פרטי ההליך
בית המשפט העליון
רע"א
6810/97
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקשת
:
יהודית
בן שושן
נגד
המשיב
:
רוברט
בן שושן
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט
המחוזי בבאר שבע בע"א 110/97
שניתן
ביום 26.10.97 על ידי כבוד
השופט
י' בנאי
בשם
המבקשת: בעצמה
בשם
המשיב: עו"ד אפרת מליץ
פסק - דין
1. המבקשת והמשיב הם בני זוג הנשואים זה לזו. בית
משפט השלום באילת, בשבתו כבית משפט לענייני משפחה, נעתר לתביעתו של המשיב, הורה
לפרק את השיתוף בדירתם של בעלי הדין ומינה את בא כוח המשיב ככונס נכסים לצורך
ביצוע הפירוק. המבקשת ערערה על פסק דינו לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע שמחק את
ערעורה.
מכאן בקשתה להרשות לה לערער. לאחר עיון
בתשובתו של המשיב החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות
שניתנה.
2. אקדים ואציין כי בפסקי הדין של הערכאות
הקודמות נפלו פגמים דיוניים. הראשון היה בכך שבית המשפט לענייני משפחה ראה את
החלטתו לפרק את השיתוף כפסק דין, למרות שהיא בגדר החלטת ביניים (רע"א 183/89
יעקב
קמחי
נ' אילנה קמחי
, פ"ד מג(2) 183; י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, תשנ"ה), סעיף 594 בעמ' 766). בעקבותיו דן בית
המשפט המחוזי בערעורה של המבקשת כאילו הוא ערעור בזכות, למרות שהיה עליה ליטול
רשות תחילה. אולם, לא הייתי מבטל את פסקי הדין בשל פגמים אלה. אוסיף ואומר כי לא
מצאתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, על פניהם, פגם המצדיק את ביטולם.
3. ואף על פי כן נראה לי כי דין פסק דינו של בית
המשפט המחוזי להתבטל.
כפי שמראה העיון בפסקי הדין של הערכאות
הקודמות לא היתה המבקשת מיוצגת על ידי עורך דין. לעומתה היה המשיב, בעלה, מיוצג על
ידי עורכת דין שמונתה לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב1972-. בבית המשפט לענייני
משפחה וכן בבית המשפט המחוזי חזרה המבקשת וביקשה לדחות את הדיונים לצורך מינוי
עורך דין. בסופו של דבר, אחרי פרשות של דחיות שלא הועילו לא נדחו הדיונים עוד,
והמבקשת נאלצה לטעון לעצמה. עוד מגלה העיון בפסקי הדין, בפרוטוקולים ובפניות שונות
של המבקשת, המצויות בתיקי הערכאות הקודמות, כי לא הובאו לפניהן במהלך הדיונים כל
הטענות שהיו בפי המבקשת וכן טענות נוספות שעורך דין הבקיא במחלוקות כגון דא היה מן
הסתם משכיל לטעון. יתר על כן, הדברים שטענה בעצמה היו, כלשון בית המשפט המחוזי,
"גיבוב של דברים מבולבלים". בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על כך באומרו
כי "אין ספק כי מוטב ועדיף היה אילו היתה המערערת מיוצגת על מנת שיוגש כתב
ערעור כדין וטענותיה יהיו לעניין ובאופן מסודר", אולם סבר כי מאחר וניתנה
למבקשת "אפשרות חוזרת ונשנית להיות מיוצגת על ידי עו"ד והדבר לא נעשה"
יש למחוק את הערעור.
4. על סכסוכים כאלה אמרתי במקום אחר:-
"טבעו
של סכסוך בין בני זוג, שרוב רובו בסתר ואפס קצהו בגלוי. הדברים שמביאים בני הזוג
המתדיינים, ואף עדיהם, בפני בית המשפט או בית הדין, אינם תמיד אמת צרופה, ויש
לחשוש שבדרך כלל אינם אלא 'אמת' סובייקטיבית מאד, פריה של שנאה יוקדת ושל חשבונות
שונים ומשונים - - -
התמונה
הנוצרת לעיני בית המשפט עלולה להיות מרוסקת ומעוותת ובלתי נאמנה למציאות לחלוטין,
ועליו לנהוג בזהירות יתירה בבואו לקבוע את ממצאיו ובבואו לשקול אותם בטרם יסיק את
מסקנותיו. על אחת וכמה שחייב הוא בכל אלה בטרם יבוא להעניק סעד כה מרחיק לכת,
כמניעתו של בן זוג מלהיכנס לדירת בני הזוג" (ע"א 410/80
יהושע ברזני
נ' שירלי ברזני
, פ"ד לה(2) 317, 322, 323).
