ע"א 6574/19 רות אגם נ. BNP PARIBAS SA

1.

לפניי מספר הליכים הנסבים על החלטות שיפוטיות שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 22726-07-17) בגדרי תביעה שהוגשה על-ידי המערערות-מבקשות (להלן: אגם ) כנגד המשיב 1 (להלן: הבנק ) במספר עילות. לצורך הכרעה בהליכים אפרט, בקיצור נמרץ, את השתלשלות העניינים הדיונית הצריכה לעניין.

2.

הבנק הגיש לבית המשפט המחוזי שתי בקשות לסילוק תביעתן של אגם על הסף: האחת , מחמת היותו של הפורום הישראלי "פורום לא נאות" לדון בהליך (להלן: בקשת הסילוק הראשונה ); ו השנייה , בשל קיומו של מעשה בית-דין (להלן: בקשת הסילוק השנייה ).

3.

בקשת הסילוק השנייה נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2019 (להלן: ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה ). בהחלטתי מיום 16.4.2019 בבש"א 2389/19 נעתרתי לבקשה שהגיש הבנק להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה, ואפשרתי את הגשתה תוך 30 ימים מיום מתן החלטה סופית בבקשת הסילוק הראשונה. בהחלטתי זו ציינתי כך:

"מתן הארכת המועד עשויה לקדם אינטרסים של יעילות דיונית ושל חיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבי הצדדים. מאחר שהיעתרות של בית המשפט המחוזי לבקשה הראשונה תייתר את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה השנייה. כמו כן, במקרה בו בית המשפט המחוזי יחליט לדחות את הבקשה הראשונה, הגשת בקשות רשות ערעור במאוחד על שתי ההחלטות (ככל שהמבקש יחליט להגיש בקשת רשות ערעור גם על ההחלטה בבקשה הראשונה) ודיון בהן על-ידי אותו מותב בבית משפט זה, עשויים להביא לחיסכון בזמן שיפוטי בהתחשב בבסיס העובדתי המסוים המשותף לשתי הבקשות (וזאת מבלי להביע דעה לגופו של עניין באשר ליחס בין הבקשות) " (שם, בפיסקה 8).

4.

ביום 8.8.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק הראשונה וזאת רק ביחס לעילת התביעה

המבוססת על הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ בהשקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן: ההחלטה מיום 8.8.2019 ). ביחס ליתר עילות התביעה נקבע כי תינתן החלטה נוספת. ביום 6.10.2019 הגישו המערערות לבית משפט זה הן ערעור בזכות (ע"א 6574/19) והן בקשת רשות ערעור (רע"א 6575/19) על ההחלטה מיום 8.8.2019.

5.

ביום 29.1.2020 ניתנה החלטה משלימה בבקשת הסילוק הראשונה שבמסגרתה התקבלה הבקשה במלואה כך שתביעת אגם נגד הבנק סולקה כולה על הסף ( ההחלטה מיום 29.1.2020 תכונה להלן:

פסק הדין הסופי ).

6.

כעת, מונחות לפניי שתי בקשות נוספות להארכת מועד, כדלקמן:

א.

בש"א 1209/20 : ביום 13.2.2020 הגיש הבנק בקשה להארכת מועד נוספת להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה עד להכרעתו של בית משפט זה בהליך הערעורי על ההחלטה מיום 8.8.2019 או בערעור, ככל שיוגש, על פסק הדין הסופי. הבנק טוען כי נוכח מתן פסק הדין הסופי, התייתר, בשלב זה, הצורך להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה (בגדרה נדחתה כאמור הבקשה לסילוק התביעה מחמת מעשה בית-דין). יחד עם זאת, וככל שיתקבל הערעור על ההחלטה מיום 8.8.2019, מבקש הבנק לשמור לעצמו את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה.

ב.

בש"א 1263/20 : ביום 17.2.2020 הגישו אגם בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין הסופי עד להכרעת בית המשפט זה בהליך הערעורי על ההחלטה מיום 8.8.2019.

7.

לאחר שעיינתי בבקשות להארכות מועד הן מטעם אגם והן מטעם הבנק, לא ראיתי כל טעם מבורר להיעתר להן. נקודת המוצא לדיוננו היא כי הליך ערעורי צריך להיות מוגש במועד והארכת מועד להגשתו תינתן רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" לכך (ראו: תקנה 528

לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )).

8.

באשר לבקשת הבנק

( בש"א 1209/20 ) : משניתן פסק דין סופי בתביעה, אשר בגדרו התקבלה עמדת הבנק לסילוק התביעה על הסף, הרי שלא עומדת לבנק עוד הזכות להגיש הליך ערעורי על החלטת ביניים שניתנה בגדרי ההליך. זאת, שכן עם מתן פסק דין סופי בהליך לא ניתן עוד להשיג על החלטות ביניים שניתנו בגדרו אלא באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין אשר יכלול השגה גם על החלטות הביניים (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר , פ"ד נח (1) 854 (2003); רע"א 4036/14

מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , פיסקה 17 (29.12.2014)). ואולם, בענייננו אפשרות זאת אינה קיימת בשים לב לתוצאתו של פסק הדין הסופי שבמסגרתו קיבל הבנק את מלוא הסעד המבוקש על-ידיו. כידוע, התנאי הבסיסי להגשת ערעור הוא שבעל הדין נפגע מפסק הדין ומבקש את שינויו האופרטיבי , וברי כי הוא אינו מתקיים במקרה דנן (ראו והשוו: ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי , פ"ד נו(3) 311, 315 (2002) (להלן: עניין הקרן לטיפול בחסויים ) ; רע"א 1560/06

לוי נ' שקלים (17.4.2007) (להלן: עניין לוי ); ע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' רייך , פיסקה 9 (7.5.2018); ע"א 8172/17 מפעל מתכת חניתה בע"מ נ' ישקר בע"מ , פיסקאות 6-5 (15.1.2018)). לא למותר לציין כי בתחילה עמדה בפני הבנק אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשת הסילוק השנייה. ואולם, הבנק בחר לילך בדרך דיונית שונה, היינו: להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו אשר התקבלה בהחלטתי בבש"א 2389/19. בהחלטתי זו ציינתי מפורשות, כאמור, כי " [...] היעתרות של בית המשפט המחוזי לבקשה הראשונה תייתר את הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה השנייה" (שם, בפיסקה 8). בקשת הבנק המונחת לפתחי עומדת אפוא בסתירה גם לאמור בהחלטתי זו. מטעמים אלו כולם, לא ראיתי טעם להיעתר לבקשה להארכת מועד מטעם הבנק שכן הדבר יוביל להגשת הליך ערעורי חסר תוחלת (השוו למשל: בש"א 8863/11 ליברוב נ' ביה"ח אלישע , פיסקה 3 (15.12.2011)) .

9.

למען הסדר הטוב אבהיר כי אין במסקנתי זו כדי להעמיד את הבנק בפני שוקת שבורה, שכן עומדת בפניו אפשרות להעלות את השגותיו באשר להחלטה בבקשת הסילוק השנייה כמשיב בערעור שיוגש (ככל שיוגש) על פסק הדין הסופי (ראו: תקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי ; בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה( 5) 695, 699

(1991); עניין הקרן לטיפול בחסויים , שם ; עניין לוי , שם. כן ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 408 (מהדורה שלישית, 2012) ).

10.

באשר לבקשה מטעם אגם ( בש"א 1263/20 ): לא מצאתי כל טעם מבורר להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין הסופי עד לאחר שיתברר ההליך הערעורי על החלטה מיום 8.8.2019 שניתנה טרם מתן פסק הדין הסופי. הן שיקולים של יעילות דיוניות והן שיקולים מהותיים מטים את הכף לעבר שמיעת ההליך הערעורי בבית משפט זה כמכלול. למעשה, היעתרות לבקשתה של אגם להארכת מועד על ההחלטה מיום 8.8.2019 תביא לכך שבית משפט זה ידון "טיפין טיפין" בהליכים ערעוריים על הליך שכבר הסתיים בפסק דין סופי בערכה הדיונית. אין לכך כל הצדקה, והדברים אף עומדים בסתירה לשיקולים שהנחו אותי בהכרעתי בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת הסילוק השנייה (בש"א 2389/19 הנ"ל).

11.

אם כן, אני מורה על דחייתן של בש"א 1209/20 ושל בש"א 1263/20. יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שבש"א 1263/20 הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור ראיתי ליתן ארכה קצובה להגשת הערעור מטעם אגם על פסק הדין הסופי וזאת עד ליום 7.4.2020.

12.

נוכח האמור לעיל ובהתחשב בכך שההליך בבית המשפט המחוזי הגיע לכלל סיום עם מתן פסק הדין הסופי, אני סבורה כי התייתר הצורך להכריע בשאלת אופן ההשגה על ההחלטה מיום 8.8.2019 בבקשת הסילוק הראשונה. כפי שצוין לעיל, משניתן פסק דין "נבלעות" בו כל החלטות הביניים שניתנו במסגרת ההליך כך שניתן להשיג עליהן במסגרת הערעור על פסק הדין. היינו, בשלב זה קיימת לאגם זכות ערעור על ההחלטה מיום 8.8.2019 בבקשת הסילוק הראשונה בין אם עסקינן ב"החלטת ביניים" (כטענת הבנק) ובין אם מדובר ב"פסק דין חלקי" (כטענת אגם), וזאת במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין הסופי (השוו: רע"א 7554/15 קשמה (נחמיאס) נ' בנק הפועלים (24.11.2015); בש"א 8310/15 גולדמן נ' משטרת מרחב חוף/מטה מרחב חוף (15.12.2015)) . אשר על כן, אגם רשאיות להודיע , עד ליום 5.3.2020, מדוע לא יימחקו ע"א 6574/19 ורע"א 6575/19 על הסף. בהיעדר התייחסות עד למועד זה יימחקו שני ההליכים האמורים על הסף והערבונות שהופקדו במסגרתם יושבו לידי אגם, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין מניעה שבדין לכך.

בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ככל שיוגש ערעור על פסק הדין הסופי בהתאם לאמור בפיסקה 11 לעיל, החלטתי זו תצוין בפתחו ותצורף לו כנספח.