ע"א 7934/14 י.י הפקות (בפירוק) נ. מדינת ישראל רשות המיסים

1.

לפניי בקשה לתיקון כתב הערעור בהליך שבכותרת. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה.

2.

הרקע העובדתי בקליפת אגוז: המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כנגד המשיבים 1 ו-2. ביום 22.9.2014 דחה בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) את בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה בגין התובענה האמורה (להלן: החלטת הפטור ). בהמשך נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת הפטור. חרף ההחלטות האמורות לא שולמה האגרה, ומשכך ביום 2.11.2014 ניתן (על ידי כב' הרשמת ע' כהן) פסק דין המוחק את התובענה (להלן: פסק הדין ). ביום 23.11.2014 הגישו המערערים את הערעור דנן. בכתב הערעור צוין כי מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, כלומר - הערעור כוון כנגד החלטת הפטור מבלי שנאמר בו כי הוא מכוון כנגד פסק דין. עם זאת, עותק של פסק הדין צורף כנספח לכתב הערעור, וברישא של כתב הערעור נרשמה הפניה לנספח זה.

3.

במסגרת דיון מקדמי אשר התקיים בהליך, התעוררה סוגיה דיונית שעניינה תקינותו של הערעור. זאת, בשים לב לכך שהוא מופנה כנגד החלטת הפטור, המהווה "החלטה אחרת" עליה יש להשיג, דרך כלל, באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. על רקע האמור, ביום 1.7.2015 הגישו המערערים את הבקשה שלפניי, במסגרתה מבקשים הם לתקן את כתב הערעור באופן שיובהר כי הערעור מופנה כנגד פסק הדין (אשר מחק את התובענה מחמת אי תשלום אגרה, כאמור לעיל). לשיטתם, הדברים ברורים מאליהם והבקשה מוגשת מחמת הזהירות בלבד. המשיבה 2 הגישה תגובה ובה התנגדה לבקשת התיקון. לשיטתה, "...הערעור כפי שהוא נוסח, הוגש על ההחלטה שדחתה את בקשת הפטור מאגרה ובנסיבות אלו היה על המערערים להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים בהתאם לדין ולפסיקה..." (סעיף 4 לתגובה). עוד טענה המשיבה 2, כי היענות לבקשת התיקון תפגע באינטרס שלה בדבר סופיות הדיון.

4.

כידוע, העובדה שבעל דין אינו מגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים הניתנת בגדר ההליך, אינה מונעת ממנו להשיג על אותה החלטה בהמשך, במסגרת ההשגה הערעורית על פסק הדין הסופי (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להסבר ולפירוט ראו: ג' שני, רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב"גלגול שני"): דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על "החלטה אחרת" עיוני משפט ל(1) 71). ודוק: משניתן פסק דין סופי בהליך, כל החלטות הביניים אשר ניתנו עד לאותו שלב נבלעות בו. מאותו רגע ואילך, ניתן להשיג על החלטות אלה אך ורק במסגרת הערעור (או בקשת רשות הערעור) על פסק הדין (למשל, רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ (4.6.2012), פיסקה 7; ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(4) 411, 416 (1992); בר"ם 7022/09 ג'נים נ' שר הבריאות (15.10.2009)).

5.

ולענייננו: משביום 2.11.2014 ניתן פסק דין המוחק את התובענה, נבלעה בו החלטת הפטור. לפיכך, המערערים רשאים היו להגיש ערעור בזכות על פסק הדין ולכלול בגדרו את השגתם על החלטת הפטור. בכתב הערעור אשר הוגש על ידי המערערים צוין, אמנם, כי ההליך מופנה כנגד החלטת הפטור, מבלי שהוזכר כי הוא מכוון גם כנגד פסק הדין. ואולם, פסק הדין צורף כנספח לכתב הערעור וההפניה לנספח זה צוינה ברישא של כתב הערעור. דומני, כי מעיון בכתב הערעור ניתן להבין, שתקיפת החלטת הפטור אינה עומדת בפני עצמה אלא מהווה חלק מן ההשגה המוגשת על פסק הדין הסופי (הגם שהדבר לא נאמר במפורש כאמור).

6.

בנסיבות אלה ניתן לתהות האם נדרש כלל תיקון של כתב הערעור. כך או כך, איני רואה צורך להידרש לסוגיה האמורה, שכן ככל שהתשובה לכך היא בחיוב - ברי כי יש מקום להיעתר לבקשת התיקון.

ראשית , ההליך הוגש בתוך המועד להגשת ערעור על פסק הדין, וממילא לא יכולה הייתה להיווצר הסתמכות מצידה של המשיבה 2 על סופיותו.

שנית , האינטרס לאפשר את מימוש זכות הערעור תומך במתן אפשרות לתיקון כתב הערעור.

שלישית , בתיקון המבוקש אין כדי להכביד על ההליך או לעכבו, וזאת בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך (לעניין הגישה הליברלית יחסית הנוהגת ביחס לבקשות לתיקון כתב ערעור המוגשות בשלב מקדמי ראו למשל, ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי סעיד (15.11.2011), פיסקה 15. עוד ראו, ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון (20.6.2010). ערעור על החלטה זו נדחה בגדר בש"א 6753/10 (9.1.2011)).

7.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת והמערערים יהיו רשאים לתקן את כתב הערעור על פי המבוקש. למען הסדר הטוב יגישו המערערים הודעת ערעור מתוקנת תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו. הודעת הערעור המתוקנת, כמו גם החלטתי זו, תתויקנה בתיקי השופטים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.