ע"א 1124/18 אביב אוחנה לובצקי נ. מכללת א.ר פסגות בע"מ

1.

בפני בקשה לסילוק על הסף של ערעור שכנגד שהגישו המשיבים. לטענת המערערת יש לדחות את הערעור שכנגד כבר משום שהוא הוגש באיחור וכן הואיל והטענות המועלות בו נעדרות זיקה עניינית לטענות שעלו במסגרת הערעור העיקרי.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובשאר החומרים שהונחו בפני, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

3.

בפתח הדברים, לא מצאתי כי הערעור שכנגד הוגש באיחור. בהתאם להוראות תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המועד להגשת ערעור שכנגד נמנה מעת שהומצאה למשיב הודעה על הפקדת עירבון או החלטה בדבר פטור מהפקדתו. תכליתו של הסדר זה היא להביא לכך שמרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד יתחיל רק כשיש וודאות שהמערער עשה את כל הדרוש כדי שערעורו יגיע לשמיעה (ראו, למשל: ע"א 6054/07 אביזדה נ' אשורי (1.9.2008); ע"א 746/15 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (5.5.2015); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 413-416 (מהדורה שלישית, 2012), והאסמכתאות הנזכרות שם). בענייננו, ההודעה על הפקדת העירבון הומצאה למשיבים (הם המערערים שכנגד) ביום 27.3.2018 והערעור שכנגד הוגש ביום 2.5.2018, היינו בתוך 30 הימים להגשתו בהתחשב בפגרת הפסח.

4.

בנוסף לא מצאתי כי יש לדחות את הערעור שכנגד מהטעם שהוא נעדר זיקה עניינית לנושאים שהועלו בערעור העיקרי. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי במסגרת ערעור שכנגד ניתן להעלות רק השגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור הראשי. אולם, נקבע כי לעניין זה די בזיקה רופפת ומצומצמת בהיקפה כך ש"יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו ענין" (ראו: בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700. כן ראו: רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קסריה פולימרים (1992) בע"מ (7.12.1999); ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול (29.9.2014)).

5.

בענייננו, הערעור הוגש על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.12.2017 (ת"א 22454-04-13, כבוד השופטת א' רבינוביץ ברון ), שניתן בתביעה (ובתביעה שכנגד) שהוגשה בטענה להפרות של התקשרות חוזית בין הצדדים. בית המשפט המחוזי פסק, בקליפת אגוז, כי המשיבים (הם המערערים שכנגד) הפרו את ההתקשרות בין הצדדים שלא כדין ופסק לטובת המערער (הוא המשיב שכנגד) חלק מהסעדים

שהתבקשו בתביעתו כתוצאה מהפרות אלה. הערעור העיקרי מכוון לקבלת מלוא הסעדים שהתבקשו על-ידי המערער כתוצאה מההפרות הנטענות של ההתקשרות בין הצדדים, ואילו הערעור שכנגד מופנה לביטול הסעדים

שניתנו במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כתוצאה מהקביעות באשר להפרת ההתקשרות בן הצדדים). בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהקביעות כולן מבוססות על מסכת עובדתית אחת ועוסקות באותה סוגיה, אני סבורה כי מתקיימת בין הערעורים זיקה עניינית, ובוודאי רופפת ומצומצמת.

6.

נוכח האמור לעיל, לא ראיתי לסלק את הערעור שכנגד על הסף. המערער יישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 2,000 ש"ח.