בש"מ 8666/18א.י.א. אושר בע"מ נ. עיריית קרית שמונה

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 22.10.2018 (עת"מ 4004-07-18, כבוד השופט ד' צרפתי ; להלן: פסק הדין ).

2.

המבקשת, חברה השוכרת אולם אירועים בקריית שמונה, הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים שתי עתירות מינהליות נגד עיריית קריית שמונה (המשיבה 1) והוועדה המקומית לתכנון ובניה קריית שמונה ונגד המשיבים 3-2, המחזיקים בנכס המשמש לאולם אירועים מתחרה בעיר (להלן: האולם המתחרה ). בשתי העתירות העלתה העותרת טענות בנוגע להפעלת האולם המתחרה ובאשר לאכיפת הדינים הרלוונטיים לגביו. בעתירה המינהלית הראשונה (עת"מ 4425-06-18; להלן: העתירה המינהלית הראשונה ) העלתה העותרת טענות מתחום אכיפת דיני התכנון והבניה; ואילו בעתירה השנייה (עת"מ 4004-07-18; להלן: העתירה המינהלית השנייה ) העלתה העותרת טענות מתחום אכיפת דיני רישוי העסקים. בית המשפט לעניינים מינהליים דן בשתי העתירות במאוחד, ודחה את שתיהן על הסף בגדר פסק הדין. זאת, בין השאר, בשל השיהוי שנפל בהגשתן ובשל אי מיצוי הליכים. כמו כן קבע בית המשפט לעניינים מינהליים כי נפל פגם דיוני בעתירות במובן זה שהחברה המפעילה את האולם המתחרה לא צורפה כמשיבה.

3.

ביום 6.12.2018 הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה על פסק הדין (עע"מ 8663/18). בהליך זה הדגישה המבקשת כי טענותיה בערעור מתייחסות רק לחלק בפסק הדין שבו נדחו טענותיה ביחס לעתירה המינהלית הראשונה , אשר התמקדה כאמור באכיפת דיני התכנון והבניה. בד בבד עם הגשת הערעור בעע"ם 8663/18 הגישה המבקשת גם את בקשת הארכה שלפניי. בבקשה זו עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלק בפסק הדין המתייחס לדחיית העתירה המינהלית השנייה . לטענת המבקשת, בתשובת המשיבה 1 לעתירה המינהלית השנייה ציינה היא כי בקשה שהוגשה לאחרונה על ידי האולם המתחרה לקבלת רישיון עסק - נדחתה. המבקשת ציינה בבקשת הארכה כי לנוכח האמור היא פנתה אל המשיבה 1 לאחר מתן פסק הדין וביקשה לברר האם ננקטו הליכים כנגד האולם המתחרה מכוח דיני רישוי עסקים. לטענת המבקשת, תשובתה של המשיבה 1 עשויה לייתר את הצורך בהגשת הערעור על החלק בפסק הדין הדוחה את העתירה המינהלית השנייה, ועל רקע זה מבקשת העותרת הארכת מועד להגשת הערעור על חלק זה עד לקבלת תשובתה-זו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות המשיבים 3-1, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להימחק. תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ) (אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), קובעת כי "תובענות שאוחדו וניתנה בתובענה המאוחדת החלטה אחת, רשאי כל בעל דין לערער על ההחלטה, ואין צורך להגיש ערעור נפרד לכל אחת מן התובענות שאוחדו". על כן, דרך המלך להעלאת כלל טענות המבקשת בפני ערכאת הערעור כנגד פסק-הדין היא במסגרת הליך ערעורי אחד , ולא בכדי הבהיר כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו בהחלטתו מיום 9.12.2018 בהליך דנן כי "כי ככל שיוחלט להיעתר לבקשת הארכה, הגשת הערעור תיעשה על דרך של תיקון הודעת הערעור בעע"מ 8663/18". משאלו הם פני הדברים, יש לראות בבקשת הארכה משום בקשה לתיקון הודעת הערעור בעע"מ 8663/18 ובהתאם לכך לבחון האם מוצדק לאפשר למבקשת לתקן את הודעת הערעור. דומני כי בשלב זה אין מקום להכריע בסוגיה זו שכן המבקשת עצמה מציינת שתשובת המשיבה 1 לפנייתה (שנעשתה לאחר מתן פסק-הדין) עשויה לייתר את הצורך בהעלאת טענות בפני ערכאת הערעור בנוגע לעתירה המינהלית השנייה. במילים אחרות, בשלב זה השאלה אם יש לאפשר למבקשת לתקן את הודעת הערעור היא תיאורטית, ועל כן איני רואה מקום להכריע בה. לפיכך ובשים לב למכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שלפניי להימחק. למען הסר ספק יובהר כי אין לראות בהחלטתי זו משום הבעת עמדה כלשהי באשר לסיכוייה של בקשה עתידית לתיקון הודעת הערעור בעע"ם 8663/18. בקשה כזו, ככל שתוגש על ידי המבקשת, תוכרע בהתאם לכללים הרלוונטיים (באשר לכללים אלה ראו למשל, ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון , פסקה 12 (20.6.2010)).

5.

יצוין בשולי הדברים כי המבקשת צירפה על דעת עצמה לבקשה שלפניי משיבה נוספת שלא הייתה בעלת-דין בהליך שהתנהל בבית המשפט לעניינים מינהליים – היא המשיבה 4, המפעילה לטענת המבקשת את האולם המתחרה. התנהלות דיונית זו מעוררת קושי. על המבקשת היה לבקש את צירופה של המשיבה 4 להליך דנן (בקשה שהייתה מוכרעת לפי תקנה 425 לתקנות סדר הדין), ולא לצרפה על דעת עצמה. יצוין, מבלי לטעת מסמרות, כי אפילו הייתה מוגשת בקשה כאמור הרי שגם זו הייתה עשויה לעורר קושי. זאת, בשים לב לכך שאחד הטעמים שהובילו את בית המשפט לעניינים מינהליים למסקנה כי יש לדחות את העתירות המינהליות היה אי צירופה של המשיבה 4 להליך שהתנהל בפניו (ראו והשוו, עע"ם 8013/15 גורמן נ' גרינברג-פלג – ג. אדריכלות ובינוי , פיסקה 2 (13.6.2016)).

6.

נוכח האמור לעיל הבקשה נמחקת. בשים לב לאמור בפיסקה 5 לעיל תישא המבקשת בהוצאות העירייה בסך 1,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 3-2 באותו הסכום. המזכירות תתייק החלטתי זו בתיקי השופטים ובתיק הרשמים בעע"ם 8663/18.