פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
5651/19
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקש:
אביב אוחנה לובצקי
נ ג ד
המשיבים:
1. מכללת א.ר פסגות בע"מ
2. רועי ראובן
3. יניב ארביב
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א
1124/18 מיום 18.8.2019 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים:
נ' סולברג
,
מ' מזוז
ו
ע'
ברון
החלטה
בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית משפט זה ( נ' סולברג , מ' מזוז ו ע' ברון ) מיום 18.8.2019 בע"א 1124/18.
1.
ביום 25.12.2017 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד באופן חלקי תביעה שהגיש המבקש לפיצויים, בשל הפרת הסכם לשיתוף פעולה בהקמת מיזם (להלן: ההסכם ) עם המשיבה 1, מכללת א.ר. פסגות בע"מ (להלן: מכללת פסגות ) ובמקביל דחה את התביעה שכנגד שהגישה מכללת פסגות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לכאורה עקב ביטול ההסכם הנ"ל (ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 22454-04-13). בפסק הדין קבע בית המשפט כי המבקש זכאי לקבלת פיצוי בגין אחת משתי תניות אי-התחרות שנכללו בהסכם, וזאת משום שמכללת פסגות עשתה שימוש בקניין הרוחני של המבקש לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענות שהעלה המבקש לקבלת פיצויים בגין תניית אי-תחרות נוספת הכלולה בהסכם וזאת משנקבע כי הוא לא הרים את הנטל להוכחת נזקו (להלן: סעיף 9.1 להסכם ). על פסק הדין הגישו הצדדים ערעור וערעור שכנגד וביום 18.8.2019 דחה בית משפט זה את הערעור ואימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).
במסגרת פסק הדין התייחסה השופטת ע' ברון , בבחינת למעלה מן הצורך, לגופן של טענות הצדדים. לעניינו רלוונטית טענת המבקש ולפיה, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הוא זכאי לקבלת פיצוי עבור הפרת סעיף 9.1 להסכם או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ). השופטת ע' ברון קבעה כי אין מקום לשנות ממסקנת בית המשפט המחוזי ובאשר לטענה מכוח חוק עשיית עושר ציינה כי : " גם בעניין זה לא הובאו ראיות לעניין גובה ההתעשרות; ואין לשעות לטענתו של המערער [המבקש] כי בנסיבות המקרה, ולנוכח חוסר תום הלב שדבק לשיטתו בהתנהלות המשיבים, יש לחייב את המשיבים בהשבת ההתעשרות שהפיקו עקב ההפרה – שכן לא ניתן 'לדלג' על הוכחת יסודות העילה ".
2.
מכאן הבקשה דנן שבה טוען המבקש כי בית המשפט פסק הלכה חדשה ולפיה על תובע מכוח חוק עשיית עושר להוכיח את נזקו בגין התעשרותו של הנתבע וזאת באופן הנוגד את ההלכה הקיימת בסוגיה ולפיה, כך הטענה, במקרים של חוסר תום לב ומעשי תרמית מצד הנתבע יש לפסוק פיצויים "הרתעתיים" ללא הוכחת נזק.
3.
דין הבקשה להידחות. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה יש לו מקום כאשר נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (דנ"א 5453/18 הראל נ' פקיד שומה גוש דן , פסקה 4 (9.8.2018)). בענייננו, עיון בפסק הדין נושא הבקשה מעלה כי לא נקבעה בו כל הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה חדשה וקשה. למעשה בית המשפט אימץ את מסקנותיה של הערכאה הדיונית במלואן לרבות בשאלת פסיקת הפיצוי מכוח חוק עשיית עושר וזאת על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
אשר על כן הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בחשון התש"ף
(11.11.2019).
ה נ
ש י א ה