ע"א 4177/19חמיאס שמעון נ. עו"ד ערן בר רבי

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור שהוגשה בהליך שבכותרת, וזאת על דרך של הפנייתה גם כלפי החלטה מאוחרת לפסק הדין.

2.

הערעור מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ג' דניאל ) מיום 6.5.2019 ( להלן:

פסק הדין ) שניתן בגדרי הליך פשיטת רגל בעניינו של המערער, הוא החייב. המשיב 1 מונה כנאמן לנכסי המערער (להלן: הנאמן ), והמשיב 3 הוא נושה של המערער (להלן: הנושה ). לצורך הכרעה בבקשה שלפניי איני נדרשת לכל גלגוליו של ההליך ודי שאציין כי בגדרי פסק הדין הכריע בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש המערער על הכרעת הנאמן, אשר קיבל את תביעת החוב שהוגשה מטעם הנושה (להלן: הכרעת החוב ). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת החוב אך ציין כי הסכומים הנובעים מהתחשיב שעמד בבסיס הכרעת החוב הם גבוהים מאד ומעלים "סימני שאלה". לכן, ולפנים משורת הדין, אפשר בית המשפט המחוזי למערער להגיש, תוך 30 ימים, תחשיב מטעמו לעניין הריביות שאושרו בגדר הכרעת החוב.

3.

לאחר מתן פסק הדין, המערער הגיש חוות דעת מטעמו, אך בהחלטתו מיום 10.7.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתה. זאת, מן הטעם שחוות הדעת שהוגשה כאמור התייחסה לטענות אשר נדחו בפסק הדין, בעוד שבית המשפט התיר למערער להגיש תחשיב ביחס להפרשי ההצמדה והריבית של סכומי הקרן. בעקבות זאת, הורה בית המשפט המחוזי על הותרת הסכום שנקבע בהכרעת החוב על כנו (להלן: ההחלטה המאוחרת ).

4.

כעת, מבקש המערער לתקן את הודעת הערעור שהגיש כך שתופנה גם נגד ההחלטה המאוחרת. כונס הנכסים הרשמי מסכים לבקשה, ואילו הנאמן והנושה מתנגדים לה.

5.

על מנת להכריע בבקשה יש להקדים ולהידרש לשאלת דרך ההשגה על ההחלטה המאוחרת – האם באמצעות ערעור בזכות או שמא על דרך של בקשת רשות ערעור?

6.

כידוע, דרך ההשגה על החלטה שיפוטית נגזרת מסיווגה כ"פסק דין" (או "פסק דין חלקי") או כ"החלטה אחרת" (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 100-99 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). המבחן המרכזי המשמש לסיווגן של החלטות בהקשר זה הוא "מבחן הסופיות" או מבחן "סגירת התיק", שעיקרו בשאלה האם ההחלטה נשוא הדיון סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ו"סגרה" למעשה את ההליך המשפטי (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז (1) 152, 158; רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (17.8.2006); בע"מ 3240/13 פלונית נ' פלוני , פיסקה י' (14.7.2013)). בפסיקה הושרש מבחן עזר נוסף לשאלת ההבחנה בין "פסק דין" ובין "החלטה אחרת", הוא "מבחן הסעד", ולפיו ככל שניתן או נשלל סעד כלשהו בהחלטת בית המשפט הרי שמדובר ב"פסק דין", ואם לאו – הרי שמדובר ב"החלטה אחרת" (ראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 365, 363 (1997); בש"מ 1059/11 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה , פיסקה 5; וראו גם: בן-נון וחבקין , בעמ' 107).

7.

