פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
4496/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
אמיר יהל
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. מדינת ישראל
הממונה על הגימלאות במשרד
האוצר
3. מבטחים , מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים
בע''מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1.
מונחת בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה
(ע"ע
756/05
אברהם קוריצקי נ' הממונה על הגמלאות במשרד האוצר ואחרים
(20.5.09) להלן:
'פסק דין קוריצקי'
). האחרון
אכן מעלה סוגיות עקרוניות. ברם, הקושי העומד בפני העותר הוא שלא היה צד לאותו
הליך.
פסק דין קוריצקי עוסק ברציפות זכויות הפנסיה של עובד, אשר
היה מועסק במקום עבודה בו בוטח בקרן פנסיה צוברת ועבר להיות מועסק בשירות המדינה
במסגרתו היה זכאי לפנסיה תקציבית. בפסק דין עקרוני דן בית הדין הארצי לעבודה באופן
בו יש לפרש את הוראות הדין הרלוונטי וכיצד יש לחשב את הגימלה בנסיבות האמורות. על
פסק הדין הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 2944/10
אברהם קוריצקי נ' הממונה על הגמלאות במשרד האוצר ואחרים
) על ידי העותר באותו עניין. טרם ניתנה ההכרעה בעתירה.
2.
העותר, שהינו גמלאי, הגיש תביעה מטעמו להפרשי גימלה וכן לפיצויי
הלנה ופדיון ימי מחלה. בית הדין האזורי לעבודה (ע"ב 3302/06) דחה את תביעתו.
העותר בחר שלא להגיש ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה ותחת זאת עתר ישירות לבית משפט
זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. תחילה הוא ביקש להצטרף כצד להליך בעתירה שהוגשה על
ידי קוריצקי, אולם בקשתו נדחתה (החלטת השופט ע' פוגלמן מיום 13.6.10 בבג"ץ
2944/10). מכאן הגיש העתירה דנא וביקש שעתירתו תדון ביחד עם העתירה בעניין קוריצקי.
על הרקע הדיוני האמור, ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף. טרם הכרעה ביקשנו
מהעותר להתייחס לטענה לפיה הוא לא מיצה את ההליכים בעניינו. בתגובתו טען כי היה
מנוע מלהגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, כל עוד עתירת קוריצקי תלויה ועומדת
בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. העותר מסתמך בעיקר על החלטה
שניתנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה מיום 25.5.10 לפיה הוחלט לעכב את ההליכים בערעורים אחרים שהוגשו בעניין דומה וזאת עד להכרעה של בג"ץ בעתירה שהוגשה על ידי קוריצקי.
הסברו של העותר לאי הגשת ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה אינו משכנע.
בתאריך 10.2.10 ניתן פסק הדין בעניינו של העותר על ידי בית הדין האזורי לעבודה. כאמור, ערעור על פסק הדין לא הוגש. בחלוף כשלושה חודשים וחצי – בתאריך 25.5.10 - ניתנה החלטת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה יעוכבו ההליכים בעניינם של ערעורים אחרים שהוגשו, המסתמכים על פסק דין קוריצקי, עד להחלטת בית משפט זה בעתירה שהוגשה על ידי קוריצקי. העותר טוען כי הואיל ובית הדין הארצי אינו מתכוון לשמוע ערעורים נוספים בנושא הרלוונטי עד אשר תידון העתירה של קוריצקי, אין לתת משקל מכריע לכך שלא הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. אין לקבל טענה זו. המשפט מתווה מסלול של סדר דין שאין להתעלם ממנו. יש לפעול על פיו. בל נשכח כי העותר לא הגיש ערעור במשך כשלושה וחצי חודשים טרם ניתנה ההחלטה האמורה בדבר עיכוב הטיפול בערעורים אחרים שהוגשו. בהתאם, אין לקבל את טענת העותר כי לא הגיש ערעור משום שסבר שאינו רשאי לעשות כן. המועד להגשת ערעור חלף טרם ניתנה ההחלטה בדבר דחיית הדיון בערעורים התלויים 1ועומדים בבית הדין הארצי לעבודה שלהם סוגיה משותפת עם פסק דין קוריצקי. השאלה שבאמת עומדת להכרעה היא האם העותר רשאי לעשות סדר דין עצמי תוך עקיפת התקנות ויצירת נתיב ייחודי עבורו.
3.
מכאן שעמד לעותר סעד חלופי שהוא בחר שלא לנקוט בו. ככלל, לא ניתן לבחור שלא להגיש ערעור ותחת זאת לפנות ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. כדברי השופטת א' פרוקצ'יה (בג"ץ 5090/06 פלונית ואח' נ' בית המשפט לענייני משפחה באילת ואח' (30.7.06)) :
"מושכלות ראשנים הם, כי בית משפט זה לא נועד להחליף את ערכאות השיפוט המוסמכות, והוא לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי (בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון , פד"י מז(2) 229, בעמ' 240; בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , טרם פורסם, פיסקה 11)"
כך למשל, נדחתה על הסף עתירה בעניין חלמיש (בג"ץ 2795/96 מיכאל חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (25.4.96)), שם העותר בחר שלא לערער לבית הדין לעבודה על החלטת הביטוח הלאומי ותחת זאת פנה ישירות לבג"ץ. בית המשפט הדגיש בפסק הדין :
"אנה היינו מגיעים לו קיומה של הלכה שאינה נוחה לאדם, בבית הדין לעבודה או בבית המשפט האזרחי, היה טעם טוב לדלג בעניין זה או אחר מעל הערכאה המוסמכת לפי החוק באותו עניין, ולהגיע במישרין אל בית המשפט העליון, כדי שידון בעניין כערכאה ראשונה?"
דברים אלה נכונים גם בענייננו. העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו על פי דין. אין בטיעוניו להסיר את החסר שנוצר מאי הגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. זו היא דרישת הדין המחייבת את בית משפט זה.
איננו מביעים עמדה לגבי האפשרות של הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית הדין הארצי.
4.
דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים, ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב באב
התש"ע (2.8.10).
שופט
שופט
שופט