בש"א 2174/13 יוסף סוריה נ. מדינת ישראל אגף המכס והמע''מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם.

1.

המבקש הגיש ביום 20.1.2013 בקשה להבהרת פסק-הדין שניתן בע"א 33/00 ביום 11.5.2003, וזו נדחתה על ידי כבוד הרשם ג' שני ביום 29.1.2013 בקובעו כי פסק הדין ניתן לפני כעשור וכל השופטים שישבו בהרכב פרשו, וכי ממילא אין לבקשה בסיס בדין ולא ניתן לפנות בבקשה להבהרת פסק דין שלא במנגנונים המוכרים לכך. כן דחה כב' הרשם ביום 5.3.2013 בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.

ביום 20.3.2013 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' הרשם מיום 29.1.2013 בציינו כי סבר שמניין הימים להגשת הערעור על החלטה זו חל מיום מתן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ולא מיום מתן ההחלטה המקורית. עיון בתכנת ניהול התיקים מלמד כי החלטת כב' הרשם שני מיום 29.1.2013

הועברה למבקש באמצעות הפקסימיליה במועד בו ניתנה אך בבקשתו נטען כי ההחלטה הגיעה לידיו רק בסמוך ליום 25.2.2013 (הוא המועד בו הוגשה בקשתו לעיון חוזר) ואולם גם אם נצא מנקודת הנחה כי ההחלטה אכן הומצאה לידיו באותו המועד, הוגשה הבקשה שבפניי באיחור של מספר ימים.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כלל מבוסס הוא כי המועד להגשת הליך ערעורי על החלטה נמנה ממועד ההחלטה עצמה וכי אין בבקשה לעיון חוזר באותה החלטה כדי להאריך באופן אוטומטי את מועד הערעור עליה, "שאם לא כן ניתן היה להאריך עד אין קץ מועדים להגשת ערעורים" ( בשג"ץ 3368/12

עטייה נ' כבוד השופטת איריס רבינוביץ'-בראון (7.5.2012)). המבקש טוען כי לא היה מודע להלכה מבוססת זו אך סבורני כי אין בטעותו כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת. לא נעלם מעיני כי המבקש אינו מיוצג בהליך זה, ואולם המבקש לא פירט בבקשתו הלקונית באילו צעדים נקט על מנת להימנע מטעותו ודומה כי בנסיבות אלו לא הוכיח כי טעותו "היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי ובמישור הסובייקטיבי (ראו בש"מ 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2008)). אם לא די בכך הרי שסיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם נחזים להיות גבוהים (וראו והשוו: ע"א 5671/91 שאבי נ' לוי (19.9.2000); בש"א 6753/10 ארנון נ' פיוטרקובסקי , פסקה 3 (9.1.2011)).

הבקשה נדחית, אפוא. למותר לציין ומבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים, כי אין באמור כדי למנוע מן המבקש לנקוט בכל הליך מתאים אחר.

משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.