ע"א 6728/10 עזבון אייבי פומרנץ ז"ל נ. אסתר דקר

לפניי בקשה מטעם המערערים למחיקת ערעור שכנגד שהוגש על-ידי המשיבה.

1.

בין המערערים לבין חברה קבלנית בשליטת בעלה של המשיבה, נכרת בשנת 1996 הסכם קומבינציה לביצוע בנייה במקרקעין המצויים בבעלות המערערים. בהתאם להסכם המימון, היו המערערים - בעלי המקרקעין - אמורים לקבל ערבות בנקאית להבטחת ביצוע ההסכם. ערבות בנקאית כאמור מעולם לא הומצאה למערערים. חלף זאת, מישכנו המשיבה ובעלה לטובת המערערים את דירת מגוריהם. לא אעמוד כאן על מכלול השתלשלות העניינים בין הצדדים. אומר רק כי הבנייה לא הושלמה בהתאם להסכם הקומבינציה (סוגיה זו והסעדים הנגזרים ממנה מתבררים כיום בהליך בוררות); וכי בהמשך הדרך, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי תביעה שהיא נשוא ההליך שבכותרת. בתביעתה ביקשה המשיבה להצהיר כי אין תוקף למשכנתא שנרשמה על דירת מגוריה, ולחלופין - כי על מי מוש המשכנתא יחולו סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 וסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 וכי המשכנתא תוגבל רק לחלק מהחוב. בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף ) קיבל את תביעת המשיבה באופן חלקי בלבד. בית-המשפט קמא דחה את טענות המשיבה לעניין תוקף המשכנתא, אולם נעתר לשני סעדים חלופיים שביקשה המשיבה, בקובעו כי המשכנתא שנרשמה לטובת המערערים מוגבלת לסכום של 600,000 דולר; וכי בעת מי מוש

המשכנתא יחולו על המי מוש הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

2.

המערערים הגישו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי - הוא הערעור שבכותרת (להלן גם: הערעור העיקרי ). בהודעת הערעור הדגישו המערערים כי הם משיגים אך ורק על הקביעה בדבר הגבלת המשכנתא לסכום של 600,000 דולר (לטענתם, המשכנתא לא היתה מוגבלת בסכום). לאחר הגשת הערעור העיקרי, הגישה המשיבה ערעור שכנגד מטעמה. בבקשה שלפניי עותרים המערערים למחיקת הערעור שכנגד על הסף, בנימוק כי הוא אינו עוסק בנושא עליו הוגש הערעור העיקרי. המשיבה מתנגדת לבקשה. בפתח הדברים יוער כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לפיה המערערים מוש תקים מלהגיש את בקשתם למחיקת הערעור שכנגד על הסף, ולפיכך אדון בבקשה שלפניי לגופה.

3.

נקודת המוצא לדיון בבקשת המערערים הינה כי ערעור שכנגד הינו מקבילו של הערעור העיקרי שהוגש, ולפיכך עליו לתחום עצמו לאותם עניינים שעלו בגדרי הערעור העיקרי. עם זאת, דרישת הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לערעור העיקרי פורשה באופן מרחיב. "התיבה 'אותו עניין' מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור" (ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (לא פורסם, 24.6.2007)). בפרשה אחרת נפסק כי: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה . ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם " (דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999); ההדגשה הוספה – ד.כ.ל). באותה רוח הובהר בפסיקה כי מקום בו קיים ספק בנוגע לזיקה המהותית שבין הערעור שכנגד לערעור העיקרי, פועל הספק לטובת אי-מחיקתו של הליך הערעור שכנגד (ראו: דברי כב' הנשיא שמגר בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704 (1991)). נראה כי כלל ההכרעה האמור נובע מחשיבותן של זכות הגישה לערכאות וזכות הערעור, כמו גם מהתכלית המונחת בבסיס המוסד הדיוני של הערעור שכנגד, לאפשר לבעל-דין להימנע מהמשך התדיינות על-ידי אי הגשת ערעור מטעמו, כל עוד לא הוגש ערעור כנגדו. לצד השיקולים האמורים, ראוי לזכור כי הערעור שכנגד מאפשר למגישו לחרוג מפרקי הזמן הקצובים להגשת ערעור רגיל, ולפיכך אין לרוקן מתוכן את דרישת הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי. האיזון בין שיקולים אלה צריך להיבחן בכל מקרה לגופו.

4.

במקרה שלפניי, טענות המשיבה בהודעת הערעור שכנגד שהוגשה מטעמה, נסובו על ארבעה נושאים עיקריים: האחד , תוקף המשכנתא. השני , שיעור החוב המובטח במשכנתא. ה שלישי , תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ); והרביעי , טענת מרמה בהתנהלות המערערים (המשיבים שכנגד). לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי יש להותיר את הערעור שכנגד על-כנו, למעט מספר מצומצם של סעיפים בהודעת הערעור שכנגד הנוגעים לנושא הרביעי ואשר יש להורות על מחיקתם. אבהיר טעמיי לכך.

5.

