בע"מ 2526/13 פלוני נ. פלוני

א.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ענבר, השופטת שבח והשופט שוחט) בעמ"ש 47320-5-11 מיום 28.2.13, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת דהן) בעמ"ש 34394-07 מיום 31.3.11. עניינה של הבקשה ברצונו של המבקש לבטל הסכם "שלום בית ולחילופין לגירושין" המתייחס גם לחלוקת רכוש, שנחתם עם זוגתו.

רקע והליכים

ב.

הצדדים נישאו ביום 11.2.92, ולהם ארבעה ילדים. ביום 29.5.02 נחתם בין הצדדים הסכם "שלום בית ולחילופין גירושין". ההסכם ביקש להסדיר את הנושאים השונים למקרה של התנהלות ב"שלום בית" ביניהם ולמקרה של גירושין. ההסכם אושר בבית המשפט לענייני משפחה ביום 9.6.02. בגדרי ההסכם נקבע בין היתר גובה דמי המזונות (5,000 ₪), וכי המבקש ישא במחצית הוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות של הילדים. כן הוסכם שדירת המגורים תוצא למכירה, ותמורתה תחולק כך שהמבקש יקבל 35% הימנה, והמשיבה 65%, וכך ייצא המבקש ידי חובת המדור לילדיו הקטינים. הצדדים המשיכו לחיות יחדיו עד לשנת 2007. ביום 18.7.07 פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הגנה, ובסמוך לכך הגישה תביעה למזונות, תביעה רכושית ותביעה לאכיפת ההסכם. ביום 11.0.07 החליטו הצדדים לנסות ליישב הסכסוך ביניהם ויצאו לסופשבוע משותף, שלאחריו שב המבקש להתגורר בדירה המשותפת עוד בטרם בוטל צו ההרחקה נגדו. בעקבות זאת שלח המבקש ביום 18.10.07 הודעה לבא כוחו על הפסקת הייצוג. באותו יום חתם המבקש על תוספת להסכם (להלן ההסכם השני ). הוסכם, כי המבקש יעביר את חלקו בדירה למשיבה במתנה, ימשיך לשלם את יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה, ויעזוב את בית המגורים עד 30 ימים מיום הודעת הפירוד, ככל שחלילה יתרחש. כן הוסכם כי ככל שיירכש רכב על שמו של המבקש, ייכלל זה באיזון המשאבים, וכי רכבה של המשיבה יוחלף באחר, ויישאר בבעלותה גם אם ייפרדו דרכיהם. סכום המזונות הועלה מ- 5,000 ₪ ל- 8,000 ₪. המבקש עתר לביטול ההסכם השני זמן קצר לאחר מכן, בטענה כי ההסכם השני הוא "הסכם כניעה" כתנאי לביטול צו ההרחקה וחזרה לדירת המגורים המשותפת. כן נטען, כי המשיבה מנעה ממנו מלפגוש את ילדיהם ולהתייעץ עם בא כוחו. הוסף, כי הופעל עליו במעמד החתימה לחץ על ידי המשיבה, בא כוחה ואחותה.

