פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
148/20
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד הרשמת דר להב
המערערים:
1. דוד חי שמואלי
2. צדוק שמואלי
3.
Dor
Properties SRL
נ ג ד
המשיב:
רונן בר נוף
בקשה לתיקון הודעת הערעור; תגובת
המשיב
החלטה
1.
הערעור (והערעור שכנגד) שבכותרת מופנים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופטת הבכירה ר' ברקאי ) מיום 3.11.2019 בת"א 43431-08-15 (להלן: פסק הדין ). במסגרת פסק הדין התקבלה, בחלקה, תביעתו של המשיב כנגד הנתבעים, אשר חויבו להשיב לראשון סך של 3,097,468 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית מיום 25.8.2008. העובדות העומדות ביסוד פסק הדין, בתמצית, הן אלה: המשיב מסר למערערים 2-1 סכומי כסף גדולים (כ-1.2 מיליון דולר ארה"ב) לצורך השקעתם בנכסי נדל"ן ברומניה. סכום של 300,000 דולר ארה"ב הושב למשיב מספר חודשים לאחר מכן, ללא פירות כלשהם. יתרת הסכום לא הושבה למשיב, חרף בקשותיו החוזרות והנשנות, ולפיכך פנה בתביעה לבית המשפט ועתר להורות על ביטול ההסכם והשבת סכום השקעתו בצירוף התשואה שהובטחה לו, לפי הנטען.
2.
המערערים הגישו ביום 7.1.2020 ערעור על פסק הדין ואילו המשיב הגיש ביום 12.2.2020 ערעור שכנגד. ביום 8.6.2020 ניתן צו סיכומי טענות, וביום 30.7.2020, שלושה ימים לפני המועד להגשת הסיכומים מטעמם, הגישו המערערים את הבקשה שלפניי, שבמסגרתה הם מבקשים לתקן את הודעת הערעור (להלן: בקשת התיקון ). תגובת המשיב הוגשה ביום 2.8.2020 ובינתיים נדחו המועדים להגשת סיכומי הצדדים. יצוין, כי התיק הועבר אליי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.
3.
בבקשת התיקון נטען, שעל רקע חילופי ייצוג התברר לבאי כוחם החדשים של המערערים כי מספר טענות מהותיות הושמטו וכי ככל שאלה לא יובאו בפני בית המשפט לא תמוצה זכותם החוקתית של המערערים לטיעון אפקטיבי ולגישה לערכאות וכן לא תתאפשר עשיית צדק וייפגע האינטרס הציבורי. המערערים מדגישים כי נוכח העובדה שההליך הערעורי נמצא בראשיתו, הרי שלא ייגרם למשיב כל נזק כתוצאה מהתיקון. בבקשה מפורטים ארבעה נימוקים שאותם מבקשים המערערים להוסיף לכתב הערעור:
(א)
טענה לפיה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית – המערערים מבקשים לטעון, כי משעה שהמשיב ביסס את תביעתו, בין היתר, על חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995, וכן לאור מהותה של התביעה כבעלת אופי כלכלי במהותה, הרי שהיה על המשיב להגיש את התביעה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים כלכליים, מכוח סעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: טענת הסמכות העניינית ). המערערים מציינים כי טענת הסמכות העניינית לא נטענה על ידם בבית המשפט המחוזי וגם לא הועלתה מיוזמת בית המשפט (אף שנדחו טענות סף אחרות בדבר פורום לא נאות והתיישנות).
(ב)
טענה לפיה ההסכם בין הצדדים הוא במהותו "חוזה יחס" (להלן: טענת חוזה היחס ). לטענת המערערים, טענת חוזה היחס היא בעלת השלכה הן על טענת הסמכות העניינית והן על תכלית ההסכם ועל המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט קמא.
(ג)
טענה לפיה בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ממשי לשוני בעיגון הזכות הקניינית בישראל לעומת עיגון הזכות בהתאם לדין הרומני, שלפיו אזרחים זרים אינם יכולים להירשם כבעלים של קרקע (להלן: טענת רישום הזכות הקניינית ). המערערים טוענים כי טענה זו נטענה בבית המשפט המחוזי אולם "לא הודגשה כלל במסגרת הודעת הערעור מטעמם".
(ד)
טענה ל"כשל בייצוג".
4.
המשיב מתנגד לבקשה, משום שלדבריו מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים לכתב ההגנה על דרך העלאת טענות שלא נטענו בבית המשפט קמא. עוד הוא טוען, כי מדובר בהגשת הודעת ערעור חדשה לגמרי וכי התיקון יגרום לסרבול ולעיכוב הליכי הערעור, שכן לא זו בלבד שהיא הביאה לדחייה בהגשת הסיכומים, המשיב יינזק מכך שייאלץ להתמודד עם טענות חדשות ולבחון אפשרות לתיקון הערעור שכנגד. המשיב מציין, כי מטרתם האמיתית של המערערים בהוספת טענת הסמכות המקומית היא יצירת הלכה על ידי בית המשפט העליון לצורך תביעות נוספות שמתנהלות נגדם כיום בבתי המשפט, אשר בהן העלו המערערים את טענת הסמכות העניינית כטענת סף. לטענת המשיב, טענת הסמכות העניינית וטענת חוזה היחס הן טענות חדשות שלא הועלו בבית המשפט קמא, ואילו טענת רישום הזכות הקניינית היא "מִחזור של טענות שנטענו בפני בית המשפט קמא".
5.
