ע"א 869/22 אירודן 2005 בע"מ נ. יהושע נוה

רקע

1.

בין הצדדים לערעור שבכותרת מתנהלים הליכים משפטיים שונים. מהבקשה עולה כי הרקע להליכים אלו הוא סכסוך שהתגלע בין המשיב 1, מר יהושע נוה (להלן: יהושע ), לבין מר אלקנה רוז (להלן: אלקנה ), אשר היו שותפים בשתי חברות שהיו בבעלותם – אירודן 2005 בע"מ, היא המערערת, ואירודן מערכות משולבות (1992) בע"מ, היא המשיבה 5 (להלן ביחד: החברות ). בשנת 2020 הגישו החברות תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים 4-1 (ובהם יהושע), ובה טענו, בעיקרו של דבר, כי יהושע נטל כספים מהחברות שלא כדין, וזאת באמצעות המשיבות 4-2 (להלן: התביעה ).

2.

עוד עולה מהבקשה כי בשנת 2021 העביר אלקנה את כל מניותיו במשיבה 5 לידי יהושע, כך שיהושע הפך לבעל המניות היחיד במשיבה 5. בהמשך לכך, המשיבה 5, יהושע והמשיבים 4-2 הגיעו להסדר פשרה שלפיו תביעת המשיבה 5 נגד המשיבים 4-1 תידחה, האגרה ששולמה תושב למשיבה 5 והפיקדון שהופקד על-ידי המשיבה 5 יועבר לידי בא-כוח המשיבים 4-1 (להלן: הסדר הפשרה ).

3.

המשיבים 1-5 הגישו לבית המשפט בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה ביניהם, וכן למחיקת תביעת המערערת, וזאת מבלי לגרוע מזכותה להגיש את תביעתה מחדש. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.12.2021 צוין כי המערערת לא חתומה על הבקשה האמורה, על אף שהיא כוללת הסדר גם לגביה , וכי יש להגיש בקשה מוסמכת על כלל הצדדים.

4.

ביום 8.12.2021 הגישה המערערת הודעה לבית המשפט המחוזי, ובה טענה, בין היתר, כי יש לדחות את בקשת המשיבים למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, שכן החלטת המשיבה 5 לבקש שתביעתה נגד המשיבים 4-1 תידחה התקבלה בניגוד עניינים הנובע מכך שיהושע, בעל המניות היחיד במשיבה 5, הוא גם הנתבע בתביעה הנדונה.

5.

בהמשך לכך, ביום 14.12.2021 הגישו המשיבים בקשה נוספת למתן פסק דין, שבה שבו על בקשתם ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, וזאת הפעם מבלי לבקש כל סעד ביחס למערערת. בהחלטה מאותו יום, הורה בית המשפט המחוזי למשיבה 5 לצרף ראיות מהן עולה כי ההחלטה לגבי הסדר הפשרה התקבלה באורגנים המוסמכים לכך אצל המשיבה 5 ובהתאם לדין, וזאת "לאור הערות התובעת 1 [המערערת] עם בקשת פסק דין הקודמת".

6.

בהתאם לכך, הגישה המשיבה 5 ראיות וטענה כי מהן עולה שההחלטה בדבר הסדר הפשרה התקבלה אצלה כדין, ובפסק דין מיום 15.12.2022 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' אלטוביה ; ת"א 7810-12-20) כלהלן: "עם קבלת האישורים האמורים ניתן תוקף של פסק דין להסדר אשר על פיו תביעת התובעת 2 [המשיבה 5] נדחית. האגרה תושב על פי הקבוע בתקנות. הערובה תושב כמבוקש. כחלק מהסדר הפשרה מצוי הסדר באשר להוצאות אשר לא מצאתי נכון להתערב בו" (להלן: פסק הדין ).

7.

כנגד פסק הדין האמור, אשר צוטט במלואו לעיל, הגישה המערערת את הערעור שבכותרת, ובו טענה, בעיקרו של דבר, כי החלטת המשיבה 5 לבקש כי תביעתה נגד המשיבים 4-1 תידחה התקבלה בניגוד עניינים על-ידי יהושע, אשר כאמור הוא אחד הנתבעים בתביעה האמורה. כן נטען, כי פסק הדין ניתן בלא הנמקה.

8.

ביום 27.3.2022 הגישו המשיבים 5-1 בקשה לסילוק הערעור על הסף, היא הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי פסק הדין עליו הוגש הערעור אינו נוגע למערערת, היא אינה נפגעת ממנו, ומשכך אין לה כל זכות עמידה והיא אינה רשאית להגיש את הערעור.

9.

בתשובת המערערת מיום 18.4.2022 נטען כי בית המשפט המחוזי הוא שהעניק למערערת את זכות העמידה ביחס לפסק הדין, וזאת בשים לב להחלטותיו מיום 7.12.2021 ומיום 14.12.2022, בהן התייחס לעמדת המערערת בנדון. עוד נטען כי תביעת המשיבה 5 נגד המשיבים 4-1 היא בעלת סיכוי ממשי, וכי מאחר שהמערערת היא נושה של המשיבה 5 היא בעלת עניין במיצוי זכויותיה הכספיות באמצעות בירור התביעה. עוד נטען כי למערערת עניין אישי בהליך, כי היא רואה עצמה נפגעת מפסק הדין, וכי היא צד לו, ומשכך בעלת זכות לערער עליו.

