ע"א 2051/10 דן רייכרט נ. עזבון המנוח משה שמש ז"ל

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור בהליך שבכותרת, הנשמע במאוחד עם ע"א 2046/10. שני הערעורים נסובים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון), במסגרתו נדונו מספר סוגיות ובהן חישוב שיעור הנזק במסגרת תובענה ייצוגית בניירות-ערך; חלוקת האחריות לנזקי קבוצת המשקיעים; וכן חישוב שכר-טרחת עורכי-הדין שייצגו את התובע הקבוצתי.

בבקשה לתיקון הודעת הערעור נטען כי בעת הכנת סיכומי המערער כמשיב בע"א 2046/10, ותוך כדי בחינת טענות הצד שכנגד, התגלה לבאות-כוח המערער - כך לפי הטענה - כי נפלה טעות חישובית בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הנובעת מכך שבית-המשפט התבסס על שערי ניירות ערך שגויים. לטענת באות-כוח המערער, במסגרת חישוב שיעור הנזק התייחס בית-המשפט קמא למחירי ניירות הערך בימים 19-20.3.1995, על-אף שלפי הנטען היה עליו לחשב את שיעור הנזק בהתאם למחירי ניירות הערך ביום 3.4.1995, הוא יום גילוי התרמית בהתאם לפסק-הדין. לטענת באות-כוח המערער, טעות חישובית זו הובילה להגדלת שיעור הנזק. עוד נטען כי הנתונים אודות מחירי ניירות הערך ידועים למשיב, באשר הוא אשר הגיש לבית-המשפט המחוזי את פירוט שערי ניירות הערך במועדים השונים. בהתחשב בכל אלה, מבקש המערער לתקן את הודעת הערעור בהליך שבכותרת על דרך של הוספת נימוק לכתב הערעור.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) מתנגד לבקשה בטענה כי אין מדובר בהוספת נימוק אלא בהוספת סעד להודעת הערעור; וכן בטענה כי סבב הסיכומים בכתב כבר הושלם, כך שתיקון הודעת הערעור בשלב זה יוביל לעיכוב הדיון. המשיב מתנגד לבקשת התיקון גם מנימוקים מהותיים, בטענה כי לא נפלה כל שגגה בשערי ניירות-הערך עליהם התבסס בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו. לפי הנטען, הסוגיה כבר הוכרעה בפסק-דינה של כב' השופטת אליעז, ובהתאם לכך נקבע בפסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת כי חישוב הנזק ייעשה ביחס למחירי ניירות-הערך בסמוך ליום גילוי התרמית (להבדיל מהמחיר ביום הגילוי עצמו).

2.

כידוע, הסמכות להתיר את תיקון כתב-הערעור קבועה בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), והיא מתפרשת הן על תיקון נימוק קיים והן על הוספת נימוק להודעת הערעור המקורית, כל עוד אין המדובר בתוספת החורגת מהעילה ומהעובדות שנפרשו ונדונו בפני בית-המשפט קמא. ככלל, שיקול-הדעת השיפוטי בבקשה לתיקון הודעת ערעור הינו רחב ומושתת על מגוון שיקולים שיש לבוחנם בכל מקרה לגופו. בין היתר, ראוי לבחון את מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים; הסיבה בעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי; הטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור; השלב הדיוני בהליך בו הועלתה הבקשה והאם דחייתה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד- האם היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד. על דרך הכלל, הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מיקדמי של ההליך היא ליברלית, על-מנת לאפשר את מימוש זכות הערעור וכדי לאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים. זאת, כאשר אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון (ראו: ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (לא פורסם, 20.6.2010) והאסמכתאות המוזכרות שם). יוער כי סמכותו של בית-המשפט לפי תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי להורות על תיקון כתב הערעור חלה "בכל עת", לרבות בשלב דיוני מתקדם.

3.

