ע"א 592/09 אברהים אל עמור נ. חנאן אל עמור

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת ערעור המופנית כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מחוז מרכז, במסגרתו חוייבו המערערים לשלם למשיבה פיצויים בגין פגיעתה בתאונת דרכים. הערעור מתמקד בעיקרו בשאלת גובה הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה.

2.

בבקשתם, מבקשים המערערים רשות לתקן את הודעת הערעור באופן שתתווסף בה פיסקה אחת המתייחסת לתיקוני חקיקה מסויימים שהתקבלו בכנסת ביולי 2009 – לאחר מתן פסק-הדין המחוזי – ואשר לפי הטענה הינם בעלי השלכה על חישוב ראש הנזק של הוצאות רפואיות עתידיות (המדובר בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009).

המשיבה מתנגדת לבקשת התיקון ממספר טעמים: ראשית, לטענת המשיבה, בחינת פסק-הדין המחוזי על-ידי ערכאת הערעור צריכה להיעשות בהתאם למצב המשפטי ששרר ביום מתן פסק-הדין. לפי הטענה, המחוקק נמנע מלקבוע תחולה רטרואקטיבית לתיקוני החקיקה הנדונים, ולפיכך אין הם בעלי תחולה בנסיבות המקרה דנן, וממילא אין לאפשר את תיקון הודעת הערעור בגינם. שנית, נטען כי אף אם תיקוני החקיקה הרלוונטיים חלים בנסיבות המקרה, אין

בהם כדי להשפיע על גובה הפיצוי שנפסק על-ידי בית-המשפט המחוזי.

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה, תוך חיוב המערערים בהוצאות מתאימות. אבהיר טעמיי לכך.

הסמכות להתיר את תיקון כתב-הערעור קבועה בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), והיא מתפרשת הן על תיקון נימוק קיים והן על הוספת נימוק להודעת הערעור המקורית, כל עוד אין המדובר בתוספת החורגת מהעילה ומהעובדות שנפרשו ונדונו בפני בית-המשפט קמא. ככלל, שיקול-הדעת השיפוטי בבקשה לתיקון הודעת ערעור הינו רחב ומושתת על מגוון שיקולים שיש לבוחנם בכל מקרה לגופו. בין היתר, ראוי לבחון את מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים; הסיבה בעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי; הטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור; האם הבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך בו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד- האם העתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד. על דרך הכלל, הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מיקדמי של ההליך היא ליברלית, על-מנת לאפשר את מימוש זכות הערעור וכדי לאפשר לערכאת הערעור להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים, בנסיבות בהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד, להכביד על ההליך או לעכב את הדיון (ראו: ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (לא פורסם, 20.6.2010) והאסמכתאות המוזכרות שם)).

4.

במקרה דנן, יש בתיקון המבוקש של הודעת הערעור כדי לשנות לכאורה מהתשתית המשפטית-נורמטיבית שהיתה מונחת בפני בית-המשפט קמא. עם זאת, המדובר בשינוי הנובע מתיקוני חקיקה שנכנסו לתוקף לאחר מתן פסק-הדין המחוזי והגשת הודעת הערעור, כאשר לפי הנטען יש בתיקונים אלה כדי להשפיע על שיעור הפיצוי באחד מראשי הנזק שנדונו בפסק-הדין המחוזי. ודוק, אין המדובר בהרחבת הודעת הערעור לחזית מריבה שלא היתה כלולה בו, אלא בהוספת טיעון משפטי-נורמטיבי בנוגע לסוגיה שנדונה בפני בית-המשפט המחוזי ונכללה מלכתחילה בהודעת הערעור. בנסיבות אלה, אינני רואה למנוע את התיקון המבוקש, על-מנת לפרוש בפני ערכאת הערעור את מכלול הטיעונים המשפטיים הנוגעים לסוגית שיעור הפיצוי השנויה במחלוקת בין בעלי-הדין (ראו והשוו: ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187, 190; ע"א 4464/95 קז'צקוב נ' הבל (לא פורסם, 16.3.1997)).

