ע"א 8172/17מפעל מתכת חניתה בעמ נ. ישקר בעמ

חלקי

1.

בית המשפט המחוזי דחה במלואה תובענה אותה הגישה המערערת כנגד המשיבה בעילות של הפרת פטנט וגניבת עין, וזאת ביחס לאביזר לעיבוד מתכות מכאני אותו מייצרת המשיבה. בתכלית הקיצור אציין שבית המשפט המחוזי קבע כי תביעת הפטנט הרלוונטית אשר רשומה על שם המערערת מורכבת משלושה רכיבים שונים; כי אביזר המשיבה אינו בא בגדר הרכיב השני מבין שלושת הרכיבים; וכי די בכך על מנת לדחות את התובענה. אף על פי כן, ובבחינת למעלה מן הצורך, המשיך בית המשפט המחוזי ודן בטענות נוספות של הצדדים. בין היתר קבע כי אביזר המשיבה בא בגדר הרכיב השלישי של תביעת הפטנט (לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי האביזר בא גם בגדר הרכיב הראשון של תביעת הפטנט). עוד קבע בית המשפט כי אין כלל תוקף לתביעת פטנט, "משהוכח שאף אחד מהרכיבים שלה אינו חדשני וכך גם שילובם יחד" (פיסקה 41 לפסק הדין).

2.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין ובגדרו השיגה, בין היתר, על האופן שבו הוגדרה תביעת הפטנט על ידי הערכאה הדיונית. המערערת ביקשה כי בית משפט זה יבטל את פסק הדין ויקבע שהפטנט בר תוקף ושהמשיבה הפרה אותו. המשיבה, מצידה, הגישה ערעור שכנגד אשר מופנה כנגד קביעת בית המשפט המחוזי לפיה האביזר אותו היא מייצרת בא בגדר הרכיב השלישי של תביעת הפטנט (כפי שהוגדרה על ידי בית המשפט).

3.

המערערת הגישה בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף, וזאת מן הטעם שלא מתבקש בגדרו שינוי אופרטיבי כלשהו ביחס לתוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית. המשיבה מתנגדת לבקשת המחיקה. לשיטתה, השינוי המבוקש בקביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לרכיב השלישי של הפטנט עולה כדי שינוי אופרטיבי. וזאת מדוע? מן הטעם שאם ערכאת הערעור תקבל את טענותיה של המערערת בגדר הערעור הראשי, בלא להידרש לטענת המשיבה בערעור שכנגד - הוא צפוי להגיע למסקנה כי המשיבה הפרה את הפטנט והמשיבה תצא נפגעת מכך. ואילו ככל שבית המשפט יקבל את הטענה העומדת בבסיס הערעור שכנגד - שלפיה אביזר המשיבה אינו בא בגדר הרכיב השלישי של תביעת הפטנט - אזי גם אם תתקבלנה במלואן טענות המערערת בערעור הראשי, צפוי הערעור להידחות.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת המחיקה להתקבל.

5.

ההלכה המושרשת קובעת כי תנאי להגשת ערעור (לרבות ערעור שכנגד) הוא שבעל הדין נפגע מפסק הדין ומבקש את שינויו האופרטיבי . ובמילים אחרות - בעל דין רשאי להגיש ערעור רק במקרים בהם הסעד לו עתר לא ניתן לו על ידי הערכאה הקודמת, או ניתן לו באופן חלקי בלבד, או שניתן סעד כנגדו לבקשת בעל דין אחר בהליך (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 805 (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) (להלן: זוסמן ); ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי , פ"ד נו(3) 311, 316-315 (להלן: עניין הקרן לטיפול בחסויים ); ע"א 2734/09

פיוטרקובסקי נ' ארנון , פיסקה 15 (20.6.2010). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כב' השופט נ' הנדל ביום 9.1.2011 בגדר בש"א 6753/10 ). אכן, תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, קובעת במפורש כי ערעור שכנגד יוגש אם היה בדעת המשיב לטעון "...שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי...", והכוונה היא ל שינוי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט ( רע"א 1560/06

לוי נ' שקלים (17.4.2007) (להלן: עניין לוי ) ).

6.

בענייננו, תובענת המערערת נדחתה במלואה וממילא לא יכול להיות ספק שהמשיבה אינה מעוניינת לשנות את תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין ואין היא נחשבת כמי ש"נפגעה" ממנו. אכן, גם אם תתקבל השגתה של המשיבה על קביעת בית המשפט המחוזי ביחס לרכיב השלישי של תביעת הפטנט - לא יהיה בכך כדי לשנות, מיניה וביה (ובמנותק מהערעור הראשי), את התוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית ולפיה תובענת המערערת נדחתה. משכך, אין המשיבה רשאית לערער על פסק הדין. ודוק: המשיבה טוענת כי הטענה העומדת בבסיס הערעור שכנגד עשויה, בנסיבות מסוימות, להשליך על אופן ההכרעה בערעור הראשי מטעם המערערת (כמפורט בפיסקה 3 לעיל). ואולם בכך אין כדי לשנות מן המסקנה שלא עומדת למשיבה זכות ערעור, שהרי ברי כי שאלת קיומה או היעדרה של זכות ערעור (בין ערעור ראשי ובין ערעור שכנגד) אינה יכולה להיגזר מן השאלה האם בעל הדין שכנגד הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין אם לאו.

7.

המסקנה לפיה לא עומדת למשיבה זכות ערעור על פסק הדין אינה מותירה אותה בפני שוקת שבורה. כך, מן הטעם שמשיב אשר אינו מבקש לשנות מתוצאתו האופרטיבית של פסק הדין מושא הערעור, אלא אך מבקש שיחול שינוי כלשהו בממצא או במסקנה אשר נכללו בו (כלומר בהנמקתו) - רשאי להעלות את טענותיו בעניין זה במסגרת הערעור הראשי (עניין לוי לעיל; בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 699; ח' בן נון וט'

חבקין הערעור האזרחי 408 (מהדורה שלישית, 2012); זוסמן , עמ' 841-840. ראו גם, עניין הקרן לטיפול בחסויים , עמ' 315 ) .

כלומר, בניגוד לסברת המשיבה (סעיף 10 לתשובה), אין כל מניעה כי תטען - במסגרת הערעור הראשי מטעם המערערת - כנגד הממצא לפיה האביזר שלה בא בגדר הרכיב השלישי של תביעת הפטנט. באופן זה תוכל לנסות ולהצדיק את דחייתה של תובענת המערערת אף על בסיס טעם שונה מן הטעמים עליהם התבסס בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

8.

התוצאה היא כי בקשת המערערת מתקבלת והערעור שכנגד נמחק על הסף. המשיבה תישא בהוצאות בסך 4,000 ש"ח לטובת המערערת בגין בקשת הסילוק.

פסק דין חלקי זה יתויק בתיקי השופטים.