בנסיבות המקרה שלפניי, המערער מבקש לתקן את הודעת הערעור בשל טענתו כי גילה טעות חישובית בנוגע למחירי ניירות הערך עליהם התבסס בית-המשפט קמא בפסק-דינו לצורך חישוב שיעור הנזק. קביעת שיעור הנזק של חברי קבוצת המשקיעים הוא אחד הנושאים העיקריים עליהם נסוב פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ועל כך נסובה גם הודעת הערעור בנוסחה המקורי. טענת המערער בנוגע לטעות החישובית אינה חורגת, אפוא, ממסגרת העניינים שנדונו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וכן בהודעת הערעור המקורית. הטענה בדבר הטעות החישובית בנוגע למחירי ניירות הערך, הינה צרה בהיקפה וממוקדת יחסית כך שהוספתה כנימוק להודעת הערעור לא צפויה להכביד או לסרבל את הדיון באופן משמעותי. בהתחשב בכך, ועל-מנת לפרוש בפני ערכאת הערעור את מכלול הטיעונים בנוגע לסוגית חישוב הנזק השנויה במחלוקת בין בעלי-הדין, אני סבורה כי יש להתיר למערער להוסיף את הנימוק המבוקש להודעת הערעור. זאת, בלא שאביע כל עמדה לגוף המחלוקת בין הצדדים ותוך שלמשיב שמורות טענותיו המהותיות בהקשר זה.

בהתייחס לטענת המשיב לפיה אין המדובר בהוספת נימוק להודעת הערעור כי אם בהוספת סעד, יוער כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן מחייבות ציוּן סעד במסגרת כתב ערעור, להבדיל מפירוט נימוקי הערעור (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 820 (מהדורה שביעית, 1995)). מכל מקום, טענת המשיב אינה ברורה שכן הסעד שהתבקש בסיום הודעת הערעור בהליך שבכותרת, הינו ביטול פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. התיקון המבוקש עניינו, אפוא, בהוספת נימוק לסעד שהתבקש במסגרת הודעת הערעור.

לא נעלם מעיניי השלב הדיוני המתקדם בו מצוי ההליך, בהתחשב בכך שהצדדים כבר הגישו את סיכומיהם בכתב. עם זאת, מאחר והערעור טרם נשמע בפני הרכב שופטים, ומאחר שפרק הזמן שנותר עד לשמיעת טענות הצדדים יאפשר הגשת השלמה קצרה לסיכומים בכתב, אין בתיקון המבוקש כדי להוביל לדחיית מועד הדיון. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהגשת הבקשה בשלב דיוני מתקדם כרוכה בטרחה לצד שכנגד עקב הצורך בהשלמת טיעונים בכתב לאחר שהסיכומים בתיק כבר הוגשו. בגין כך, אני רואה לחייב את המערער בהוצאות המשיב בשיעור הולם.

4.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, אני מחליטה כדלקמן:

א.

המערער רשאי להגיש הודעת ערעור מתוקנת כך שלהודעת הערעור המקורית תתווסף הפיסקה המפורטת בסעיף 13 לבקשת התיקון, וזאת עד יום 13.3.2011 בשעה 12:00. המערער יציין בפתח הודעת הערעור המתוקנת את דבר החלטתי זו, וכן את מיקום הפיסקה שתתווסף להודעת הערעור. בתוך אותו מועד, יגיש המערער תוספת שלא תעלה על שני עמודים לסיכומיו במתכונת שנקבעה בצו הסיכומים. המערער ימציא את הודעת הערעור המתוקנת ואת התוספת לסיכומים לידי המשיב.

ב.

המשיב 1 רשאי להגיש עד יום 20.3.2011 בשעה 12:00 תוספת לסיכומיו בהיקף זהה.

ג.

המערער ישלם למשיב 1 שכר-טירחת עורכי-דין בגין ההליך שלפניי בסך 4,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה, ותתייק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין. כן תתייק המזכירות את הודעת הערעור המתוקנת ואת השלמת הסיכומים בתיקי השופטים, עם הגשתם.