דיון והכרעה

10.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, וכן בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל, מאחר שהמערערת אינה צד לפסק הדין ואינה נפגעת מהסעדים שניתנו בגדרו, כמפורט להלן.

11.

כידוע, הזכות להגיש הליך ערעור על החלטה נתונה לכל מי שהיה צד להחלטה ונפגע ממנה. ואולם, לא די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין באשר לפגיעה, ועליו להראות, ולו לכאורה, כי ההחלטה עליה הוא מבקש להשיג דחתה את בקשתו לסעד (באופן מלא או חלקי) או כי ההחלטה העניקה כנגדו סעד לבקשת בעל דין אחר בהליך (ראו:

ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי , פ"ד נו 311, 316-315 (2002); ע"א 8172/17 מפעל מתכת חניתה בע"מ נ' ישקר בע"מ , פסקה 5 (15.1.2018); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 451 (2012)). על אף טענותיה של המערערת, לא שוכנעתי כי היא נפגעה מפסק הדין מושא הערעור כאמור לעיל על-מנת שתהיה זכאית לערער עליו.

12.

כפי שצוין, פסק הדין ניתן בבקשה מוסכמת שהגישו המשיבים 5-1, ובו התבקש בית המשפט המחוזי ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שעניינו דחיית תביעתה של המשיבה 5 נגד המשיבים 4-1. ההחלטה לדחות את התביעה האמורה היא בעלת השלכות על זכויותיהם של התובעת בתביעה (המשיבה 5) ושל הנתבעים בה (המשיבים 4-1), אך היא אינה משפיעה על זכויותיה של המערערת כתובעת בתביעה המשותפת שהגישה יחד עם המשיבה 5 נגד המשיבים 4-1. פסק הדין לא כלל כל קביעה בעניין תביעת המערערת, ולא העניק כל סעד למשיבים 5-1 כנגדה. משכך, לא ניתן לראות במערערת כמי שנפגעה מפסק הדין.

13.

המערערת טוענת כי המעמד ביחס לפסק הדין ניתן לה במסגרת החלטותיו של בית המשפט המחוזי, שבהן התייחס לטענותיה בקשר להסדר הפשרה. ואולם, במסגרת ההחלטה מיום 7.12.2021 התייחס בית המשפט המחוזי למערערת אך משום שהבקשה הראשונה למתן תוקף של פסק דין להסדר הדיוני אכן כללה בקשות לסעדים הקשורים אליה, ועל-כן נדרשה התייחסותה לבקשה זו. בהמשך לכך, כאמור, הגישו המשיבים 5-1 בקשה נוספת ושונה ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שביניהן, ובה לא כללו כל בקשה לסעד כלפי המערערת. בשלב זה, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.12.2022 למשיבה 5 לצרף ראיות שמהן עולה כי ההחלטה בעניין הסדר הפשרה התקבלה על-ידה כדין, וזאת בשים לב לטענות המערערת בנדון. איני סבורה כי החלטות אלו של בית המשפט המחוזי מלמדות כי למערערת מעמד ביחס לפסק הדין. ההחלטה מיום 7.12.2022 אינה רלוונטית עוד מאחר שהמשיבים 5-1 הגישו בקשה נוספת ומתוקנת ובה לא כללו כל בקשה לסעד כלפי המבקשת, ומשכך עמדתה שוב לא התבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי. כמו כן, ההחלטה מיום 14.12.2022 נועדה, כך נראה, אך להבטיח – מנקודת מבטו של בית המשפט הנדרש לאשר הסדר פשרה – כי ההחלטה בנדון התקבלה כדין אצל המשיבה 5, וזאת לנוכח טענות הדדיות לאי סדרים בקבלת ההחלטות בחברות. החלטה זו לא נועדה להגן על זכות כלשהי של המערערת, ומשום כך אין בה כדי להעניק לה מעמד כמערערת על פסק הדין.

13.

המערערת טוענות עוד כי החלטת המשיבה 5 לבקש את דחיית התביעה שהגישה התקבלה בניגוד עניינים בשל היות יהושע, בעל המניות היחיד במשיבה 5, הנתבע בתביעה זו. ואולם, כאמור, המערערת אינה בעלת מעמד להעלות טענות נגד תוקפו או תוכנו של הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מאחר שאין כל טענה שזכויותיה נפגעו כתוצאה מאישור ההסדר האמור.

14.

המערערת טוענת עוד כי היא בעלת מעמד בערעור דנן, מאחר שהיא נושה של המשיבה 5, וככזו בעלת עניין בכך שהמשיבה 5 תמצה את זכויותיה המשפטיות אל מול המשיבים 4-1. ואולם, בשים לב לכללים בדבר הזכאות להגיש ערעור על החלטה אשר הובאו לעיל, אין בנימוק זה כדי להקנות למערערת מעמד, ודין הטענה להידחות.

15.

לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, ואני מורה בזאת על סילוק הערעור על הסף.

המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ש"ח.