ג.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה. נקבע, כי משלא הוגש ערעור על פסק הדין המאשר את ההסכם, אין להידרש לטענה לפגם בו, שכן צד המבקש לטעון לפגם בהליך השיפוטי מחויב להגיש ערעור עליו, ואינו רשאי לתקוף ההליך השיפוטי עצמו במסגרת תביעה לביטול ההסכם. כן נדחתה טענת המבקש לעושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים, התשל"ג-1973, אליו נשוב. נקבע, בזיקה לתנאי הסעיף הכוללים ניצול מצוקת המתקשר או חולשתו וחוסר נסיונו, וחריגה בחוזה מן המקובל, כי המבקש אכן היה במצוקה עקב החשש לפירוק הנישואין, אולם לא הובאה ראיה המלמדת כי מדובר בחולשה שכלית שהיה בה להשפיע על שיקול דעתו באותה עת. הוסבר, כי המבקש הכיר את מהותו של ההסכם השני, וזאת בהמשך להסכם בין הצדדים ממאי 2002; המבקש אף ידע כי אין ודאות ששלום הבית יצלח. הוטעם, כי המבקש לא הציג כל חוות דעת רפואית או נפשית שיש בה כדי ללמד כי מצבו הנפשי לא איפשר לו לבחון כראוי את תנאי ההסכם שעליו חתם. הודגש, כי ההסכם אושר בבית המשפט, לאחר שהתרשם כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם; המבקש לא העלה בפני בית המשפט קושי בהבנת ההסכם או באי ייצוגו בהליכים לניסוח ההסכם. כן נשללה הטענה בדבר קשר סיבתי בין התנהגות העושק (המשיבה) הנטען להתקשרותו של העשוק הנטען (המבקש) בהסכם. הודגש, שהמבקש הורחק מהבית בשל אלימותו, ושהיוזמה לשלום בית הייתה שלו. אשר לתנאי השלישי, שעניינו כי תנאי ההסכם בלתי סבירים וחורגים מן המקובל, נקבע, כי בנסיבות חייהם של בני הזוג- המשיבה אינה עובדת בשל התנגדותו של המבקש, ולהם ארבעה ילדים, כמו גם האלימות ששררה בבית- אין בהסכם השני משום חריגה מן המקובל. כן נדחתה טענת המבקש, כי הוטעה לחשוב שעם חתימת ההסכם; זאת – ישוב לחיי שלום בית, וכי רק מטעם זה חתם על ההסכם, שהרי הצדדים המשיכו להתגורר יחדיו עוד שנים לאחר מכן.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש. בית המשפט לא התיר למבקש להגיש ראיה נוספת שעניינה חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה והנוירוכירורגיה, אך עיין בחוות הדעת. צוין, כי עיון בה מגלה שבפני המומחה לא עמד תיעוד רפואי הנוגע למצבו של המבקש עובר לחתימה על ההסכם השני ביום 18.10.07, ואין בה דבר זולת הדברים ששמע המומחה מן המבקש. הוטעם, כי אפילו התקבלה חוות הדעת באשר למצוקה שבה היה נתון המבקש במעמד החתימה על ההסכם, לא היה בכוחה לשנות את ההחלטה, שכן התנאים הנוספים לעילת העושק שעניינם קשר סיבתי וסבירות ההסכם, לא התקיימו. לגופם של דברים צוין, כי נוכח הנסיבות המיוחדות ומערכת היחסים בין הצדדים, קשה להלום את הטענה שההסכם חורג מן המקובל. בהקשר זה הוטעם, כי ההסכם השני נערך על רקע התנהגות אלימה של המבקש, שבעקבותיה אף הורחק לתקופת מה מן מהבית, וכי דובר בניסיון שני לשלום בית. עוד צוין, כי העובדה שמאז החתימה על ההסכם השני המשיכו הצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת מפריכה את טענת המבקש, כי ההסכם נערך למראית עין בלבד.

הבקשה

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לכך שהמבקש לא היה מיוצג במעמד החתימה על ההסכם השני ולא בעת אישורו בבית המשפט. המבקש נסמך על רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן , פ"ד נ"א (5) 375 (1997). הוטעם, כי ההסכם השני נערך במשרד בא כוח המשיבה בעודו ניצב מול המשיבה, אחותה ושני עורכי דינה. עוד נטען, כי ההסכם השני אינו סביר; לטענת המבקש, נקודת המוצא הראויה לבחינה האם תנאי ההסכם השני סבירים והאם אינו חורג מן המקובל היא בחינתו ביחס להסכם הראשון ולמול הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. הוסף בהקשר זה, כי אלימות, ככל שהיתה מוכחת, אינה מזכה על פי חוק יחסי ממון מי מהצדדים ביתרון רכושי על פני רעהו. עוד הוטעם, כי המבקש

הוא בן גילה של המשיבה, חסר השכלה וחסר מקצוע, וגם לכך יש לתת את הדעת. נטען גם, כי ההסכם מעורר שאלות בעלות השלכה רחבה, כגון אישור הסכם ממון בלא ייצוג משפטי ותפקיד בית המשפט בכגון דא.

הכרעה

ו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בקשה זו אינה נופלת בגדרן של אלה; ככל שהפכתי בה, לא מצאתי כי היא מעלה סוגיה מן הסוג הרחב האמור. די בכך שלא להיעתר לה. יתרה מכך, המבקש חפץ להידרש מחדש לשאלות עובדתיות שהוכרעו בבית המשפט לענייני משפחה. כידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בכגון אלה (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם; 2005); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מה' 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 665 בעמ' 856- 857). לא כל שכן, כשהמ דובר בבקשת ערעור בגלגול שלישי; ראו גם ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008), "אין בית המשפט נוטה ליתן רשות לערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי" (עמ' 212), ובענייננו, לגבי נסיבות חתימתו, נושא עובדתי.

ז.

גם לגופם של דברים לא מצאתי להיעתר לבקשה. כאמור סעיף 18 לחוק החוזים קובע, כי "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". עינינו הרואות

כי יסודותיה של עילת העושק הם: קיום חוזה, מצוקת הנעשק, התנהגות העושק, קשר סיבתי בין התנהגות העושק למצב הנעשק והיות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. היסודות הללו מצטברים (ג' שלו דיני החוזים- חלק כללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרח י (תשס"ה), 350-348 (להלן שלו ). על כך נאמר:

