקן (שני הצווים ניתנו טרם הגשת הערעור שכנגד). ביום 8.11.2016 הגישה המערערת את סיכומיה.

3.הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף, היא הבקשה שלפניי, הוגשה על ידי החייב ביום 28.10.2016. הטענה המרכזית העומדת ביסוד בקשת הסילוק היא כי הלכה למעשה אין מדובר בערעור שכנגד, אלא ב"ערעור שבעד" המצטרף לערעור העיקרי. המשיבה 1, היא הנאמנת לביצוע הסדר הנושים, תומכת בבקשת הסילוק. המערערות שכנגד מתנגדות לבקשה וטוענות, בין היתר, כי חרף העובדה שגם הן חפצות בביטולו של הסדר הנושים, הרי שטענותיהן בערעור שכנגד מתמקדות בקביעות אחרות מאלו שעומדות במוקד הערעור העיקרי "ובמובן זה הערעור שכנגד הינו אכן ערעור שכנגד" (סעיף 4.1.2 לתגובתן). המערערות שכנגד מוסיפות ומדגישות כי קיימת יריבות בינן לבין המערערת, וזאת נוכח השוני בשיעור הדיבידנדים ונוכח העובדה שהן נושות רגילות בעוד שהמערערת מהווה, כך על פי הנטען בערעור, נושה מובטחת (סעיף 4.2 לתגובה). לחלופין וככל שייקבע כי הערעור שכנגד הוגש שלא כדין, עותרות המערערות שכנגד לקבלת ארכה להגשת ערעור עיקרי מטעמן.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק, דומני כי יש צדק בטענת החייב לפיה דינו של הערעור שכנגד להימחק וזאת מן הטעם שהמערערות שכנגד לא היו רשאיות להגישו.

5.הערעור שכנגד נועד להקנות יתרון דיוני למי שיכול היה להגיש ערעור ולא עשה כן, על דרך של הארכת המועד הקצוב בדין להגשת ערעור שכנגד בעקבות הגשתו של ערעור עיקרי. יתרון דיוני זה מהווה מעיין שוט כלפי הצד שכנגד, המגיש ערעור עיקרי מצדו. יש בו כדי להרתיע בעל דין מלערער, וזאת על רקע הידיעה כי הגשת ערעור עשויה להעמיד אותו בסכנה שבית המשפט לא רק ידחה את ערעורו, אלא גם ייטול ממנו את פירות זכייתו (החלקית) בערכאה הדיונית (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 842 (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995)).

מתכליתו של הערעור שכנגד נגזרות גם המגבלות הטמונות בו: הצורך בקיומה של זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי (למשל, בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990) (להלן: פרשת יעד )) והמגבלה הקשורה לכך ולפיה "ערעור שכנגד יכול שיוגש רק כנגד אותו בעל דין שהגיש את הערעור העיקרי, ולא כנגד בעל דין אחר שאינו מערער" (בש"א 8076/04 מרדכי בנימין ובניו בע"מ נ' דנין (2.2.2005) והאסמכתאות הנזכרות שם. עוד ראו, פרשת יעד , עמ' 263; ע"א 4835/07 קן טק ונצ'רס בע"מ נ' אברבנאל

(1.1.2008)). ואכן, הנחת היסוד המובנית במוסד הערעור שכנגד היא "... שקיימת חזית בין המערער לבין המערער שכנגד. בהיעדר חזית שכזו; כלומר במקום שבו המערער והמערער שכנגד נמצאים באותו צד של המתרס - אין הערעור-העוקב יכול להיחשב 'ערעור שכנגד'" (ע"א 4408/12 ריכטר נ' פנחסי (27.5.2013) (להלן: פרשת ריכטר )). ובמילים אחרות: כאשר המערער והמערער שכנגד נמצאים באותו צד של המתרס באופן שהערעור שכנגד אינו מופנה כנגד המערער, לא מתקיים הרציונל העומד בבסיס מוסד הערעור שכנגד וממילא אין הצדקה להענקת היתרון הדיוני הגלום בו (ראו והשוו גם, ע"א 7054/13 מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ (13.11.2014)).

6.ומן הכלל - לענייננו: כזכור, הערעור העיקרי מופנה כנגד האישור שניתן על ידי בית המשפט של פשיטת רגל ביחס להסדר הנושים, וכך גם הערעור שכנגד. כלומר, שני ההליכים חותרים להשגת תוצאה זהה. מבחינה מהותית ניתן לומר, כי הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד מופנים למעשה כנגד החייב (אף שמבחינה פורמאלית צוינו בכל אחד מן ההליכים משיבים נוספים); וכי המערערת אינה הצד שכנגד האמיתי בערעור שכנגד (אף שמבחינה פורמאלית היא כמובן בגדר משיבה לו). בניסיונן של המערערות שכנגד לשכנע כי בינן לבין המערערת קיימת חזית המצדיקה הגשת ערעור שכנגד - אין ממש. ודוק: גם אם אניח שהנימוקים העומדים בבסיס הערעור שכנגד שונים במידת מה מאלה העומדים בבסיס הערעור העיקרי, וכי אין זהות אינטרסים מלאה בין המערערת לבין המערערות שכנגד - לא יהיה בכך כדי לשנות מן הנתון הבסיסי שלפיו הערעור שכנגד מופנה, הלכה למעשה, כנגד החייב וכנגד הסדר הנושים שאושר בעניינו. בוודאי שלא ניתן לומר כי הערעור שכנגד מופנה רק כלפי המערערת (ראו והשוו, פרשת ריכטר לעיל; ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 407 (מהדורה שלישית, 2012)). האינדיקציה הטובה ביותר לכך שהערעור שכנגד אינו מופנה כנגד המערערת, מצויה בכך שהיא עצמה מתנגדת לבקשת הסילוק (מה גם שבסעיפים 3.12.3-3.12.2 לערעור שכנגד מצדדות המערערות שכנגד בטענות מסוימות הנוגעות באופן ספציפי למעמדה של המערערת כנושה מובטחת).

