ע"א 5566/16 דוד אברהם נ. מכללת אתגר תקשורת בע"מ

1.לפניי בקשה מטעם המערער, הוא המשיב שכנגד, להורות כי הערעור שכנגד אשר הוגש על ידי המשיבים, יימחק על הסף. זאת, בטענה כי הערעור שכנגד עוסק, בחלקו הארי, בעניינים שונים מאלה אשר נכללו בגדר הערעור העיקרי.

2.הרקע העובדתי בקליפת אגוז: המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד המשיבים, וזאת בגין העתקה נטענת של חוברות לימוד שזכויות הקניין הרוחני בהן מצויות בבעלותו. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי המשיבה 1 הפרה את זכויות היוצרים של המערער ביחס לארבע חוברות לימוד, וכי הפרות אלה מהוות מסכת אחת של מעשים באופן המצדיק לראותם כהפרה אחת לעניין קביעת הפיצוי. עוד נפסק, כי יש להטיל על המשיב 2 - מנהלה של המשיבה 1 - אחריות אישית להפרות האמורות. על רקע קביעות אלה בית המשפט המחוזי חייב את המשיבים לשלם למערער פיצוי כספי בסך 80,000 ש"ח וכן נתן צו מניעה האוסר על המשיבים להפר את זכויות היוצרים בחוברות הלימוד.

3.במסגרת הערעור אותו הגיש המערער על פסק הדין הוא משיג, בין היתר, על קביעת בית המשפט לפיה יש לראות בהפרות המשיבים משום הפרה אחת (ולא ארבע הפרות שונות המצדיקות פיצוי נפרד); על גובה הפיצוי אשר נפסק לטובתו ואי פסיקת פיצוי נוסף מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; ועל אי פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. יודגש, כי הערעור העיקרי מופנה כנגד שני המשיבים גם יחד. המשיבים, מצדם, הגישו ערעור שכנגד בגדרו טענו, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי בוצעו הפרות זכויות יוצרים, וזאת ביחס לשלוש מתוך ארבע חוברות הלימוד. עוד נטען, כי סכום הפיצוי אשר נפסק גבוה יתר על המידה, וכי לא היה מקום להטיל אחריות אישית על המשיב 2 בגין הפרות אשר בוצעו על ידי המשיבה 1.

4.בבקשת הסילוק שלפניי טוען המערער, כי דין הערעור שכנגד להימחק על הסף מן הטעם שהוא חורג מדלת אמותיהם של העניינים אשר נכללו בגדר הערעור העיקרי ועוסק בסוגיות נוספות ונפרדות. לטענתו, על אותן טענות החורגות מנושאי הערעור ניתן היה להשיג רק במסגרת הגשת ערעור עיקרי, להבדיל מערעור שכנגד. המשיבים מתנגדים לבקשת הסילוק.

5.לאחר ששקלתי בדבר ובחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.כפי שנקבע לא אחת, הכלל הוא כי הסוגיות הנכללות בגדרו של ערעור שכנגד צריכות להיות בעלות זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי (למשל, בש"א 3868/90

יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256 (1990)). עם זאת, דרישת הזיקה העניינית פורשה על ידי הפסיקה בהרחבה, באופן שדי בזיקה רופפת ומצומצמת בין הסוגיות בערעור העיקרי לבין אלה הנכללות בערעור שכנגד (למשל, ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ , פיסקה 29 (29.6.2014); ע"א 4160/13 סלע בנגב חברה לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע (14.1.2015)).

בין היתר נפסק לעניין זה, כי כאשר תובע מערער על מיעוט הפיצויים שנפסקו ל זכותו ,

רשאי הנתבע להשיג, במסגרת ערעור שכנגד , גם על עצם החבות . כך, שכן קיימת זיקה עניינית בין סוגית האחריות לבין סוגית הנזק (ראו, בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 704-702 (1991); ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול

(29.9.2014) ). זאת ועוד, "כאשר מוגש ערעור עיקרי מטעם הצד שזכה לעניין מיעוט הוצאותיו, רשאי המשיב להגיש ערעור שכנגד על עצם חיובו בדין, שכן נושאים אלה הם בגדר 'אותו עניין'" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1046 (מהדורה שתיים עשרה, 2015). ראו והשוו גם, בש"א 7182/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 , 3 (1995); רע"א 3507/03 כץ נ' מידד (20.7.2003) ).

הגישה המרחיבה בכל הנוגע לדרישת הזיקה העניינית באה לידי ביטוי אף בכך, שכאשר קיים ספק באשר לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, הוא פועל לטובת הותרת הערעור שכנגד על כנו.

7. אכן,

דומה כי הגישה המרחיבה באשר לדרישת הזיקה העניינית נגזרת "מתוך עמדה חיובית כלפי מוסד הערעור שכנגד, אשר נועד לעודד בעל-דין המוכן להשלים עם פסק-הדין של הערכאה הדיונית, לעשות כן בלי חשש מפני עמידה מול שוקת שבורה במצב שבו יוגש ערעור על-ידי יריבוֹ" ( ע ניין י לין לעיל) . ודוק: העובדה שהסוגיות המועלות בערעור שכנגד אינן זהות לאלה המועלות בערעור העיקרי הינה אך טבעית, שהרי דרך כלל מערער ומערער שכנגד לא יהיו שבעי רצון מאותן קביעות הכלולות בפסק הדין.

8.בענייננו, הערעור העיקרי כוון כזכור כנגד ההתייחסות לארבע ההפרות כאל הפרה אחת לצרכי פיצוי, כמו גם כנגד מיעוט הפיצוי אשר נפסק לטובת המערער בגין הפרות אלה ואי פסיקת הוצאות לטובתו. משכך, ונוכח גישת הפסיקה אשר הובאה לעיל, לא יכול להיות ספק כי המשיבים רשאים היו לכלול, בגדר הערעור שכנגד, טענות לעניין גובה הפיצוי אשר נפסק בגין ההפרות וכן טענות לעניין עצם קביעת החבות ביחס לשלוש מתוך ארבע ההפרות. גם הנושא המרכזי הנוסף הכלול בערעור שכנגד - הטלת אחריות על המשיב 2 בגין ההפרות אשר בוצעו על ידי המשיבה 1 - הינו בעל זיקה עניינית לערעור העיקרי. כך, מן הטעם שככל שייקבע כי המשיב 2 נעדר אחריות בגין ההפרות, יבוטל חיובו במלוא סכום הפיצוי. למעשה, סוגית אחריותו של המשיב 2 להפרות המשיבה 1 אינה אלא נדבך נוסף הקשור לעצם חבותו שלו. כאמור, משעה שהערעור העיקרי מופנה כנגד גובה הפיצוי אשר נפסק לחובת כל אחד משני המשיבים, רשאי המשיב 2 לכלול בערעור שכנגד טענות לעניין חבותו.

9.אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי טענת המערער בכל הנוגע לפרק ז' לערעור שכנגד, אשר עוסק בהערת בית המשפט, בסיפא של פסק הדין, לעניין צירוף מסמכים מסוימים לסיכומי המשיבים ללא קבלת רשות (לטענת המשיבים מדובר במסמך אחד בלבד). ואולם, בנסיבות העניין ולאחר עיון בפרק זה, לא מצאתי מקום להורות על מחיקתו מהודעת הערעור שכנגד (ולא למותר לציין כי המשיבים הגישו במקביל גם בקשה להוספת המסמך המדובר כראיה).

10.התוצאה היא כי בקשת הסילוק נדחית. בנסיבות העניין יישא המערער בהוצאות בסך 1,500 ש"ח לטובת המשיבים בגין בקשה זו.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.