"הלכה היא, כי ביטולו של הסכם, או תנאי בו, מחמת שההתקשרות בהסכם הייתה נגועה בעושק, מותנה בקיומם של שלושה: 'חולשתו' של אחד המתקשרים - הבאה לכלל ביטוי במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית, או בחוסר ניסיון; מודעותו של המתקשר ל'חולשה' זו, וניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). עילת הביטול קמה בהצטרפותם יחד של שלושת היסודות האלה. יסודותיה של עילת העושק אינם רק יסודות מצטברים, הם גם 'שלובים זה בזה ככלים שלובים' (ראו דברי השופט י' טירקל בע"א 403/80 סאסי ואח' נ' קיקאון , פ"ד לו(1) 762, 767). תנאים גרועים במיוחד עשויים לעורר חשש בדבר שלמות הרצון של המתקשר הנפגע. 'חולשה' חמורה שלו מחייבת בדיקה קפדנית של סבירות התנאים שנקבעו בהסכם. ניצול קיצוני של חולשה מטיל אף הוא צל על ההסכם ומחייב הארה קפדנית של התנאים שנכללו בו. קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשוי לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בו, בהסכם, היסודות האחרים, המקימים את עילת העושק..." ( ע"א 9609/01 מול הים בע"מ נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב , פ"ד נח(4),106, 120(2004)(השופט ג'ובראן)).

ח.

תמים דעים אנוכי עם בתי המשפט קמא כי בענייננו לא התקיימו התנאים לקיום עילת העושק: אין מדובר בהחלטה רגעית, אלא בהסכם שבא על רקע נסיונות הצדדים לשקם את היחסים ביניהם, ולא הובאה ראיה כי המבקש היה לעת ההיא במצב נפשי או שכלי שאינו מאפשר לו לקבל החלטה מושכלת. יודגש, כי המבקש התייצב בפני בית המשפט לאישור ההסכם. בית המשפט שאל את הצדדים אם חתמו על ההסכם מרצונם, ובא למסקנה כי כך היה. כפי שגם ציין בית המשפט לענייני משפחה, המותב אשר אישר את ההסכם בשעתו אף בחן את פרטיו, וכך ראוי, וכל המרבה הרי זה משובח. יצוין בהקשר זה, כי הרוצה לתקוף את ההליך השיפוטי של אישור פסק הדין, צריך לנקוט בהליך של ערעור (רע"א 9614/05

רז גל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף עסקים כ"ס

לא פורסם; 2006) והאסמכתאות שם). לא כך נעשה בענייננו.

זאת ועוד, אין ב עניין בן שושן, שעליו חפץ המבקש להסתמך, כדי לסייע לו. שותף אני להערותיו של השופט טירקל באותה פרשה על החשיבות בייצוג בהליכי משפחה תוך ראיית הנושא כ"'דיני נפשות' ממש: אם לא כפשוטו הרי כמשמעו" (עמ' 378). אולם פרשה זו שונה מענייננו על פי תולדותיה, ואין השוואה ממשית ביניהן. בין היתר דובר שם בתביעה לפירוק שיתוף בדירה ובהליך שהצריך שמיעת ראיות (שאז לייצוג משמעות רבה אף יותר), ואילו הקביעות העובדתיות העיקריות בענייננו הובאו מעלה. יודגש לבסוף, כי המבקש שיחרר את עורך דינו מייצוג ביום חתימתו על ההסכם השני (לאחר שלאורך כל ההליכים שקדמו להסכם זה נעזר בשירותיו של עורך דין), שכן סבר כי אינו זקוק לשירותיו עוד. נסיבות אלה אינן מצדיקות סיבוב הגלגל לאחור. לא מצאתי כי קיים קשר סיבתי בין התנהגות המשיבה להתקשרות המבקש בהסכם, שכן כפי שגם ציין בית המשפט לענייני משפחה, עיון בדברים שהובאו מעדות המבקש מלמד בבירור, כי הרקע להסכם השני הוא רצונו בשלום בית: "מה אתה רוצה שאני אגיד. אני אוהב אותה... הייתי מוכן לתת לה את שתי העיניים שלי..." (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.10, ש' 5-1). לבסוף, לא מצאתי כי תנאי ההסכם בלתי סבירים וחורגים במידה רבה מהמקובל. את סבירות ההסכם בוחן בית המשפט לפי הנסיבות, תנאי השוק, הוראות ההסכם ועמדות המיקוח היחסי של הצדדים ( שלו , 350). אכן מדובר בהסדר שחרג מן ההסכם הראשון, אך הוא נועד לאפשר את שימור התא המשפחתי, נוכח מערכת היחסים הלא פשוטה בין בני הזוג ויחסי הכוחות ביניהם. הם גם המשיכו, כאמור, לדור שנים בצוותא. דומה כי אילו חפצו הצדדים להסכים על הנאמר בחוק יחסי ממון כמות שהוא, לא היו זקוקים לא להסכם השני ואף לא לראשון. "חוזים לקיום ניתנו", אמר השופט – כתארו אז – זילברג בע"א 563/65 יגר נ' פלביץ פ"ד כ(3) 244, 252; אדם מן היישוב המתקשר בהסכם יידע כי ככלל ייכבל בו, אלא אם תתגלה עילה נדירה עתידית לכיוון אחר.

ט.

נוכח האמור אין בידי להיעתר למבוקש.