אשר לסוגית תוקף המשכנתא – בעניין זה אני סבורה כי אין עילה למחיקת הערעור שכנגד שכן מתקיימת זיקה מהותית בין הסוגיה האמורה לבין הערעור העיקרי. אמת, הערעור העיקרי מטעם המערערים הופנה כנגד קביעת בית המשפט קמא בנוגע להיקף החוב המובטח במשכנתא. הערעור שכנגד, לעומת זאת, מתייחס בחלקו הגדול לשאלת תוקף המשכנתא. יחד עם זאת, שאלת היקף החוב המובטח במשכנתא – היא הסוגיה נשוא הערעור העיקרי – מבוססת על קביעתו של בית-המשפט המחוזי בדבר תוקף המשכנתא – היא הסוגיה המרכזית עליה נסוב הערעור שכנגד. ברי כי בלא קביעה בדבר היותה של המשכנתא תקפה, נשמט הבסיס לדיון בשאלת היקף החוב שהובטח באמצעותה. מטעמים אלה, אני סבורה כי מתקיימת זיקה מהותית בין הערעור שכנגד לערעור העיקרי. יפים לעניין זה דברי כב' הנשיא שמגר בבש"א 4691/91 אוזן הנ"ל: "אין פירושו של דבר שהודעת הערעור [שכנגד-ד.כ.ל] יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין " (ההדגשה הוספה – ד.כ.ל; שם, בעמ' 700). יוער כי בבש"א 4691/91 אוזן הנ"ל, קבע כב' הנשיא שמגר כי אף כאשר הערעור העיקרי הופנה כנגד גובה הפיצוי שנפסק בתביעה נזיקית, יכול הערעור שכנגד להיות מופנה כנגד קביעת האחריות בנזיקין (למרות שהערעור העיקרי לא נסוב על סוגיה זו). זאת מאחר וסוגית שיעור הפיצוי תלויה ומותנית בקביעת האחריות הנזיקית. יישום העקרונות האמורים בשינויים המחוייבים לנסיבות המקרה דנן, מוביל למסקנה כי אף שהערעור העיקרי בהליך שבכותרת נסוב על היקף החוב המובטח במשכנתא, יכול הערעור שכנגד להשיג על הקביעות לעניין תוקף המשכנתא, שכן שאלת היקף החוב המובטח מותנית בקיומה של משכנתא תקפה.

בסיום חלק זה של דבריי אציין כי עיינתי במכלול האסמכתאות אליהן הפנו המערערים בבקשתם, ולא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי. בכל הנוגע לאסמכתאות שצויינו בפיסקאות 18-19 לבקשת המערערים (ע"א 6899/97 פיישוביץ נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד נז(1) 364 (2000); וכן: בש"א (מחוזי ת"א) 10510/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' דויטש (לא פורסם, 17.6.2007)) – אעיר כי מדובר במקרים בהם הערעור שכנגד נמחק בשל כך שהוא נסוב על עילה נפרדת ועצמאית מזו עליה נסוב הערעור העיקרי. זאת, בניגוד למקרה דנן בו הקביעה בדבר תוקף המשכנתא מונחת בבסיס שאלת היקף החוב שהובטח במסגרתה.

6.

בכל הנוגע לסוגית היקף החוב המובטח – עיון בטיעוני המערערים מעלה כי הם אינם חולקים באופן ממשי על זכותה של המשיבה להגיש ערעור שכנגד בעניין זה, שהרי שיעור החוב המובטח היא הסוגיה עליה נסוב הערעור העיקרי. לפיכך, דרישת הזיקה המהותית בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד מתקיימת בבירור.

7.

אשר לשאלת תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר - שאלה זו עניינה בדרכי מי מוש המשכנתא. עניין זה אינו נובע ישירות מסוגית שיעור החוב המובטח במשכנתא עליה נסוב הערעור העיקרי. יחד עם זאת, שתי הסוגיות עניינן בפרשנות אותו שטר משכנתא והנסיבות שאפפו את יצירתו. זאת ועוד; עיון בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מלמד כי התשתית הראייתית ששימשה לצורך ההכרעה בשאלת ויתור המשיבה על תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שימשה לפחות בחלקה גם לצורך בירור שאלת תוקף המשכנתא והיקף החוב המובטח במסגרתה. בהתחשב בכך, ונוכח הגישה הפרשנית המרחיבה יחסית לדרישת "הזיקה המהותית", אני רואה להותיר את הערעור שכנגד על כנו גם בסוגיית תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, על-מנת שסוגיה זו תתברר ביחד עם שאלת תוקף שטר המשכנתא ושיעור החוב המובטח במסגרתה. יצוין כי אף לו היה מתקיים ספק בעניין זה – הרי הוא היה פועל לטובת אי מחיקת הערעור שכנגד בהתאם לכלל ההכרעה שצוין בפיסקה 3 לעיל.

8.

הסוגיה האחרונה שנכללה בהודעת הערעור שכנגד עניינה בטענת המשיבה בדבר מרמה בהתנהלות המערערים. מהודעת הערעור שכנגד עולה כי עיקר טענות המשיבה בהקשר זה מבוססות על ראיות שלפי הנטען הגיעו לידיעת המשיבה לאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. משטרם הוגשה בקשה להוספת ראיות חדשות בערעור שכנגד, ומשטרם הוחלט על קבלתן של ראיות אלה, אין מקום לכלול בהודעת הערעור שכנגד טענות ה מוש תתות בעיקרן על אותן הראיות. מטעם זה, דין סעיפים 52 עד 55 להודעת הערעור שכנגד להימחק.

9.

סיכומם של דברים; עיקרה של הודעת הערעור שכנגד יוותר על כנו. עם זאת, נוכח הטעמים שפורטו בפיסקה 8 לעיל, אני רואה להורות על מחיקת סעיפים 52 עד 55 להודעת הערעור שכנגד. בהתאם לכך, תגיש המשיבה הודעת ערעור מתוקנת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו.

בהתחשב בכך שמרביתן המכריע של טענות המערערים נדחו, ישאו המערערים בהוצאות המשיבה בהליך שלפניי בסך 3,000 ₪.

המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.