בג"ץ 5090/06 פלוני נ. בית המשפט לענייני משפחה באילת

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה המופנית כנגד בית המשפט לענייני משפחה באילת, משטרת ישראל ועו"ד א. כהן, כונס נכסים מטעם משיב 1. הסעדים המבוקשים בה הם - ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באילת מיום 8.9.04 לפירוק שיתוף בין העותרת למשיב 4 (להלן – פסק הדין), החזרת החזקה ותכולת הבית באילת לידי העותרות בלא דיחוי, והפסקת טיפולו של בית משפט לענייני משפחה באילת בענייני העותרות בשל העדר סמכות. כן נתבקש סעד כנגד משטרת ישראל וכונס הנכסים שתכליתו להפסיק לבצע את פסק הדין בטענה כי ניתן ללא סמכות.

2.בני הזוג – העותרת 1 והמשיב 4 היו נשואים זה לזו. ביום 24.3.96 הם פתחו בהליכי גירושין בבית הדין הרבני, אשר נסתיימו במתן פסק דין אשר נתן תוקף להסדר גירושין ביניהם. על פי ההסדר, המשיב 4 מוותר על זכויותיו בדירת בני הזוג באילת (להלן – "הבית") ואילו העותרת ויתרה על מזונותיה ומזונות הילדים. בתאריך 9.7.96 פתח הבעל בהליך פירוק שיתוף במקרקעין בבית משפט לענייני משפחה, וניתן פסק פירוק שיתוף ביום 8.9.04.

טענת העותרת היא כי פסק הדין ניתן בלא סמכות בדין, מכח סעיף 25 לחוק בית הדין למשפחה, התשנ"ה-1995, והסמכות הייחודית נתונה לבית הדין הרבני בבאר שבע, ולכן ההליכים בפני בית המשפט למשפחה בטלים מעיקרא מחוסר סמכות.

3.מוסיפה העתירה ואומרת כי ביום 8.6.06 הגיעו אנשי ההוצל"פ בליווי משטרה לסלק את ידה של העותרת ובתה, היא העותרת 2, מן הבית. העותרות בקשו מבית המשפט למשפחה באילת לעכב את ההליכים, אך בית המשפט דחה את הבקשה. בנסיבות אלה, ולאור המשמעות הקשה של פינוי העותרות מביתן, מבקשת העתירה את התערבות בית משפט זה בהחזרת המצב לקדמותו, כפי שמתבקש על פי פסק הדין של בית הדין הרבני.

4.יצויין בזאת, כי ברע"א 6810/97 בבית משפט זה (כב' השופט טירקל) בקשה העותרת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר מחק ערעור על החלטת בית משפט למשפחה לפרק את השיתוף בדירה, ומינה לצורך כך כונס נכסים. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי יש לבטל את החלטות הערכאות הקודמות בשל כך שהעותרת לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין. לא עלתה ולא נדונה הטענה כי בית המשפט האזרחי אינו מוסמך לדון בפירוק השיתוף בין בני הזוג.

בעקבות פסק דינו של בית משפט זה, ניתן פסק דין חדש בתביעת פירוק השיתוף ביום 8.9.04, וביום 8.6.06 הגיעו גורמי ההוצאה לפועל והמשטרה כדי לבצע את הפינוי.

5.דין העתירה להידחות על הסף.

לאחר הליכים ממושכים בערכאות האזרחיות שדנו בפירוק שיתוף בין בני הזוג טוענת כיום העותרת כי הליכים אלה נוהלו בחריגה מסמכות ולכן הם בטלים.

בלא צורך להביע עמדה באשר למשקל טענה זו המועלית בפי העותרת כיום, הרי מכל מקום, אין בית המשפט הגבוה לצדק הערכאה המתאימה לדון בה ולבררה.

מושכלות ראשנים הם, כי בית משפט זה לא נועד להחליף את ערכאות השיפוט המוסמכות, והוא לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי (בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פד"י מז(2) 229, בעמ' 240; בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, טרם פורסם, פיסקה 11) העותרת משיגה על פסק דין של בית המשפט למשפחה, המורה על פירוק שיתוף בין בני הזוג בבית שבבעלותם. הדרך להשיג על החלטה זו אינה בפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק, אלא במיצוי הליכי הערעור הנהוגים בערכאה האזרחית. כך נהגה העותרת לאחר מתן פסק דינו הראשון של בית המשפט לענייני משפחה, אולם היא לא נהגה כך לאחר מתן פסק דינו השני, ומשהגיעו, לפתח ביתה רשויות ההוצאה לפועל, השיגה על פסק הדין האחרון בדרך של הגשת עתירה לבג"צ. דרך דיונית זו לא תיצלח, שהרי בית משפט זה בשבתו כבג"צ לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי, וכך הוא מצב הדברים במקרה זה.

לאור הדברים האמורים, דין העתירה להידחות על הסף.