רע"א 4764/09יגאל ארנון נ. שלמה פיוטרקובסקי

1.

בקשה זו התייתרה ולכן דינה להימחק תוך שכל טענות הצדדים שמורות להם.

2.

אעמוד בקצרה על השתלשלות ההליכים הרלבנטיים לענייננו. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' גורן) קיבל בפסק דינו תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים וקבע כי 1% ממניות חברת סלקום הוחזקו בנאמנות עבור המבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי "פסק הדין יחול גם על הזכויות בדיבידנדים, כמפורט בתובענה המתוקנת".

3.

לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני של צו עיקול להבטחת ביצוע פסק הדין. המבקש ביקש כי יעוקלו כ- 69 מיליון ש"ח שהם הזכויות בדיבידנדים בסך של כ- 60 מיליון ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא י' זפט) אליו הועברה הבקשה קבע כי תובענת המבקש לא כללה סעד בנושא הפרשי הצמדה וריבית על כספי הדיבידנדים ולכן "לא ניתן לבסס על פסק הדין חיוב [המשיבים] בהפרשי הצמדה וריבית". לפיכך הורה בית המשפט על עיקול שיעמוד על כ- 60 מיליון ש"ח בלבד.

4.

על החלטה זו השיג המבקש בשני הליכים: ערעור, וכן בקשת רשות הערעור שהוגשה על פי הטענה, "מטעמי זהירות". כב' הרשמת ג' לוין החליטה כי למבקש לא עומדת זכות ערעור על ההחלטה ולכן הערעור נמחק מן הרישום ונקבע שהטיפול בבקשת רשות הערעור יימשך כסדרו (ע"א 4763/09 ארנון נ' פיוטרקובסקי (טרם פורסם, 24.12.2009)). כך הובאה בפני בקשת רשות הערעור אלא שהתפתחויות מאוחרות להחלטה נשוא הבקשה הביאו לכך שהבקשה התייתרה ולכן דינה להימחק. אבאר.

5.

במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישו המשיבים קבע השופט א' רובינשטיין כי "50% מסכום הדיבידנדים יופקד בנאמנות בידי באי כוח הצדדים - וכך אני מורה. 50% האחרים ישולמו ל[מבקש] כנגד ערבות בנקאית אוטונומית בגובה הסכום המשולם" (בש"א 2522/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה י"ג (טרם פורסם, 6.4.2009)). בהמשך הגיש המבקש בקשה לוותר על קבלת הסכומים ולהותיר את מלוא הדיבידנדים בנאמנות בידי באי כוח הצדדים. השופט רובינשטיין קיבל את הבקשה וקבע כי "מובהר איפוא, כי מהיום ואילך יוותרו כל כספי הדיבידנדים בנאמנות" (ע"א 2734/09 ארנון נ' פיוטרקובסקי , פסקה ג (טרם פורסם, 4.2.2010)).

6.

בנסיבות אלה, משניתן עיכוב ביצוע ונקבע כי כל כספי הדיבידנדים יוותרו בנאמנות שאלת העיקול שנועד להבטחת ביצוע פסק הדין ביחס לדיבידנדים ושאלת היקפו – האם 60 מיליון ש"ח או 69 מיליון ש"ח, אינם רלבנטיים עוד והם למעשה התייתרו. המבקש טוען כי הבקשה עודנה רלבנטית מאחר שהכרעה בה תשליך על היקף הכספים שיוחזקו בנאמנות. ואולם, החלטת השופט זפט, שרק היא נשוא ההליך שבפניי, כלל אינה עוסקת בהעברת כספים לנאמנות וממילא עניין זה לא הוכרע על ידי השופט זפט. על כן עניינים אלה אינם כלולים בבקשת רשות הערעור. למעשה נראה כי זוהי גם העמדה שהביע המבקש בהליך אחר שהתנהל בין בעלי הדין בבית משפט זה (ראו סעיף 8 להחלטת כב' הרשמת ד' כהן-לקח מיום 20.6.2010 בבקשת המבקש לתקן את הודעת הערעור שכנגד שהגיש במסגרת ע"א 2734/09 שלעיל). אכן, החלטת השופט זפט עניינה כל כולו בבקשה לסעד זמני של עיקול לאחר פסק דין ומשהתייתר הצורך בעיקול ממילא התייתרה בקשת רשות הערעור על החלטה שדנה בו. יתר על כן, מהודעה שהגישו המשיבים מסתבר שהצדדים פנו לבית משפט זה בבקשה מוסכמת לביטול העיקולים והשופט רובינשטיין ביום 20.5.2010 במסגרת ע"א 2734/09 שלעיל נעתר לבקשה ונתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. הנה כי כן, אין ספק ששאלת העיקול אינה רלבנטית עוד ולפיכך דין בקשת רשות הערעור להימחק.

7.

בטרם סיום אבהיר כי מקובלת עליי עמדת הרשמת ג' לוין בהחלטה שהוזכרה לעיל לפיה "ההחלטה נשוא הערעור [בקשת רשות הערעור שלפני – מ"נ] אינה החלטה בבקשת הבהרה [...] כדי להחליט בעניין ביצוע פסק הדין בית המשפט אמנם נדרש לפירוש תוכנו של פסק הדין, אך אין המדובר ב'פירוש מוסמך' שניתן בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. ההחלטה אינה קובעת את היקף החיוב ואינה מכריעה בזכויות הצדדים לסכסוך". אכן, קביעות בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שאיני מביעה לגביהן כל עמדה לא נועדו אלא לשם קביעת סכום העיקול (עניין שכעת התייתר) והן אינן מכריעות בזכויות הצדדים לפי פסק הדין כך שכל טענות הצדדים שמורות להם. מחיקת הבקשה ממילא לא תמנע העלאת הטענות בעניין כדין בכל הליך אחר.

8.

הבקשה נמחקת אפוא. אין צו להוצאות.