בש"א 6753/10 יגאל ארנון נ. שלמה פיוטרקובסקי

1.

מונח בפניי ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח מיום 20.6.2010,

אשר דחתה את בקשת המערער לתיקון ערעור שכנגד שהוגש במסגרת ע"א 2734/09. במסגרת תיקון הערעור, נתבקש בית משפט זה לקבוע כי בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בה"פ 548/06 (הנשיא א' גורן ) נפסקו הפרשי הצמדה וריבית כדין על הסכומים שנפסקו לטובת המערער. לחלופין, ובמידה שיקבע בית משפט זה כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נפסקו הפרשי הצמדה וריבית, ביקש המערער להורות על תוספת ההפרשים האמורים.

2.

בהחלטתה המפורטת והיסודית קבעה הרשמת, כי על אף שיקול הדעת השיפוטי הרחב בבקשה לתיקון הודעת ערעור, ולמרות שהתקיימו השיקולים השונים שיש לבוחנם לצורך קבלת בקשה לתיקון הערעור, הרי שלא ניתן היה להיעתר לבקשה במתכונת שהוגשה. על פי קביעת הרשמת, משעה שטען המערער כי נפסקו לטובתו הפרשי ריבית והצמדה, הרי שלתפיסתו הוא – פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו "טעון שינוי". עוד קבעה הרשמת כי ערעור אינו הדרך הדיונית המתאימה לצורך פירוש והבהרת פסק דין כשאלה עיקרית. לשם כך יש להשתמש בהליכים המתאימים בחוק, כגון הגשת בקשה להבהרת פסק דין בעת אכיפת ביצועו לפי סעיף 12 ל חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 . נוכח האמור, קבעה הרשמת כי אין מקום לערער על סוגייה זו או לבקש את תיקון הודעת הערעור.

המערער אינו חולק על רובה של התשתית המשפטית אשר הונחה בהחלטת הרשמת, אך סבור הוא כי לאור אותה תשתית, צריכה הייתה ההכרעה הסופית להיות שונה. לטענתו, נימוקיה של הרשמת - לפיהם המערער לא נפגע מפסק הדין ולפיכך אין הוא מבקש את שינויו, וכי פירוש פסק הדין כשאלה עיקרית אינו צריך להתבצע במסגרת הליכי הערעור - הינם טכניים גרידא. ראשית נטען, כי בסיטואציה הנוכחית לפיה לא קיבל המערער את אשר ביקש מבית המשפט קמא – יש לראותו כמי שנפגע מההחלטה. עוד נטען כי לבית המשפט שלערעור קיימת הסמכות להבהיר ולפרש את פסק הדין של הערכאה המבררת.

3.

דין הערעור להידחות. ברובד הדיוני, מתווה ההליך קובע את המסגרת, והמסגרת תוחמת את תפקידו של בית המשפט. כנגזרת מכך נקבע היקף שיקול דעתו. עסקינן בהליך ערעור. מתווה זה נועד לתקן הכרעה שיפוטית. אין תיקון בלא קיומו של משגה. בהתאם, על בית המשפט לשקול האם ביסוד ההכרעה מושא הערעור נפלה טעות משפטית המחייבת את התערבות ערכאת הערעור.

במקרנו, שאלה נוספת היא האם אי קבלת בקשתו של המערער לתיקון הערעור תוביל לסרבול ההליך, לעיכובו ואף להכבדה על המערכת המשפטית. אולם, קבלת הבקשה לתיקון הודעת הערעור משמעותה מתן פנים חדשות להודעת הערעור. כך חוזרים אנו לשאלה המקדמית – באיזה מובן חולק המערער על ההכרעה השיפוטית נשוא ההליך הערעורי. למקרא הערעור עולה הרושם כי המערער אינו משיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משוכנע הוא, כי הפרשי ההצמדה והריבית אכן נפסקו לטובתו, אולם נטען כי בשל טעות שנפלה בפסק הדין הדברים אינם ברורים דיים. התשובה לכך היא כי לא מדובר בטעות המצריכה בירור ערעורי. כמובן, בידי ערכאת הערעור הסמכות לפרש את תוכנו של פסק הדין שניתן בערכאה קמא, אך זאת – במסגרת טענה שטעה בית המשפט קמא בתוצאה אליה הגיע. אין זו טענת המערער.

האם האמור מוביל למסקנה שגורלו של המערער להימצא באי וודאות משפטית, העלולה לפגוע ביכולתו לממש את זכויותיו כלפי הצד שכנגד המפרש את פסק הדין בצורה שונה? כפי שציינה הרשמת – קיימים מסלולים דיוניים אחרים. למשל, דרך המלך לפירושו של פסק דין מצויה כאמור במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אין לגישתי מקום בענייננו לביצועו של "קיצור דרך" שעה שמטענותיו של המערער עולה בבירור כי אין הוא מבקש להשיג, אלא מבקש הוא להבהיר לבעל הדין שכנגד. סדרי הדין כשמם כן הם, מטרתם "לעשות סדר" בדין. על כן, נראה כי לא ראוי להשתמש בכלי הערעור למטרה אחרת מזו שלה נועד. אין הערעור נועד לפרש את החלטת הערכאה הדיונית. בל נשכח כי ראש ההוצאה לפועל רשאי לבקש מבית המשפט אשר נתן את פסק הדין להבהירו. קבלת עמדת המערער תביא ליצירת תפקיד חדש שיתבצע על ידי ערכאת הערעור. די לה במלאכה הדיונית המוטלת על כתפיה.

אין באמור להתעלם מהאפשרות שפסק דין כזה או אחר שניתן על ידי ערכאה משפטית איננו ברור דיו. ברם, סלילת "קיצור דרך" ליחיד, עלולה לסלול דרך חתחתים לכלל המתדיינים. מערער חייב לגבש עמדה. אין הוא יכול לטעון כי פסק הדין ניצב לימינו, אך היה ולא – הבה נתקנו. אף הודעת הערעור כשמה כן היא. מערער אינו רשאי לפנות לערכאת הערעור בבקשה למתן פסק דין הצהרתי. כאמור, כלים דיונים שונים עומדים לרשותו של המערער, אך לנוכח עמדתו צדקה הרשמת שלא לסייע לו להתקדם במסלול הערעורי במקרה דנא. במובן זה החלטת הרשמת אינה "טכנית גרידא", אלא דיונית מובהקת. אכן, לא היה מקום להיעתר לבקשת התיקון במתכונת שהוגשה.

4.

הערעור נדחה. בהיעדר תגובה – אין צו להוצאות.