מהשתלשלות העניינים המתוארת עולה כי פסק הדין שניתן בענייננו אינו פסק דין סופי. זאת משום שפסק הדין הותיר למעשה פתח לשינוי של הסכום שנקבע בהכרעת החוב על דרך של שינוי סכומי הריביות, ככל שיוגש תחשיב רלוונטי מטעמו של המערער. במילים אחרות, הגם שבית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת החוב בגדר פסק הדין, הוא לא כלל בו חובת תשלום מיידית המסיימת את הדיון באופן ברור וללא מחלוקת (ראו: ע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח , פ"ד נו (ט) 104, 109 (2002) ; רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פיסקאות 6-3 (20.5.2012); רע"א 8671/16 דורון נ' גלעד , פיסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט נ' סולברג ופיסקה 2 לפסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל (21.2.2017); ע"א 7790/10 MOBILEYE N.V נ' טלקורפ קומיוניקיישין בע"מ , פיסקאות 10-8 (2.12.2010) (להלן: עניין טלקורפ )). למעשה, ההחלטה המאוחרת היא זו שהביאה בסופו של יום את הדיון בערעור על הכרעת החוב לכלל סיום, שכן עד למתן החלטה זו סכומה של הכרעת החוב היה נתון בספק נוכח האפשרות שניתנה למערער לשנותו באמצעות הצגת תחשיב מטעמו ביחס לסכומי הריביות. הנה כי כן, ההחלטה המאוחרת היא במהותה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות. ודוק, המסקנה לפיה ההחלטה המאוחרת מהווה אף היא "פסק דין" אינה יוצאת דופן, שכן לעיתים ניתנים מספר פסקי דין באותו הליך ואף בין אותם בעלי דין (ראו: עניין טלקורפ , בפיסקה 5).

8.

אף אם הייתי מניחה שפסק הדין "סגר" את המחלוקת בין הצדדים, כך שיש לבחון את סיווג ההחלטה המאוחרת בהתאם לאמות המידה הנוגעות לבחינת סיווגן של החלטות מאוחרות לפסק דין, הייתי מגיעה לאותה תוצאה. לא אחת נפסק כי סיווגה של החלטה שניתנה לאחר פסק דין ייעשה בהתאם למבחן מהותי המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לפסק הדין, כגון החלטה אשר עניינה ביצועו של פסק הדין, או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לפסק הדין עצמו שאז יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף הנתון לערעור בזכות (ראו: בע"א 7800/10

עו"ד רונן מטרי נ' אליעזר

(4.1.2011) ; רע"א 3689/18

כנרת רד ליין השקעות בע"מ נ' מזור , פיסקאות 6-5 (31.12.2018), וההפניות שם). אני סבורה כי בענייננו לא ניתן לומר שמדובר בהחלטה אשר טפלה לפסק הדין, שכן רכיב הריביות הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מן החיוב שנכלל בהכרעת החוב (השוו: רע"א 8995/15 אדלר נ' לבנת (1.5.2016); ע"א 7195/17 חברת נ.ב.ע. בע"מ נ' גמלא הראל חברה למגורים

בע"מ , פיסקה 13 (23.7.2018)).

9.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי ההחלטה המאוחרת מהווה "פסק דין" ובהתאם לכך אופן ההשגה עליה הוא באמצעות הגשת ערעור בזכות.

10.

כעת עלי לבחון האם קמה הצדקה לתיקון הודעת הערעור שהוגשה בהליך שבכותרת.

כידוע, בקשה לתיקון הודעת ערעור המוגשת בשלב מקדמי של ההליך, טרם הגשת סיכומים ותחילת הדיון בערעור גופו, תבחן באופן ליברלי, ובלבד שאין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון (ראו: ע"א 2734/09

פיוטרקובסקי נ' ארנון , פיסקה 12 (20.6.2010)

; ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון , פיסקה 3 (3.12.2009) ; בן-נון וחבקין , בעמ' 293 ).

11.

בענייננו, בהתחשב בשלב המקדמי של ההליך (טרם הגשת הסיכומים), אני סבורה כי לא יהיה בתיקון המבוקש כדי להכביד על ההליך. למעשה, אני סבורה כי יהיה בו כדי לקדם שיקולים של יעילות דיונית, כך שהסכסוך בין הצדדים יידון כמכלול.

12.

אשר על כן, אני מאפשרת למערער להגיש, תוך עשרה ימים, הודעת ערעור מעודכנת שתופנה גם נגד ההחלטה המאוחרת.

המשיבים 2 ו-3 יישאו בהוצאות המערער בגין הבקשה שבכותרת בסך של 1,000 ש"ח כל אחד.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.