ע"א 5593/17 בן עמי גלברד , עו"ד נ. החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש (בית

1.

לפניי בקשה לתיקון הודעת הערעור. הבקשה הועברה לטיפולי השבוע.

2.

הערעור דנן הוגש ביום 11.7.2017. ביום 16.7.2017 הגיש המערער בקשה לתיקון הודעת הערעור (להלן: בקשת התיקון הראשונה ). בתשובתן מיום 1.8.2017 התנגדו המשיבות לבקשת תיקון זו. ביום 30.11.2017 הגיש המערער בקשה נוספת לתיקון הודעת הערעור (להלן: בקשת התיקון השנייה ). בבקשה זו הוסיף המערער ועתר למחיקת בקשת התיקון הראשונה. בהחלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך

מיום 4.12.2017 נקבע כי על המערער להגיש השלמת טיעון המפרטת מדוע נימוקי הערעור כולם לא נכללו בהודעת הערעור המקורית ואיזה טעם מצדיק להתיר את הכללתם בה כעת. השלמת הטיעון הוגשה ביום 14.12.2017 וביום 7.6.2018 הגישו המשיבות את תשובתן לבקשת התיקון השנייה. בתשובתן התנגדו המשיבות לתיקון המבוקש.

3.

משהמערער חזר בו מבקשת התיקון הראשונה – הנני מורה על מחיקתה של בקשה זו, כמבוקש.

4.

אשר לבקשת התיקון השנייה - עיינתי עיין היטב בבקשה ובהשלמת הטיעון כמו גם בתשובת המשיבות מיום 7.6.2018 והחלטתי לדחות את הבקשה. עסקינן בבקשה שהוגשה בטרם הגשת הסיכומים בהליך וממילא בטרם התקיים דיון בערעור בפני מותב תלתא. אכן, הגישה כלפי בקשות לתיקון הודעת ערעור בשלב מקדמי זה, בהתאם לסמכות המעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, היא ככלל ליברלית (ראו, ע"א 1147/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית נ' הוד אווז משחטה להודים ולאווזים בע"מ , פיסקה 4 (1.4.2002); ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי סעיד , פיסקה 15 (15.11.2011); ראו עוד, חמי בן-נון טל חבקין הערעור האזרחי

293-295 (מהדורה שלישית, 2012)). עם זאת, לא ניתן להיבנות מגישה ליברלית זו בדרך המאפשרת כל תיקון באשר הוא ולעניין זה כבר נפסק כי מקום בו התיקון המבוקש חורג מהמסגרת העובדתית או מושתת על ראיות חדשות שלא הוצגו לפני הערכאה הדיונית – הנטייה תהא שלא לאפשר את התיקון המבוקש (ראו עע"מ 7866/13 לי-אור נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון (24.7.2014) והאסמכתאות שם ).

5.

בענייננו, בהשלמת הטיעון הסביר המערער כי הוא מבקש לתקן את הודעת הערעור בדרך של הוספת סעיפי הערעור החדשים לנוכח "מידע נוסף" שנמסר לו לאחר הגשת כתב הערעור המקורי. בתצהיר שצורף להשלמת הטיעון הוסיף המערער ועמד בהרחבה על אותו מידע נוסף ועל הנסיבות שבהן מידע זה נתגלה לו ואשר מצדיקות לטענתו את קבלת טענותיו החדשות המופיעות בבקשת התיקון השנייה. מכאן שעסקינן בבקשת תיקון המושתתת על ראיות חדשות שלא הוצגו בפני הערכאה הדיונית ומבלי שהוגשה לבית משפט זה בקשה להוספת ראיה חדשה. על כן, וחרף השלב המקדמי של ההליך, לא ראיתי מקום להיעתר לתיקון המבוקש. אוסיף, כי בניגוד לבקשת התיקון הראשונה הרי שבקשת התיקון השנייה לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור וגם לכך יש לתת משקל ועוד יש ליתן את הדעת לעובדה שהמערער הינו עורך-דין והוא אף היה מיוצג בעת הגשת הודעת הערעור המקורית כעולה מכותרת הודעת הערעור (לעניין שיקולים אלה ראו, ע"א 3657/09 ברזילי נ' אוחיון , פיסקה 5 (3.12.2009)).

6.

לא נעלמה מעיניי העובדה כי בבקשת התיקון השנייה שילב המערער סעיפי ערעור שייתכן שאינם מושתתים על המידע הנוסף שנמסר לו ואולם ההפרדה בין סעיפי הערעור הנסמכים על מידע נוסף זה לבין סעיפי ערעור אשר ייתכן שאינם נסמכים עליו – אינה ברורה וחדה, ומכל מקום בהשלמת הטיעון שהגיש המערער ביום 14.12.2017 לא סיפק המערער כל הסבר לאי הכללתם של נימוקי הערעור החדשים שאינם נסמכים על הראיה החדשה בהודעת הערעור המקורית. על רקע זה, ובשים לב להחלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך

מיום 4.12.2017, לא ראיתי מקום לאפשר את הוספתם של כלל

נימוקי הערעור החדשים הנזכרים בבקשת התיקון השנייה.

7.

לצד הדברים האמורים יודגש כי בבקשת התיקון השנייה ביקש המערער, בנוסף, לתקן את סעיף 8 להודעת הערעור המקורית בדרך של הוספת המילים "קבלת החזקה" אשר הושמטו לטענתו במקריות מהודעת הערעור המקורית. המשיבות לא התנגדו לתיקון זה ועל כן איני רואה מניעה מלאפשר למערער לתקן את סעיף 8 להודעת הערעור המקורית, כמבוקש.

8.

סיכומו של דבר הוא שבקשת התיקון הראשונה נמחקת, כמבוקש, ובקשת התיקון השנייה נדחית, למעט לעניין תיקון סעיף 8 להודעת הערעור כמפורט בפיסקה 7 לעיל. המערער יגיש הודעת ערעור מתוקנת (ובה תיקון של סעיף 8 להודעת הערעור בלבד) עד ליום 17.3.2019.

בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהמשיבות נדרשו להשיב לשתי בקשות לתיקון הודעת הערעור (המערער חזר בו כאמור מהבקשה הראשונה) - יישא המערער בהוצאות המשיבות בסך 2,000 ש"ח.

בקביעת מועד הדיון בערעור מתבקש יומן בית המשפט להביא במסגרת מכלול שיקוליו את פרק הזמן שחלף מעת הגשת הערעור.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.