דברים אלה כוחם יפה, ואולי ביתר שאת, כאשר
מדובר בפירוק השיתוף בדירת בני הזוג. כאן חייב בית המשפט בזהירות כפולה ומכופלת,
בבואו לקבוע את ממצאיו ובבואו לשקול אותם בטרם יסיק את מסקנותיו. חובת זהירות זאת
אינה יכולה להתקיים במצב של חוסר שוויון קיצוני כזה בין המתדיינים, כאשר אחד מהם
טוען לעצמו בלשון עילגים ואילו השני, בלשון פרקליטים מלומדת. הציווי של "שמוע
בין אחיכם ושפטתם צדק" (דברים א, טז) אינו יכול להתקיים במצב כזה.
5. רואה אני חובה לעצמי לעמוד על ענין נוסף.
הליכים בענייני משפחה הם בעיני בגדר "דיני נפשות" ממש; אם לא כפשוטו,
הרי כמשמעו. בית המשפט העליון בארצות הברית הכיר בזכותו החוקתית של נאשם בפשע,
שהוא חסר אמצעים, להיות מיוצג על ידי עורך דין
(
Gideon
v. Wainwright
372 U.S. 335 ((1963).
בישראל הכיר
המחוקק בזכותו של נאשם להיות מיוצג על ידי עורך דין במקרים מסוימים ובהליכים
מסוימים. לדעתי יש הצדקה לכך שתוכר גם זכותו של בעל דין בסכסוך בענייני משפחה
להיות מיוצג. בעקבות ההכרה באופיים המיוחד של הליכים אלה, ועקב הצורך להעניק סיוע
מיוחד למתדיינים כאלה, נקבעו בין היתר, הוראות סעיף 5 לחוק בית המשפט לענייני
משפחה, התשנ"ה1995-, בדבר הקמת יחידת סיוע בבית המשפט לענייני משפחה. יש לתת
את הדעת על כך שבמקרים רבים חיוני הסיוע המשפטי לא פחות מסיוע אחר.
חברי הנכבד, המשנה לנשיא ש' לוין, העיר בעניין
זכות הייצוג לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי "שאלה שיהיה צורך
לבחון אותה בעתיד, לאור הוראות חוק היסוד - - - אם אין זה מן הראוי, לאור הוראת
חוק היסוד, לקבוע את סמכותו של בית המשפט למנות עורך דין בהליכים אזרחיים גם מעבר
להוראות החוק החרות" (ש' לוין "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין
האזרחיים"
הפרקליט
מב (תשנ"ו) 451, 458; וכן עיין א' ברק
"כבוד האדם כזכות חוקתית"
הפרקליט
מא (תשנ"ד) 271).
סבורני שהגיעה השעה לדון בכך, ואולי אף הגיעה
השעה לשקול הקמת יחידת סיוע משפטי מיוחדת בצד יחידת הסיוע הנזכרת. כך או כך, בטרם
יאמר המחוקק את דברו, סבורני שעל בתי המשפט לייחס משקל רב יותר מבעבר לחשיבות
הייצוג על ידי עורך דין בהליכים בענייני משפחה, ואולי גם בהליכים אחרים, על כל
המשתמע מכך לענין הבירור לפניהם.
6. לפיכך אני מבטל את החלטותיהם של בית המשפט
המחוזי ושל בית המשפט לענייני משפחה ומורה להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני
משפחה על מנת שיחזור וידון בפירוק השיתוף בדירת המגורים של בעלי הדין, לאחר
שהמבקשת תהיה מיוצגת על ידי עורך דין.
על מנת למנוע עיכוב נוסף בהליכים אני מורה שעל
המבקשת לדאוג למינוי עורך דין כאמור תוך 30 ימים מקבלת החלטה
זאת ועליה, או על עורך הדין שימונה, להודיע על כך מיד לבית המשפט לעניני משפחה באילת. לאחר מכן יקבע בית המשפט מועד לדיון בתובענה מתחילתה. לצורך המינוי רשאית המבקשת לפנות ללשכת סיוע משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב1972-, שתשקול את בקשתה לפי החוק ותקנותיו, וכן תביא בחשבון שיקוליה גם את העובדה שלמשיב ניתן סיוע משפטי על ידי הלשכה.
בנסיבות העניין אינני פוסק הוצאות.
ניתן היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח
(24.12.97).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97068100.
M03
/מפ