ע"א 7934/10ניר רווה נ. דור כימיקלים בע"מ

לפניי בקשה למחיקת הערעור שכנגד על-הסף.

1.

ביום 25.8.2010 ניתן פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבו נדחתה תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לשתילי פרח הגרברה שבמשקו, זאת עקב פעולות חיטוי שביצעה המשיבה. המערער הגיש ערעור על פסק-הדין, ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד. הערעור שכנגד קצר בהיקפו ובתוכנו, ונסב אך ורק על קביעתו של בית המשפט המחוזי בסיפא לפסק-הדין, בעניין ההודעה לצד שלישי ששיגרה המשיבה למשיבים 2 ו- 3 (להלן: הצד השלישי או גוטליב ). וזו לשון פסק-הדין בעניין זה:

ההודעה לצד שלישי נדחית. כיוון שהתביעה נדחתה, לא דנתי בטענות המודיעה נגד הצד השלישי. אך אעיר כי גוטליב פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו מטעם הנתבעת, באמצעות ציוד של הנתבעת ואף על פי שאת שכרו קיבל מחברה ששירותיה נשכרו על ידי הנתבעת, לצורך ביצוע העבודה דנן, כמוהו כעובד של הנתבעת, שפעל בהתאם להוראותיה.

לפיכך, יש מקום לחייב את המודיעה בהוצאותיו, בהתאמה לחלקו בהבאת עדים ובניהול התביעה.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לגוטליב הוצאות ושכ"ט בסך 75,000 ₪ בצירוף מע"מ.

במסגרת הערעור שכנגד משיגה המשיבה על קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעמדו של מר גוטליב כעובד שלה, וטוענת כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט להשית על התובע-המערער את הוצאותיו של הצד השלישי.

2.

את הבקשה שלפניי, למחיקת הערעור שכנגד, הגיש גוטליב בטענה כי כלל לא מדובר ב"ערעור שכנגד" אלא בערעור ראשון על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע להודעה לצד השלישי. כיוון שלא מדובר, אל נכון, בערעור שכנגד, סבור גוטליב כי חלף המועד להגשת הערעור מטעמה של המשיבה, ומשלא נתבקשה הארכת מועד, יש לסלקו על-הסף. המערער מצדו מצטרף לעמדתו של גוטליב, כי דין הערעור שכנגד להימחק על-הסף. לעומת זאת, המשיבה (המערערת שכנגד) טוענת כי אין מקום למחוק את הערעור שכנגד, הואיל ועיון מדוקדק בו מלמד כי למעשה הוא מופנה נגד המערער, ולא נגד גוטליב; המשיבה מדגישה כי אינה חולקת על גובה ההוצאות שנפסקו לטובת גוטליב, אלא על זהותו של בעל-הדין שראוי כי יישא בהן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי בשלב זה אין מקום להורות על מחיקת הערעור שכנגד.

3.

כלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום את עצמו לעניינים שעלו בגדרי הערעור העיקרי (ע"א 3034/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 (1995)). משמע, בערעור שכנגד לא ניתן להעלות כל השגה לגבי פסק-הדין של הערכאה הקודמת; ניתן להעלות רק השגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. עמד על כך בית המשפט העליון באחת הפרשות:

בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל ענין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו ענין בו עוסק הערעור העיקרי (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

הנה כי כן, הערעור שכנגד הוא שטר ששוברו בצדו. בגדרי הערעור שכנגד לא ניתן להציג טיעונים אלא ביחס לעילות המונחות ביסודו של הערעור העיקרי. אכן, "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על-כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700 (1991)). עם זאת, דרישת ההקבלה אינה דווקנית ומצמצמת. "התיבה 'אותו עניין' מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור" (ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (לא פורסם, 24.6.2007)). הערעור שכנגד עשוי לעסוק גם בנושאים שלא הועלו במסגרת הערעור העיקרי:

אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעניין נוסף שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ואינו מועלה בערעור הראשי (עניין אוזן הנ"ל, בעמ' 700).

4.

אכן, "הערעור שכנגד אינו בבואה של הערעור העיקרי. אפשר שהערעור שכנגד יתייחס לכל עניין העומד ביסודו של הערעור ושזור עמו" (ע"א 41/99 גריזולין יצור ושיווק שמנים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 12.6.2001)). באחת הפרשות הסבירה כבוד השופטת ד' דורנר את הגישה בכל הנוגע למבחן הקשר הענייני שבין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999)). באותה רוח הובהר כי במקום שבו קיים ספק באשר לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת אי-מחיקתו של ההליך. בלשונו של כבוד הנשיא מ' שמגר:

ספק בנוגע לזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין הערעור צריך לפעול לטובת אותו בעל דין, שביקש לשים קץ לסכסוך על ידי אי-הגשת הערעור, כדי לאפשר לו להגיש את הערעור שכנגד, על אף שבמקרה הרגיל המקום ההולם להעלאת טענותיו הוא במסגרת ערעור עצמאי (עניין אוזן הנ"ל, בעמ' 704).

עד כאן – המתווה הנורמטיבי.

5.

בנסיבות המקרה שלפנינו ניתן להציג פנים לכאן ולכאן בכל הנוגע ל"כשירותו" של הערעור שכנגד. לאור המדיניות הכללית בנושא זה, ולאור פסיקה קודמת, איני סבור כי מוצדק לסלק את הליך הערעור שכנגד בשלב מקדמי זה. בכך אין כדי למנוע העלאת טענות בעניין זה לפני ההרכב. אסביר את מסקנתי.

6.

