בש"פ 1646/07 מדינת ישראל נ. ויקטור גואטה

בפני בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), החל מיום 4.3.07 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1089/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש, ביום 12.5.04, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (תפ"ח 1089/04), המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, בין המשיב לבין יצחק (איזו) שוורץ (להלן: שוורץ ) התגלע ויכוח, על רקע רצון המשיב להשתלט על עסקי הסמים בשכונת דורה בנתניה. בעקבות הויכוח, שידל המשיב את ביסמוט לסייע לו לרצוח את שוורץ על-ידי חניקתו בחוטי חשמל. בהתאם לתכניתם, הגיעו השניים בליל 27.3.04 לביתו של שוורץ, אולם ביסמוט התחרט והמשיב עזב את המקום בכעס. בבוקר 29.3.04 הגיע המשיב לביתו של שוורץ, ביקש להיכנס ולאחר ששורץ נענה, החל להכותו בראשו עד שהפיל אותו על מיטתו, כפת את ידיו לאחור בחוט חשמל וחנק אותו למוות בחוט חשמל נוסף.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 9.1.05 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

לקראת תום תשעת חודשי המעצר הראשונים, ביום 7.2.05, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים. ביום 20.2.05 נגזר דינו של המשיב בתיק אחר (ת.פ. 1564/04) בבית-משפט השלום בנתניה, בו הורשע המשיב בתקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין ונגזרו עליו 26 חודשי מאסר. משכך, חזרה בה המבקשת מבקשתה להארכת המעצר בתיק הרצח, תוך שמירת הזכות לחזור ולבקש את מעצרו של המשיב ככל שהדבר יידרש.

ביום 16.4.06, עובר למועד השחרור המנהלי של המשיב ונוכח העובדה, שמשפט הרצח טרם הסתיים, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה לחידוש מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

ביום 24.4.06 נעתר בית-משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל ) לבקשה והורה על חידוש המעצר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 3244/06).

ביום 16.7.06, בהסכמת המשיב, הורה בית-משפט זה (כבוד השופט ד' חשין ) על הארכת מעצרו של המשיב ב- 45 ימים נוספים, החל מיום 22.7.06 (בש"פ 5851/06).

כך, גם ביום 16.8.06 הורה בית-משפט זה (השופט א' א' לוי ) על הארכת מעצרו של המשיב ב- 60 ימים נוספים, החל מיום 5.9.06 (בש"פ 6523/06).

ביום 31.8.06, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, העידה ההגנה אדם בשם עדיאל קורליאונה, שלטענתו עד התביעה ביסמוט התוודה בפניו, כי הוא אשר רצח את המנוח. ביום 2.11.06 נשמעו ארבעה עדי הזמה מטעם המבקשת וביום 6.11.06, לבקשת המשיב, העיד העד קורליאונה בשנית.

ביום 7.11.06 הורה בית-משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין ) על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים, החל מיום 4.11.06 (בש"פ 8848/06). כן נקבע, כי לאחר שמיעת עדויות ההזמה, יהא מקום לדיון מחודש בבקשה לעיון חוזר, אותה הגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי ואשר נדחתה עובר לשמיעת אותן עדויות. עוד באותו היום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה דחופה לעיון חוזר, אשר נדונה ביום 16.11.06 ונקבע, כי ההחלטה בה תינתן ביום 27.11.06. ביום 27.11.06 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר בשאלת מעצרו, בקובעו, כי לא קרסה התשתית הראייתית להוכחת אשמת המשיב.

על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 27.11.06 הגיש המשיב ערר לבית-משפט זה, ברם ביום 28.12.06 דחה בית-משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ) את הערר (בש"פ 10528/06).

ביום 28.12.06 הוגשו סיכומי המשיב בהליך העיקרי, אולם טרם נקבע מועד למתן הכרעת הדין.

או-אז, ביום 3.12.06 הורה בית-משפט זה (כבוד השופטת ד' ברלינר ) על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים, החל מיום 4.12.06 (בש"פ 9777/06).

משלא הסתיים משפטו של המשיב, חוזרת המבקשת ועותרת בבקשתה זו, שישית במספר, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

באת-כוח המבקשת טוענת, כי התיק מצוי בשלביו האחרונים, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים וכעת ממתינים הם להכרעת הדין. כמו-כן, שבה באת-כוח המבקשת וטוענת למסוכנות הנשקפת מהמשיב, כפי שהיא באה לידי ביטוי ברצח האכזרי שמיוחס לו ובעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות סמים רבות, עבירות רכוש ועבירות אלימות, כמו גם במספר תקופות מאסר שריצה. מטעמים אלה, יש, לטעמה, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיב, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב. עיקר טענתה הוא, כי למשיב לא היה יומו לעניין בחינת התשתית הראייתית בשלב הנוכחי, שכן שאלת התשתית הראייתית לא זכתה לדיון מהותי. כמו-כן, לטעמה, התשתית הראייתית איננה דיה, והגם שהתיק מצוי בשלביו האחרונים, יש להורות על שחרורו של המשיב מן המעצר.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם); בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, לו מיוחסת עבירת רצח, כשלכך מתווסף עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות סמים רבות, עבירות רכוש ועבירות אלימות, כמו גם מספר תקופות המאסר שריצה ובמיוחד בהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי הדיון, קרי לאחר הגשת סיכומי הצדדים ובהמתנה להכרעת הדין, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים בלבד.

שוכנעתי, כי הכף נוטה בשלב זה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

כולי תקווה ואמונה, כי בית-המשפט המחוזי יעשה כל אשר בידו כדי להביא לסיום את משפטו של המשיב וליתן הכרעת דין בתקופת המעצר הניתנת בזו.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים, החל מיום 4.3.07 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1089/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.