עע"מ 2152/19אנטי טפיו נ. רשות המיסים

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופט א' דורות ) מיום 29.1.2019 בת"צ 43164-04-17, שבגדרו נדחתה על הסף בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המערער (להלן: בקשת האישור ). המערער הוא בעלים של יאכטה שעגנה בחופי ישראל ונדרש לשלם מס קניה ומע"מ מכוח פקודת המכס [נוסח חדש] וחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952. בבקשת האישור עתר המערער להשיב לו ולחברי הקבוצה את כספי המסים ששילמו וכן להפסיק כל גבייה עתידית, בהיעדר עיגון חוקי, ולחילופין, מאחר וכלי שיט פטור ממס או ששיעורו אפס, לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. עוד נטען, כי הודעת החיוב שהוצאה למערער הוצאה בחלוף תקופת ההתיישנות.

2.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה על הסף, כאמור, את בקשת האישור, לאחר שמצא כי גביית המס הייתה כדין, ומשום כך, לא מתקיימים התנאים שבפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ולא עומדת למערער עילת תביעה אישית. עוד נקבע, כי אין אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת תוכרענה לטובת הקבוצה. לבסוף, נקבע כי תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בשים לב לסכומי המס הגבוהים הכרוכים בייבוא יאכטות.

3.

הערעור הוגש לפני כשנתיים, וטרם הוגשו בו סיכומי הטענות, משום שראשית התבררה בקשה מקדמית של המערער למחוק את הערעור על הסף, שעה שהערעור הוגש על ידי באת-כוחו, חרף התנגדותו (ראו החלטת כבוד הרשמת ש' עבדיאן מיום 4.10.2020) ולאחר מכן נדונה בקשה לפטור מהפקדת עירבון. כעת מונחת לפניי בקשתה של באת-כוח המערער לתקן את הודעת הערעור.

4.

עד כמה שניתן להבין מן הבקשה לתיקון הודעת הערעור (אשר נוסחה בצורה לא ברורה שהקשתה על חילוץ העיקר), הטענה החדשה שהוספתה מתבקשת נוגעת לכך שהמשיבים הסתירו בעת הדיון בבית המשפט קמא את פריט המכס שלפיו סווגו כלי השיט של חברי הקבוצה ואשר לפיו חויבו במס קניה ומע"מ. לפי הנטען בבקשה, מדובר בעובדה מהותית, יסודית ורלוונטית אשר המשיבים העלימו במכוון תוך הטעיית המערער והטעייתו של בית המשפט קמא. עוד נטען, כי הבקשה הוגשה בשלב מקדמי של הערעור, לפני שהוגשו סיכומים ולפיכך לא יהיה בהיעתרות לה כדי לשבש את ההתדיינות או להאריכה.

5.

המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים טוענים, כי לא הובהר בבקשה מדוע הוגשה רק כעת, כשנתיים לאחר הגשת הערעור. עוד נטען, כי המידע לגבי אופן סיווג היאכטות שבבעלות חברי הקבוצה מעולם לא הוסתר מפניהם, שכן הוא צוין במפורש בהודעת חיוב המס, והמשיבים אף הפנו אליו במפורש ב"תגובה מטעם המשיבים ובקשה למחיקת התובענה המתוקנת על הסף" שהוגשה לבית המשפט קמא. לפיכך, לא הובהר מדוע הטענות בדבר סיווג הטובין לא נכללו מלכתחילה בבקשת האישור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים, כי שינוי קו הטיעון המבוקש נעשה כחלק מניסיון לערוך מקצה שיפורים בשלב הערעור, לאחר שטענותיה העיקריות של באת-כוח המערער נדחו לאחרונה בשורת פסקי דין נוספים. עוד טוענים המשיבים, כי סיווגה של כל יאכטה שבבעלות חברי הקבוצה מצריך בדיקה עובדתית פרטנית, אולם מאחר שהמערער לא העלה עד כה כל טענה בעניין הסיווג, הרי שלא הובאו בפני בית המשפט קמא ראיות ונתונים לגבי המאפיינים הפיזיים של היאכטות השונות וממילא גם לא נקבעו ממצאים עובדתיים בעניין זה. על כן, מדובר במקרה מובהק שבו הטענה החדשה חורגת מהמסגרת העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט קמא, נימוק נוסף המצדיק את דחיית הבקשה. לבסוף, טוענים המשיבים, כי הטענה החדשה בנוגע לסיווג היאכטות אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של המערער בבקשת האישור ובהודעת הערעור שלפיה היאכטות אינן "טובין" וכי עגינתן בארץ אינה מהווה "ייבוא".