כידוע, סמכותו של בית המשפט לתקן הודעת ערעור מעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), והיא משתרעת הן על תיקון נימוק קיים והן על הוספת נימוק חדש (ע"א 7019/97 סופר נ' סופר , פ"ד נג(5) 187 (1999) (להלן: עניין סופר ); ע"א 2374/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (20.6.2010) (להלן: עניין פיוטרקובסקי )). שיקול הדעת של בית המשפט בבקשה לתיקון הודעת ערעור הוא רחב ומושתת על מגוון של שיקולים שיש לבחון בכל מקרה לגופו, כגון: מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים; הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי; הטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור; השלב הדיוני שבו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד (עניין פיוטרקובסקי ). ככלל, כאשר מדובר בתיקון המתבקש לפני שהוחל הדיון בערעור, הגישה היא ליברלית, אך זאת בלבד שהתיקון המבוקש אינו חורג ממסגרת העניינים שנפרשה בבית המשפט קמא ואם אין בו פגיעה בלתי מידתית בצד שכנגד או שיגרום לעיכוב בהליך הערעור (עניין סופר ; ע"א 592/09 אל עמור נ' אל עמור (13.9.2010); עע"מ 7276/15 חברת מנדסלי אינווסטמנט לימיטיד נ' עיריית אור יהודה (20.3.2016)). כעת אבחן את התיקונים המבוקשים בראי השיקולים שפורטו לעיל.
(א)
טענת הסמכות העניינית - המערערים אינם חולקים על כך שטענה זו חורגת ממסגרת הטענות שהועלו ונדונו בבית המשפט המחוזי. כבר מטעם זה, אין מקום להיעתר לבקשתם של המערערים לתקן את כתב הערעור על דרך של הוספת טענה זו (השוו: ע"א 11307/04 ב. דני חברה לבניין והשקעה (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל (15.10.2006);
עע"מ 9401/06 ארגנטינה באוניברסיטה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (6.7.2009)).
(ב)
טענת הכשל בייצוג - גם זו טענה חדשה (מעצם טבעה), שאין מקום להתיר את הוספתה לכתב הערעור בשלב זה של הדיון. יוער, מבלי להכריע בדבר, כי טענת "כשל בייצוג" הוכרה, "בגבולות מתוחמים היטב", בהליכים פליליים (ראו: ע"א (מחוזי י-ם) 39370-10-12 הדר נ' מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט (1.1.2013)).
(ג)
טענת רישום הזכות הקניינית - בעניין זה המשיב מסכים כי מדובר בטענה שהועלתה בבית המשפט קמא, אולם לשיטת המערערים, הטענה לא הודגשה במסגרת הודעת הערעור.
(ד)
טענת חוזה היחס - במסגרת זו מעוניינים המערערים לטעון כי ההסכם בין הצדדים היה בגדר "חוזה יחס", שמטרתו יחסים ארוכים ומורכבים בין הצדדים, באופן המשפיע על פרשנותו, בפרט בכל הנוגע לשינוי הנסיבות שחל עקב המשבר העולמי בשנת 2008 (בהסתמך על ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019) (להלן: עניין ביבי כבישים ) – אמנם, טענת חוזה היחס נולדה, כפי הנראה, בעקבות עניין ביבי כבישים , שניתן לאחר פסק הדין בענייננו; אולם, היא קשורה בטבורה לטענות מרכזיות של המערערים שנטענו בבית המשפט המחוזי, ביחס לשינוי הנסיבות שחל בשוק הנדל"ן ברומניה באותן שנים. לפיכך, אני סבורה כי אין בתיקון המבוקש כדי לפרוץ את המסגרת העובדתית או המשפטית שנתחמה בערכאה הדיונית.
6.
בקשת התיקון הוגשה לפני תחילת הדיון בערעור ואף בטרם הוגשו סיכומי הצדדים. כמו כן, סבורני כי הוספתן של שתי הטענות הנקודתיות לעיל - טענת רישום הזכות הקניינית וטענת חוזה היחס - לא תגרום לפגיעה משמעותית במשיב. המשיב טען כי עקב התיקון הוא ייאלץ לבחון את תיקון הערעור שכנגד, אולם יובהר, כי בניגוד להליכים בערכאה הראשונה, עצם מתן הרשות לתקן הודעת ערעור אינה מצמיחה לצד שכנגד זכות להגיש ערעור שכנגד (עניין סופר ). שני התיקונים המבוקשים - טענת הזכות הקניינית וטענת חוזה היחס - הם ממוקדים יחסית, ולא יביאו לפתיחת ההליך מראשיתו. לכן, מצאתי לנכון להתיר את הוספתם לכתב הערעור, כפוף לשתי הבהרות: ראשית, אין מדובר במתן רשות להגיש כתב ערעור חדש לחלוטין, אלא בהוספת שתי הטענות הנקודתיות האמורות (השוו: ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון (3.12.2009); ע"א 3230/14 פלוני נ' פלונית (29.6.2015) (להלן: עניין פלוני )). שנית, איני מתירה את הוספת טענת חוסר היחס "כטיעון הנותן תימוכין לטענת הבטלות שמקורה בחוסר הסמכות העניינית" (סעיף 19 לבקשת התיקון), אלא אך ורק בכל מה שנוגע לפרשנות ההסכם בין הצדדים.
7.
ככל שהדברים נוגעים לטענת הסמכות העניינית ולטענת "הכשל בייצוג", יובהר, כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמערערים לעתור בפני הרכב השופטים לאפשר להם להעלות טענות שלא פורשו בהודעת הערעור (ראו: הוראת תקנה 415 לתקנות סדר האזרחי; והשוו: עניין פלוני ; ע"א 2282/19 סלהב נ' פקיד שומה (24.3.2020)).
8.
הודעת הערעור המתוקנת תוגש עד ליום 1.12.2020, בד בבד עם סיכומי המערערים. יתר המועדים ייוותרו כאמור בהחלטה מיום 17.9.2020.
ניתנה
היום, ח' בחשון התשפ"א (26.10.2020).
דר להב
ר ש מ ת