ע"א 3443/17 יהודה לוי נ. אריק אהרון לוי

1.

לפניי בקשה מטעם המשיב 6 (להלן: הבנק ) להורות על סילוקו של הערעור שבכותרת על הסף. זאת, הן בשל איחור נטען בהגשתו והן בטענה כי לא עומדת למערער זכות להשיג על פסק הדין אשר כנגדו מופנה הערעור. המערער - אשר אינו מיוצג - מתנגד לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשה ובכתבי בי הדין הנוספים אשר הוגשו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על מחיקת הערעור. אפרט, בתכלית הקיצור, את טעמיי לכך.

א.

לעניין הטענה בדבר היעדר זכות להשיג על פסק הדין : בפיסקה 43 לפסק הדין נקבע במפורש כי "לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דין זה יש לאפשר לנאמן בתיק פש"ר 805/07 [המשיב 9, הוא הנאמן על נכסי המערער - ג'ל'] כל בקשה נדרשת בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו באשר לאופן המשך ניהול ההליך בתיק פש"ר 805/07". המשמעות המעשית של קביעה זו היא מתן רשות לנאמן להגיש בקשה לביטול צו ההפטר אשר ניתן למערער בשנת 2014 (וראו גם האמור בפיסקה 35 לפסק הדין; וכן האמור בפיסקה 29 להחלטה מיום 1.5.2014 בגדרה ניתן צו ההפטר). ואכן, בהתבסס על פסק הדין ועל האמור לעיל הגיש הנאמן בקשה לביטולו של צו ההפטר אשר ניתן ביחס למערער. דומני כי די בכך על מנת לראות את המערער, אשר היה צד להליך בבית המשפט המחוזי, כמי שנפגע מפסק הדין וזכאי לערער עליו.

ב.

לעניין מועד הגשתו של הערעור : בנסיבותיו העניין דומני כי הטענה לפיה המצאת פסק הדין לידי עו"ד אברהמי מהווה המצאה כדין למערער, מעוררת קושי מסוים. כך, נוכח העובדה שבעלי דין שונים, ובהם הבנק עצמו, התנגדו לכך שעו"ד אברהמי ימשיך לייצג את המערער בהליך בבית המשפט המחוזי, ועו"ד אברהמי אף הגיש בקשה בעניין (שהוכתרה כ"אבעיה"). ואכן, ביום 27.12.2015 נתן בית המשפט המחוזי שתי החלטות בעניין הייצוג. בעקבות זאת, וכעולה מן הרישא של הפרוטוקול מיום 5.1.2016, הודיע המערער כך: "אני הופעתי ללא ייצוג, אני מייצג את עצמי. עורך הדין שלי ראה את ההחלטה על האבעיה ואמר שהוא לא יכול לבוא ולשאול שאלות". גם בדיון מיום 17.1.2016 ייצג המערער את עצמו (למען הסדר הטוב אציין כי עיינתי בהחלטות ובפרוטוקולים באמצעות מערכת "נט המשפט"). ודוק: לא נעלם מעיניי כי פסק הדין הומצא גם למשיבה 8, היא בת זוגו של המערער והמערערת בע"א 2252/17. ואולם בנסיבות העניין קשה לראות בהמצאה זו כשוות ערך להמצאה כדין למערער עצמו, וזאת גם אם אצא מנקודת הנחה כי מדובר בהמצאה כדין.

ומה לגבי טענת הבנק לפיה יש מקום להחיל בענייננו את "כלל הידיעה" ולמנות את המועד להגשת הערעור ממועד ידיעתו של המערער על פסק הדין? האמת ניתנת להיאמר, כי לאחר עיון בתשובת המערער לבקשת הסילוק ובתצהיר המשלים אותו הגיש בהמשך הדרך, דומני כי נותרו סימני שאלה של ממש לגבי המועד שבו נודע למערער על פסק הדין, ולמעשה ניתן לומר כי רב הנסתר על הגלוי בהקשר זה. אף על פי כן, איני סבור כי יש בידי לקבוע - על בסיס התשתית העובדתית שלפניי ובשים לב למגבלות הנובעות מאופיו הדיוני של ההליך שלפניי - ממצא פוזיטיבי לפיו המערער ידע על פסק הדין לפני המועד הנטען על ידו (9.3.2017). אף יש לזכור בהקשר זה כי "כלל הידיעה" הוא חריג המוחל בנסיבות ייחודיות ויוצאות דופן בלבד (למשל, ע"א 1849/16 מיבר נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 2 (6.7.2017)).

3.

אוסיף, כי אפילו הייתי מגיע לכלל מסקנה שהערעור הוגש באיחור, דומה כי יש בנמצא טעמים של ממש העשויים להצדיק היענות לבקשתו החלופית של המערער (שהועלתה עוד בגדר כתב הערעור) להארכת מועד, וזאת אף שסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים (השוו, פיסקה 4 להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות מיום 3.4.2017 בע"א 2252/17). ראשית, מאחר שקיומו של ערעור תלוי ועומד על פסק הדין (ע"א 2252/17) מהווה נימוק בעל משקל רב בעת בחינת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור נוסף על אותו פסק דין (ראו והשוו למשל, ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא בע"מ , פיסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (2.8.2016); ע"א 5451/16 א.ר.א.ב בונוס בע"מ נ' עו"ד אלונה בומגרטן נאמנה זמנית להסדר נושים , פיסקה 9 (5.1.2017)). שנית, מאחר שחרף ההזדמנות אשר ניתנה למשיבים להתייחס לסוגית הארכה (החלטותיי מיום 27.7.2017, מיום 31.7.2017 ומיום 15.10.2017), הרי שהבנק הגיש התייחסות קצרצרה ולקונית בעניין זה (הודעה מיום 23.10.2017) ואילו יתר בעלי הדין לא הגישו תגובה כלשהי. שלישית, אזכיר את טענת המערער לפיה הגורם אשר הניע אותו להגיש את הערעור היה עצה שקיבל ממכר-משפטן בעקבות הגשת הבקשה לביטול צו ההפטר שניתן בענייננו (ואזכיר כי המערער אינו מיוצג).

4.

התוצאה היא כי בקשת הסילוק נדחית. אציין כי התלבטתי האם יש מקום לחייב את המערער בהוצאות לטובת הבנק נוכח אופן התנהלותו הדיונית, ואולם לבסוף החלטתי להימנע מכך.

5.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.