בג"ץ 4496/10 אמיר יהל נ. בית הדין הארצי לעבודה

1.

בפנינו בקשה לשנוי פסק דין שניתן בתאריך 2.8.10, בו הורינו על דחיית העתירה על הסף. נימוק מרכזי לתוצאה זו הינו כי על פי האמור בעתירה העותר תוקף פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה. ברם, הוא פנה ישירות לבית משפט זה, מבלי לפנות תחילה בהגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בהחלטה שניתנה בתאריך 14.7.10, נתבקש העותר להתייחס באופן ספציפי לכך שלא הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. העותר בתגובה הודיע שנמנע ממנו להגיש ערעור בשל נימוקים שונים.

לכן, הופעתנו לגלות כי בבקשה הנדונה מבקש העותר לשנות את פסק דין בנימוק שבפועל הגיש ערעור במועד לבית הדין הארצי לעבודה. הוא הסביר שהוא לא ציין את העניין קודם לכן "על מנת שלא להעמיס על בית הדין הנכבד הזה, אינפורמציה מיותרת שממילא הוא לא יעסוק בה".

2.

כאמור, פנינו ישירות לעותר בהחלטה מיום 14.7.10, על מנת שיבהיר את הנקודה האמורה, אך הוא לא מצא לנכון לגלות את מהלכיו הדיוניים. על בסיס האמור אין כל מקום לשנות את פסק הדין. מעבר לנדרש, יצוין, כי גם אם אכן תלוי ועומד ערעור בבית הדין הארצי לעבודה, אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו לפיה העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו.

החלטנו הפעם להימנע מעשיית צו להוצאות.