פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2732/20
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
פרוש שלמה זלמן
נ ג ד
המשיבים:
1. פרוש גליקמן משה פנחס
2. בסורי אהרון
3. בסורי פנינה
4. רבינוביץ עמרם
5. רבינוביץ פנינה
6. גולדמן שעיה ישעיה
7. גולדמן רבקה
8. סולוביציק ברנדה
9. משי זהב בת שבע
10. רובין חנה רבקה
11. רובין יוסף
12. קלר יעקב מנחם
13. קלר הינדא
14. שישא דוד
15. רוטשמן (שישא) הענדל
16. שפירא נפתלי צבי יהודה
17. שפירא חיה
18. שנר יעקב יהודה
19. שנק איילה
20. ברנדמרק אהרון
21. ברנדמרק גיטל
22. גבירץ יואל
23. גבירץ לאה גיטל יוטה
24. וורעשנער ליפמן
25. אטיק שמעון הלל
26. אטיק אסתר
27. סגל יהושע
28. כץ יהודה
29. כץ לאה
30. ניימן רפאל
31. ניימן יוכבד מרים שפרה
32. שפירא יעקב
33. רובין אהרון
34. רובינשטיין צבי
35. קרנברג אפרים
36. קאופמן מתילדה
37. אפשטיין ג'וזף
38. סמט שלמה
39. סמט דבורה
40. ורטהיימר אהרון שלמה
41. כהן יואל
42. כהן פעסל לאה
43. ורשנר אפרים
44. ברגר יהודה
45. קורנפלד אפרת
46. קרויזר נחמן
47. פרוש יהושע
48. פלדמן אהרן
49. לאופר פנחס
50. לאופר עטקא
51. גרוס רבקה
52. יצחק שלמה בלאו
53. בלומה בלאו
54. גוירץ יואל יוסף
55. גוירץ לאה איטה גיטל
56. סגל נתן
57. סגל גולדה פריידה
סיווג הליך
החלטה
1.
לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.2.2020 (ת"א 41223-08-14, כבוד השופט מ' בר-עם ; להלן: ההחלטה ) ובטענות הצדדים לעניין סיווגה, הגעתי לכלל דעה כי אופן ההשגה על ההחלטה הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.
2.
לא אחת נקבע בפסיקה כי בתביעת פירוק שיתוף במקרקעין רק החלטה המורה על סיומן של כל הפעולות הנוגעות לפירוק השיתוף תסווג כ"פסק דין סופי" המקים זכות ערעור (ראו: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין , פ"ד לד(1) 32 (1979); רע"א 183/89 קמחי נ' קמחי , פ"ד מג(2) 95 (1989); רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן , פ"ד נא(5) 375 (1997); ע"א 1409/06 גרינברג נ' טובול , פיסקה 3 (1.8.2006); רע"א 6053/17 מישאל נ' עו"ד אופיר פדר בתפקידו כנאמן על הנכסי החייב , פיסקה 6 (4.12.2017); חמי בן-נון וטל
חבקין
הערעור האזרחי
125-124 (2012)).
כפי שאסביר להלן, ההחלטה מושא ענייננו לא סיימה את מימוש פירוק השיתוף ומטעם זה אין לראות בה כ"פסק דין סופי" הנתון לערעור בזכות.
3.
למקרא טיעוני הצדדים עולה כי הם אינם חולקים על כך שההחלטה לא סיימה את המחלוקת בין המבקש למשיב 1 בכל הנוגע לפירוק השיתוף בזכויות הבנייה. ואכן, כל שנקבע בה בהקשר זה הוא כי "התובע [המבקש] זכאי לפירוק השיתוף עם הנתבע [המשיב 1], בזכויות הבניה בלבד". על רקע זה הוסיף בית המשפט וקבע דיון המשך באשר לדרכי פירוק השיתוף בזכויות הבנייה. ואולם, הדיון בשאלת סיווגה של ההחלטה לא מסתכם בכך, והשאלה הנוספת שמתעוררת היא האם יש בהחלטה משום סיום המחלוקת בין המבקש ליתר המשיבים, הם בעלי הזכויות במקרקעין?
4.
