ע"א 2051/10 דן רייכרט נ. עזבון המנוח משה שמש ז"ל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתובענה ייצוגית שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב) נגד המערער ואחרים.

2.

אין זה המקום לעמוד על כל גלגוליה של פרשה סבוכה זו. די אם אציין כי בפסק הדין נקבע שלחברי הקבוצה נגרם נזק בסך של כ- 9 מיליון ש"ח נכון ליום 3.4.1995 וכי על המערער לשלם 10% מסכום הנזק, דהיינו כ- 900,000 ש"ח. המערער טוען כי שערוך סכום זה לימינו שווה לכ- 2.7 מיליון ש"ח. בנוסף נקבע בפסק הדין כי שכר הטרחה לבאי כוח התובע הייצוגי יעמוד על 1.3 מיליון ש"ח והגמול לתובע הייצוגי יהיה 300,000 ש"ח וכי המערער ישא במחצית מסכומים אלו. כאן המקום לציין כי עם חלק מהנתבעים המקוריים נחתמו הסכמי פשרה על פיהם שולמו כ- 10 מיליון ש"ח ובית המשפט קבע שמתוך הכספים שהתקבלו במסגרת הסכמי הפשרה "ישולמו בראש ובראשונה נזקו של התובע המייצג, הגמול ושכר הטרחה". יחד עם זאת בית המשפט הוסיף כי רק המערער והמשיב 2 (שהיה גם כן נתבע בתיק המקורי) ישאו בשכר הטרחה ובתשלום הגמול "כיוון שבחרו לנהל את ההליך".

3.

בבקשה לעיכוב ביצוע טען המערער כי סיכויי הערעור גבוהים מאוד וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתו בית המשפט גם לא הביא בחשבון סכום של כ- 400 אלף ש"ח שכבר שולם על ידו באחד מגלגוליה הקודמים של הפרשה וששערוכו לימינו הוא כ- 700 אלף ש"ח שהיה חובה לקזזם מהסכומים שנפסקו. המערער הוסיף וטען כי בחישוב הנזק שנגרם לחברי הקבוצה טעה בית המשפט והשתמש בנתונים אשר היו אף גבוהים מאלה שנטענו בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם המשיב עצמו (סעיף 80 לבקשה לעיכוב ביצוע) וגבוהה בהרבה מנתונים שנאספו על ידי המשיב עצמו (סעיפים 131-128 לבקשה לעיכוב ביצוע). באשר לשכר הטרחה והגמול לתובע המייצג טען המערער כי לא היה מקום להטיל עליו מחצית מהסכום שנפסק כאשר חלקו בנזק הוא לכל היותר 10% וכי פסיקה זו מנוגדת לצדק ולפסקי דין קודמים שניתנו בפרשה.

4.

על פי החלטתי הוגשה תגובה לבקשה ולאחר מכן תשובה לתגובה ולאחר שעיינתי בכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי. באשר לגובה הנזק המערער העלה בבקשתו טענה מפורשת כי סכום הנזק שנקבע גבוה אף מהסכומים שטען להם המשיב אך בתגובת המשיב לא מצאתי כל התייחסות לטענה זו. כפי שהראה המערער מדובר בהפרשים משמעותיים ביותר והיעדר ההתייחסות אומרת לכאורה דרשני. על כן, החלטתי להורות על עיכוב של מחצית מסכום הנזק שהוטל על המערער. בקביעה זו הבאתי בחשבון כי המערער כבר נשא בתשלום של חלק מהנזק במהלך גלגוליה הקודמים של הפרשה וכי גם לטענתו שהיה מקום לקזז סכומים שכבר שולמו לא נמצאה כל התייחסות של ממש בתגובה שהגיש המשיב. בדומה החלטתי להורות על עיכוב של מחצית מסכום שכר הטרחה והגמול שנפסק כי על המערער לשלם. טענת המערער כי לא היה מקום להטיל עליו לשלם מחצית משכר הטרחה כאשר חלקו בנזק הוא לכל היותר 10% היא לכאורה טענה כבדת משקל ולא נמצאה לה כל התייחסות בתגובת המשיב. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד נוכח הטענות כי מהלכים רבים שביצעו באי כוח התובע הייצוגי כלל לא היו קשורים במערער ובתביעה נגדו. בקביעה זו הבאתי בחשבון כי שכר הטרחה והגמול כבר שולמו למשיב מתוך כספי הפיצויים שכבר התקבלו וכי לפי שיטת המשיב עצמו עליו דווקא להחזיר חלק מהסכומים שנתקבלו (ועל כך, בין היתר, הוגש ערעור מטעמו (ע"א 2046/10)). לא מצאתי לנכון לעכב יותר מכך מן הטעם שמדובר בהליכים שמחייבים בין כך ובין כך שכר טרחה משמעותי.

5.

הבקשה מתקבלת אפוא באופן חלקי כפי שנקבע בפסקה 4. אין צו להוצאות.