בג"ץ 7357/12 פאיז מחמד זאיד נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבטל שר הביטחון את החלטתו בעניין הנכס בחברון (תת חלקה 1 בחלקה 51 גוש עירוני 34427), לפיה הורה להעביר את החזקה בנכס מידי הצבא לחזקת משיבה 5.

2.

לטענת העותר, החלטת שר הביטחון, שפורסמה בכלי התקשורת ביום 11.10.2012, להעביר את החזקה בנכס לידי משיבה 5, עומדת בניגוד להצהרותיה והתחייבויותיה של המדינה, שקיבלו תוקף של פסק הדין בבג"ץ 10302/07 טל בניה והשקעות קרני שומרון נ' שר הביטחון (16.1.2008). לטענת העותר, בפסק הדין בבג"ץ נקבע כי דלתות הנכס ינעלו על-ידי הצבא ולא תינתן אפשרות כניסה לאיש עד להכרעה חלוטה בעניין הזכויות המהותיות. בית המשפט המחוזי (ת"א 2025-08, כבוד השופט מ' ברעם בפסק דינו מיום

13.9.2012 ) דן בזכויות הצדדים בנכס והכריע, לאחרונה, לטובת משיבה 5, אולם פסק דינו איננו הכרעה חלוטה הואיל והעותר מתעתד להגיש ערעור על פסק הדין. מכאן שטעה שר הביטחון בהחלטתו להעביר את החזקה בנכס, וזאת בטרם נדון הערעור על פסק הדין.

3.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה, המסקנה היא כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל מספר נימוקים. ראשית , אין לפנינו החלטה של רשות שניתן להעביר אותה תחת ביקורת שיפוטית. העותר מסתמך על כתבות שפורסמו באתרי האינטרנט, אשר מתייחסות להחלטת שר הביטחון, ולא ניתן לדעת מה נקבע באותה החלטה ואימתי מתעתדת המדינה להעביר את הנכס לידי משיבה 5. שנית , העותר לא מיצה את ההליכים לפני הרשויות המוסמכות. לאחר פרסום הכתבה היה עליו לפנות לרשויות על מנת שישקלו את טענותיו, במהירות הנדרשת. שלישית , עקרון מיצוי ההליכים ועקרון כיבוד הערכאות מחייבים להמתין להחלטה של בית המשפט המחוזי בנדון. העותר פנה לבית המשפט המחוזי וקיבל צו ארעי עד ליום 16.10.2012, המועד שבו אמורה משיבה 5 להגיש את תגובתה. אכן, המדינה אינה צד להליך בבית המשפט המחוזי, אך אין כל תשתית עובדתית המלמדת כי המדינה פועלת בניגוד להחלטות בית המשפט המחוזי בעניין שבנדון. היה ותינתן החלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין, חזקה על הרשויות שיפעלו כדין, וממילא הצורך בהכרעה בעתירה יתייתר. היה ובית המשפט המחוזי ידחה את הבקשה לעיכוב הביצוע, עדיין פתוחה לפני העותר דלתו של בית משפט העליון במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. מכאן שלעותר קיים סעד חלופי להשגת המטרה העומדת ביסוד העתירה וכידוע, "מושכלות ראשונים הם, כי בית משפט זה לא נועד להחליף את ערכאות השיפוט המוסמכות, והוא לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי" (בג"ץ 5090/06 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה באילת

(30.7.2006)) . כך או כך, יש למצות את כל ההליכים לפני שיוגש הליך לבית המשפט הגבוה לצדק. אין מדובר בנימוק פורמאלי גרידא, שכן עקרון מיצוי ההליכים מחייב להניח תשתית עובדתית שתסייע להכרעה מושכלת גם של הרשויות, באופן שייתכן וייתר את הצורך בדיון בעתירה (וראו בג"ץ 4636/10 יעקב רבין ו-250 אח' נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (13.1.11)).

4.

העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.