התשובה לשאלה זו נעוצה בתוצאת יישומו של "מבחן הסעד", שעיקרו בשאלה האם ההחלטה נשוא הדיון סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ו"סגרה" למעשה את ההליך המשפטי (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז(1) 152, 158 (1993); ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 363, 365 (1997); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (17.8.2006); בש"מ 1059/11 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה , פיסקה 5 (29.5.2011)). בהקשר זה יצוין כי רק החלטה המביאה לסגירה סופית של המחלוקת בין הצדדים, באופן שלא מצריך מבית המשפט להידרש למחלוקת זו שוב, תסווג כ"פסק דין" (ראו: ע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח , פ"ד נו(ט) 104, 109 (2002)).
אכן, במצבים בהם הסתיים הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או לגבי חלק מן הסעדים אשר נתבעו במסגרת התובענה, עשויה אותה החלטה להיחשב כ"פסק דין חלקי", זאת אף שהיא אינה מסיימת את מלאכת השיפוט כולה (להרחבה ראו: ע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי , פיסקאות 22-12 (6.5.2020) (להלן: עניין חלא )).
5.
בהתאם ל"מבחן הסעד" המפורט לעיל, אני סבורה כי אין בהחלטה כדי להוות "פסק דין חלקי" בין המבקש לבין יתר המשיבים. כפי שאף עולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.3.2020, המשיבים – בעלי הזכויות במקרקעין – הם צד דרוש אף ביחס לשאלת פירוק השיתוף בזכויות הבנייה. זאת, נוכח נקודת המוצא לפיה זכויות בנייה נמצאות בבעלות משותפת של כלל בעלי הזכויות במקרקעין או בעלי הזכויות בדירות בבית משותף, לפי העניין, ככל שלא הוסכם בין הצדדים אחרת (ראו: ע"א 467/14 שטינברג נ' חברת לילינבלום 13 בע"מ , פיסקה 19 (9.9.2015), וההפניות שם). לכן, לא ניתן לראות את ההחלטה כמסיימת את בירור המחלוקת בין המבקש ובין יתר המשיבים באשר לפירוק השיתוף של הזכויות במקרקעין.
6.
בנסיבות העניין אף לא ראיתי לקבוע כי ההחלטה מסיימת בירור סעד עצמאי ונפרד שעניינו פירוק השיתוף במקרקעין עצמם (במובחן מפירוק השיתוף בזכויות הבנייה). אכן, יישומו של "מבחן הסעד" במקרים שבהם בית המשפט בערכאה הדיונית מוציא תחת ידיו החלטה שאינה מסיימת את מלאכת השיפוט כולה, אך יש בה משום הכרעה לגבי טענות מסוימות או רכיבים מסוימים של התביעה , עשויה לעורר קשיים במקרים מסוימים (ראו: ע"א 6495/14 קסלמן וקסלמן נ' מסלם (27.11.2014) (להלן: עניין קסלמן ); עניין חלא , בפיסקאות 22-12). בענייננו, הסעד שהתבקש בתביעה הוא פירוק השיתוף במקרקעין בכללותם. הפרדה בין פירוק השיתוף במקרקעין ובין פירוק השיתוף בזכויות הבנייה לצורך סוגיית סיווג ההחלטה היא הפרדה מלאכותית שיש בה כדי לפגוע ביעילות הדיונית באמצעות הבאתו של הסכסוך בין הצדדים לבחינה כפולה – בזכות – של ערכאת הערעור (השוו: עניין קסלמן , בפיסקה10, וההפניות שם; ע"א 6574/19 אגם נ' BNP PARIBAS SA , פיסקה 10 (27.2.2020); עניין חלא , בפיסקאות 30-26)), ולא מצאתי לכך כל הצדקה.
7.
אוסיף ואדגיש כי גם אם בשאלת סיווגה של ההחלטה דנן קיימים פנים לכאן ולכאן, שיקולי יעילות מטים אף הם את הכף לסיווגה של ההחלטה כ"החלטה אחרת", כך שהצדדים יוכלו להשיג על ההחלטה ועל פסק הדין שיינתן בסוף ההליך "בפעימה אחת". בכך יהיה כדי לחסוך משאבים לצדדים ולבית המשפט (ראו והשוו: ע"א 178/98
מיכל חולון בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ (14.2.1999); עניין
קסלמן , בפיסקה 10; עניין חלא , בפיסקה 28).
8.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי אופן ההשגה על ההחלטה הוא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
החלטתי זו תתויק בתיק השופט.
שרית עבדיאן
ר ש מ ת
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התשפ"א (11.10.2020).