7.עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר החלטתי, חרף התנגדות החייב, לקבל את בקשתן החלופית של המערערות שכנגד ולהאריך את המועד להגשת ערעור עיקרי מטעמן, אך זאת תוך חיובן בהוצאות על הצד הגבוה.

8.העובדה שהמערערות שכנגד החליטו, בסמוך לאחר קבלת פסק הדין לידיהן, להשלים עם התוצאה ולהימנע מהגשת ערעור, שוקלת לחובתן בעת בחינת בקשת הארכה. מתגובת המערערות שכנגד עולה עוד, כי בעקבות הגשת ערעור המערערת ביום 7.7.2016 הן שקלו את העניין בשנית והחליטו כי אף הן מעוניינות להשיג על פסק הדין. ואולם, לא הובהר מדוע הדבר נעשה על דרך של ערעור שכנגד דווקא, תחת הגשת ערעור עיקרי או בקשת ארכה להגשתו.

9.מצד שני, לא ניתן להתעלם מעובדת קיומו של ערעור תלוי ועומד על פסק הדין. כפי שנקבע לא פעם, "... שעה שתלוי ועומד לפני בית המשפט הליך אחר, יקל על בעל דין לבסס 'טעם מיוחד' לאיחור" (ע"א 8776/08 פלוני נ' שראי , פיסקה 6 (18.3.2009)). קיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד אמנם אינו מקנה הארכת מועד אוטומטית להגשת הליך ערעורי נוסף על אותה החלטה, ואולם הפסיקה נתנה לעובדה זו משקל רב בעת בחינת בקשות להארכת מועד (למשל, ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא בע"מ , פיסקה 4 (2.8.2016)). ואכן, כאשר קיים הליך ערעורי תלוי ועומד על פסק דין, הרי שהוא אינו חלוט וממילא קשה לומר כי מאן דהוא גיבש הסתמכות על סופיותו. מטעם זה איני סבור כי הפעולות לביצוע הסדר הנושים אשר נערכו לאחר פסק הדין, כמפורט בכתבי בי הדין של החייב, מגבשות הסתמכות המצדיקה הימנעות ממתן ארכה (וראו גם, תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

הערעור שכנגד אמנם הוגש זמן בלתי מבוטל לאחר המועד האחרון להגשת ערעור עיקרי מטעם המערערות שכנגד, ואולם יש חשיבות לעובדה שהערעור התלוי ועומד אינו מצוי בשלב מתקדם ושניתן לקבוע לוחות זמנים להגשת הערעור ויתר הסיכומים באופן אשר לא יעכב את ההליך ולא יוביל לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 24.4.2017. בנסיבות העניין אף אין בידי לקבוע כי הגשת הערעור שכנגד (תחת הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור עיקרי) נעשתה על ידי המערערות שכנגד בחוסר תום לב, כפי שמשתמע מעמדת החייב.

10.משהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הגעתי לכלל מסקנה כי חרף הקשיים בהתנהלותן של המערערות שכנגד, לא יהיה זה נכון לחסום את שערי בית המשפט בפניהן וכי התוצאה המאוזנת היא מתן ארכה תוך חיובן של המערערות שכנגד בהוצאות הולמות לטובת החייב.

11.התוצאה היא, איפוא, כדלקמן :

א.הערעור שכנגד נמחק מן המרשם .

ב.המערערות שכנגד תהיינה רשאיות להגיש ערעור על פסק הדין עד ליום 17.1.2017. במועד הגשת הערעור תפקדנה המערערות שכנגד עירבון בערעור מטעמן בשיעור של 30,000 ₪, וכמו כן תגשנה את סיכומיהם כמערערות בהיקף של 7 עמודים ובדרישות הצורניות הקבועות בצו הסיכומים.

ג.המשיבים 1, 2, 4 ו-5 יגישו סיכומים כמשיבים בשני הערעורים במסמך אחד , עד ליום 22.2.2017. נוכח הגשת הערעור הנוסף, היקף הסיכומים יוגדל לכדי 11 עמודים.

ד.הכונס הרשמי יגיש סיכומים כמשיב בשני הערעורים במסמך אחד , עד ליום 5.3.2017, וגם היקף הסיכומים מטעמו יוגדל לכדי 11 עמודים.

ה.סיכומי תשובה בכל אחד מן הערעורים יוגשו (ככל שהמערערות תחפוצנה בכך) עד ליום 19.3.2017, וזאת בהיקף של 2 עמודים.

ו.המערערות שכנגד תשאנה בהוצאות לטובת החייב (המשיב 2) בשיעור של 6,000 ש"ח.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים, וכן לרשום על גבי הערעור שכנגד (המתויק בתיקי השופטים) את דבר מחיקתו.