פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4742/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
מיכאל ורטנסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2. היועץ המשפטי לממשלה
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט ג' שני מיום 12.6.13 בבשג"ץ 4125/13
פסק-דין
בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בשג"ץ 4125/13 – א') מיום 12.6.2013 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
ברקע לדברים – ביום 6.5.2013 נדחתה על הסף עתירת המערער, בה הלין על התנהלות גורמי האכיפה, על הסף (בג"צ 2239/13, כבוד השופטים ח' מלצר , נ' הנדל ו נ' סולברג ). העתירה נדחתה מנימוקים שונים ובהם סעד חלופי, שיהוי ועוד. המערער לא הגיש בקשה לדיון נוסף במועדה ועל כן ביום 9.6.2013 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף אשר נדחתה על ידי הרשם מהטעם כי לא נמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד. נוסף על כך, ציין הרשם כי דומה סיכויי ההליך אינם בעלי משקל ניכר בפרשה.
מכאן הערעור שלפניי במסגרתו טוען המערער כי יש לקיים דיון נוסף בעניינו הן בשל חשיבות הטענות הנטענות בעתירה גופה והן בשל התנהלות המותב שדן בעתירה בבית משפט זה. לטענתו, המותב קבע מסקנות עובדתיות שמעולם לא התרחשו. עוד טוען כי לא היה בידו להגיש את בקשת הארכת המועד במועדה עקב מצבו הרפואי וכי מקרהו הוא מקרה יוצא דופן המקים טעם מיוחד להארכת המועד. טעם זה הוא טענתו כי המשיבים דחו את כלל תלונותיו בזדון וללא התייחסות עניינית לפרט כלשהו.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הערעור להידחות.
לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין. דהיינו, נוכח כך שפסק הדין ניתן ביום 6.5.2013, היה על המערער להגיש בקשתו עד ליום 21.5.2013. בקשת המבקש להארכת מועד הוגשה ביום 9.6.2013 ולא צורף לה הליך הבקשה לדיון נוסף לגופו אלא בקשת ארכה נוספת אשר לא הוגבלה בזמן. המערער אינו טוען שלא היה מודע למניין הימים הקבוע בחוק. טענתו העיקרית היא כי מקרהו מקים "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד נוכח נסיבותיו האישיות וכן נוכח תוכן ההליך.
לא מצאתי כי המערער הצליח להצביע על טעם מיוחד שמצדיק היענות לבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, ואף לא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערבות בשיקול דעת הרשם ובהחלטתו בענייננו. עניינו הרפואי של המערער נבחן בקפידה על ידי הרשם וכך גם תוכן ההליך. בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר את ההלכה שלפיה שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב שערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה
(29.8.2005); בש"א 3784/02
בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (23.5.2002)). אם לא די בכך הרי שסיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם נחזים להיות גבוהים (וראו והשוו: ע"א 5671/91 שאבי נ' לוי (19.9.2000); בש"א 6753/10 ארנון נ' פיוטרקובסקי , פסקה 3 (9.1.2011)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ב' באלול התשע"ג (8.8.2013)
ש ו פ ט