כאמור, תביעתו של המערער בבית המשפט המחוזי באה בשל נזקים שנגרמו לשתיליו, לטענתו, בגין פעולות חיטוי שהזמין אצל המשיבה ואשר בוצעו בפועל על-ידי גוטליב. המשיבה מצדה שיגרה הודעה לצד שלישי לגוטליב. כידוע, הודעה לצד שלישי היא תובענה מותנית המאפשרת להרחיב את גבולות ההשפעה של ההכרעה השיפוטית, ולאפשר לבית המשפט, בגדרי דיון אחד, לברר גם את תביעתו של הנתבע נגד הצד השלישי, תוך קידום התכליות של יעילות וחסכון (ראו למשל ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc.

נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד לז(4) 309 (1983)). כיוון שמדובר בתובענה מותנית, דחיית התביעה העיקרית שומטת מניה וביה את הקרקע מתחת להודעה לצד השלישי. "נדחתה התביעה העיקרית, תידחה אף ההודעה לצד שלישי" (משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה , כרך ב, 1048 (מהדורה חמש עשרה, 2007)). גם בענייננו הורה בית המשפט המחוזי על דחיית ההודעה לצד שלישי, כהמשך טבעי לדחיית התביעה העיקרית. עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי לנכון לחייב את המשיבה – משגרת ההודעה לצד השלישי – בהוצאות הצד השלישי. על כך מלינה המשיבה בערעור שכנגד.

כאן המקום לציין כי פסק-הדין של בית המשפט המחוזי דן באריכות בטענותיו של גוטליב ובפעולותיו כפי שבאו לידי ביטוי בראיות. גם בערעור העיקרי הועלו טענות לרוב הקשורות בגוטליב, שהוא אחד המשיבים בערעור. בכל הנוגע לקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חיובה של המשיבה בהוצאותיו של גוטליב, הרי שזו באה על רקע מסקנתו של בית המשפט בדבר מעמדו של גוטליב ביחס למשיבה. המשיבה חולקת על מסקנה זו, ומבקשת "לגלגל" את החיוב בהוצאותיו של גוטליב אל פתחו של המערער, שכן זה האחרון "כפה" עליה את שיגור ההודעה לצד השלישי בעצם הגשת תביעתו ובהעלאת טענות המצריכות את צירופו של גוטליב כצד שלישי.

ודוק: המשיבה אינה חולקת על עצם החיוב בהוצאות ועל גובהן, אלא אך ורק על זהותו של בעל-הדין שראוי כי ישא בהן – היא ולא המערער.

7.

מדובר, בענייננו, במקרה גבולי. מצד אחד, ניתן לומר כי בעוד שהערעור העיקרי נסב על אי-קבלת התביעה ועל אי-פסיקת סעדים במישור שבין המערער לבין המשיבה, הרי שהערעור שכנגד נסב על פסיקת סעד (של הוצאות) במישור שבין המשיבה (המערערת שכנגד) לבין הצד השלישי. מדובר לכאורה בשני מישורים שונים. מצד שני, בנסיבות המקרה ניתן לסבור כי אין לשלול את קיומה של זיקה עניינית בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד, ולו זיקה "מצומצמת בהיקפה" (כלשונה של כבוד השופטת דורנר בעניין קו-לו עבודות בנין ופיתוח הנ"ל ).

זאת משום שסוגיית זהותו של בעל-הדין שראוי לחייבו בתשלום הוצאות הצד השלישי – המשיבה או דווקא המערער – שזורה וקשורה בעניינים המתעוררים בגדרי הערעור העיקרי. בהקשר זה יש להזכיר כי לפי פסיקת בית משפט זה, המבוססת בין היתר על שיקולים דיוניים-תמריציים, במקרים של ספק יש להימנע ממחיקת הערעור שכנגד (ראו עניין אוזן הנ"ל, בעמ' 704).

8.

האם יש מקום להכריע בין שתי הגישות האפשריות כבר בשלב מקדמי זה? לשיטתי התשובה לכך, במקרה המיוחד הזה, היא בשלילה. כאן המקום לציין כי קיימת היום עמימות מסוימת לגבי שאלה כללית יותר: האם ניתן להגיש ערעור שכנגד לגבי פסיקת הוצאות במקום שבו הערעור העיקרי אינו כולל השגה בעניין זה? בפסיקה נשמעו כמה דעות בסוגיה זו (ראו פסק-הדין בע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט (טרם פורסם, 14.12.2006), ופסיקה נוספת שהוזכרה שם). על רקע זה קבעה לאחרונה כבוד הרשמת ג' לוין – כשבאה השאלה לפניה – כי:

נוכח העמימות הקיימת בסוגיה, המקום לברר את השאלה האם הערעור שכנגד הוגש כדין הוא במסגרת הדיון בערעור ובערעור שכנגד לגופם, לפני הרכב השופטים, ואין מקום להידרש לה בהליכים המקדמיים שלפניי. למשיבים נתונה כמובן הזכות להעלותה בסיכומים ובהשלמת הטיעון בעל-פה (ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (לא פורסם, 24.12.2009)).

בענייננו, השאלה אמנם אינה זהה לזו שעלתה בעניין יצהרי ובעניין פיוטרקובסקי , ואפשר שהיא אף מורכבת יותר; עם זאת, סבורני כי קיים "קשר ענייני" בין העניין שם לבין העניין כאן.

לאור כל המקובץ באתי לכלל מסקנה כי מן הראוי, במקרה זה, שלא למחוק את ההליך על-הסף, וזאת מבלי לשלול מהצדדים את האפשרות להציג את טענותיהם בעניין זה לפני ההרכב. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו בתיקי השופטים.