רע"ב 7484/12 אבו ע'אנם ג'מאל נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

בעת"א 50194-09-12 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ), בגדרה נקבעו תנאי יציאתו של המבקש לאירוע ברית המילה של בנו. הבקשה הוגשה היום והאירוע אמור להתקיים מחר.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר. ביום 21.9.2012 ילדה אשת המבקש את בנם השישי. בעקבות הולדת הבן, הגיש המבקש בקשה ליציאה לחופשה חריגה, או יציאה בליווי לברית בנו. על פי הנטען, המשיבים סרבו להיעתר לבקשה זו. משכך הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתה ביקש שיותר לו לצאת לאירוע הברית. לאחר דיון בין הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי ביום 9.10.2012 כי: "משהודיע העותר כי הוא מסכים לצאת לברית בליווי של משטרת ישראל, יגיש העותר בקשה מסודרת עם כל הפרטים הרלוונטיים, על מנת שהבקשה תועבר להמשך בחינה בפני הגורמים הרלוונטיים". בדיון המשך שנערך ביום 11.10.2012, הצהירה באת-כוח המדינה כי יש להתיר קיומו של אירוע מפוקח, כאשר רשימת המשתתפים תקבע מראש – הורי המבקש והוריה של אשתו, ילדיהם והמוהל. באת-כוח המבקש מצידה הלינה על מספר המשתתפים המוגבל, וביקשה שגם אחָיו של המבקש יצטרפו למאורע. בכל מקרה, בתום דבריה הודיעה באת-כוח המבקש כי היא חוזרת בה מהעתירה בעקבות המלצת בית המשפט והוסיפה: "ב"כ המשיב פירט זהותם של האנשים שנוכחותם באירוע אושרה על ידי שב"ס ואנחנו ננהג בהתאם". נוכח האמור, דחה בית משפט קמא את העתירה.

3.

כעולה בבקשת רשות הערעור, שעות ספורות לאחר תום הדיון הגישה באת כוחו של המבקש לשב"ס בקשה לאישור השתתפותם של עוד חמישה אורחים נוספים – אחָיו של המבקש. השב"ס הגיב לבקשה תוך ציון שהשתתפות אחֵי המבקש באירוע תוביל להגבלת נוכחותו של המבקש באירוע לחצי שעה בלבד. לטענת באת-כוח המבקש: "ברי, שלאור הזלזול שהפגין [שב"ס] כלפי המבקש ובקשותיו, החליט המבקש לדחות את מועד קיום האירוע עד לאחר שימצה את זכויותיו בערכאות המשפטיות. לאור אלו, המבקש מתכבד להגיש בקשת רשות ערעור דחופה. במידה ותתקבל בקשה זו, מתבקש בית המשפט הנכבד... להורות למשיבים להוציא בליווי את המבקש לאירוע הברית של בנו בתנאים אשר יפורטו בגוף הבקשה" (סעיפים 8-9 לבקשת רשות הערעור).

4.

דין הבקשה להידחות. פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מדבר בעד עצמו. בדיון שנערך, הסכימה באת כוח המבקש להצעת המשיבים, והסכמתה זו קיבלה את אישורו של בית המשפט. למקרא הבקשה עולה כי אין היא מפנה לכל פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי, ואין בטיעוניה התייחסות לאמור בפרוטוקול. כפי שציינתי בבש"א 6753/10 יגאל ארנון נ' שלמה פיוטרקובסקי

(9.1.2011):

" ברובד הדיוני, מתווה ההליך קובע את המסגרת, והמסגרת תוחמת את תפקידו של בית המשפט. כנגזרת מכך נקבע היקף שיקול דעתו. עסקינן בהליך ערעור. מתווה זה נועד לתקן הכרעה שיפוטית. אין תיקון בלא קיומו של משגה. בהתאם, על בית המשפט לשקול האם ביסוד ההכרעה מושא הערעור נפלה טעות משפטית המחייבת את התערבות ערכאת הערעור".

בפועל עולה כי בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטות שב"ס המאוחרות להכרעת בית משפט קמא. במצב זה, בקשת רשות ערעור אינה המסלול הראוי לתקיפה ראשונית של החלטות אלה. כמובן, אין בכך כדי למנוע מהמבקש לפנות בכל הליך מתאים אחר בפני הערכאה המוסמכת, אם כי פרוטוקול הדיון בעל משקל בכל מקרה.

5.

הבקשה נדחית.