6.

תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) היא החולשת על הערעור דנן, נוכח מועד הגשתו (ולא תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כטענת באת-כוח המערער). בפסיקתו של בית משפט זה נפסק, כי שיקול הדעת השיפוטי בבקשה לתיקון הודעת ערעור הוא רחב ומושתת על מגוון שיקולים שיש לבחון בכל מקרה לגופו. בין היתר, ראוי לבחון את מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים; הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי; הטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור; האם הבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, או מחוצה לו; השלב הדיוני שבו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד – האם היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד (ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (20.6.2010)). אין חולק, כי תיקון כתב ערעור אינו חייב לחול רק על תיקון נימוק קיים, והוא יכול לחול גם על הוספת נימוק חדש (ע"א 1147/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' הוד אווז משטחה להודית ולאווזים בע"מ (1.4.2002)). כמו כן, ככלל, הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מקדמי של ההליך היא ליברלית, על מנת לאפשר את מימוש זכות הערעור, ולאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים, בנסיבות שבהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון (עע"מ 7625/20

גרטנר נ' עיריית פתח תקוה (18.2.2021)).

7.

יישום קריטריונים אלה על המקרה דנן, מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמנם, בערעור דנן טרם הוגשו סיכומי הצדדים ועל כן מדובר בשלב מוקדם של ההליך (אף שמדובר בערעור שהוגש לפני למעלה משנתיים). עם זאת, גם כאשר מדובר בשלב מוקדם, שבו הסמכות להתיר את תיקון כתב הערעור מופעלת בדרך כלל באופן ליברלי, לא כל תיקון מבוקש יתאפשר (ע"א 5593/17 גלברד נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש (בית חורון ) (7.3.2019)). אבהיר טעמיי.

ראשית, לא ניתן כל הסבר בבקשה מדוע רק כעת מועלית הטענה שהוספתה מתבקשת וכיצד נודע לבאת-כוח המערער על אותה הטעיה נטענת. זאת, שעה שעל פניו, הפרט שלפיו סווגו הטובין מופיע במפורש בהודעת החיוב שצירף המערער עצמו כנספח 4 לבקשת האישור ואף צוין על ידי המשיבים בבקשה למחיקה על הסף שהגישו לבית המשפט קמא. שנית, הוספת הטענה כעת, תביא לכך שנימוקי הערעור יחרגו ממסגרת הטענות – העובדתיות והמשפטיות – שנפרשה לפני בית המשפט קמא, שיקול שדי בו כדי להוביל לדחיית הבקשה (ראו, ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187 (1999); ע"א 148/20 שמואלי נ' בר נוף (26.10.2020)). שלישית, התיקון המבוקש עלול להכביד על בירור הערעור ולסרבלו, שכן כפי שעולה מן הבקשה שלפניי, לא מדובר בתיקון נקודתי וממוקד, אלא בהוספת טענות אשר חורגות – כאמור – מהמסכת העובדתית והמשפטית שנפרשה לפני בית המשפט קמא. גם מטעם זה, לא ראיתי להיעתר לבקשה (השוו, ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון (3.12.2009)).

8.

הבקשה נדחית, אפוא. בנסיבות החריגות של המקרה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.