בהמשך לדברים אלה, יודגש כי נוכח אופיו המיקדמי של ההליך שלפניי, אינני רואה להכריע בשאלה האם תיקוני החקיקה הנדונים הינם בעלי תחולה בנסיבות המקרה, והאם יש בכוחם כדי לשנות משיעור הפיצוי בגין הוצאות רפואיות עתידיות של המשיבה – הן בכלל, והן בהתחשב בשלב הדיוני המתקדם בו העלו המערערים את טענתם כפי שיפורט להלן. שאלות אלה תובאנה בפני הרכב השופטים שידון בתיק, תוך שלמשיבה תהיינה שמורות מכלול טענותיה בדבר אי תחולת התיקונים הנדונים, והעדר השפעתם על שיעור הפיצוי.

5.

על-אף קבלת הבקשה לתיקון הודעת הערעור מן הנימוקים עליהם עמדתי, ראיתי לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה. המערערים ראו להגיש את בקשתם לתיקון הודעת הערעור בשלב מתקדם של ההליך - לאחר הגשת סיכומים וקיום דיון מקדמי בערעור, ולאחר שהוחלט כי הערעור יועבר לשמיעה בפני הרכב. יצוין כי בעת הגשת הסיכומים, כבר התקבלו בכנסת תיקוני החקיקה הנדונים ואף חלף מועד התחולה שנקבע בחוק. בתגובתם המשלימה מיום 8.9.2010 לא הציגו המערערים הסבר משכנע מדוע לא הגישו בקשה לתיקון הודעת הערעור טרם הגשת סיכומיהם בתיק, או למצער – טרם הגשת סיכומי המשיבה, וטרם עריכתו של הדיון המקדמי בערעור. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לאפשר את התיקון המבוקש תוך חיוב המערערים בהוצאות, וזאת בגין השיהוי בהגשת הבקשה והטורח שייגרם למשיבה עקב הצורך בהשלמת טיעונים בכתב לאחר שסיכומיה בתיק כבר הוגשו. אוסיף כי קבלת הבקשה לא תוביל לעיכוב שמיעת הערעור, בהתחשב בכך שמועד הדיון הקבוע לתיק בפני הרכב אינו קרוב, ולפיכך נותר זמן מספיק לצורך השלמת הטיעונים בכתב (ראו והשוו: ע"א 1697/04 איצקוביץ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.9.2007); לעניין סמכותו של בית-המשפט לפי תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי להורות לפי שיקול-דעתו על תיקון כתב הערעור "בכל עת", לרבות בשלב דיוני מתקדם, ראו: ע"א 3284/05 ויצמן נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (לא פורסם, 30.4.2006)).

6.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, אני מחליטה כדלקמן:

א.

המערערים רשאים להגיש הודעת ערעור מתוקנת כך שלאחר פסקה 31 בהודעת הערעור המקורית תתווסף הפיסקה המפורטת בבקשת התיקון, וזאת תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. המערערים יציינו בפתח הודעת הערעור המתוקנת את דבר החלטתי זו, וכן את מיקום הפיסקה שתתווסף להודעת הערעור. בתוך אותו מועד, יגישו המערערים תוספת שלא תעלה על 2 עמודים לסיכומיהם בהתאם. המערערים ימציאו את הודעת הערעור המתוקנת ואת התוספת לסיכומים לידי המשיבה.

ב.

המשיבה רשאית להגיש תוך 14 ימים מעת ההמצאה כאמור בס"ק א לעיל, תוספת לסיכומיה בהיקף זהה.

ג.

המערערים ישלמו למשיבה שכר-טירחת עורכי-דין בגין ההליך שלפניי בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה, ותתייק החלטתי זו בתיקי השופטים שיישבו בדין. כן תתייק המזכירות את הודעת הערעור המתוקנת ואת השלמת הסיכומים בתיקי השופטים, עם הגשתם.