בש"פ 6523/06 מדינת ישראל נ. ויקטור גואטה

1.המשיב עומד לדיון בפני בית המשפט המחוזי באשמת ביצועה של עבירת רצח, על רקע מה שהוגדר כרצון להשתלט על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה.

כתב האישום הוגש בחודש מאי 2004, ועמו הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בחודש טבת התשס"ה (ינואר 2006) נעתר בית משפט קמא לבקשה, ומשתמו 9 חודשי המעצר אותם קצב המחוקק לסיומו של ההליך הפלילי, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, אולם היא חזרה בה הואיל ובאותם ימים נדון המשיב למאסר בתיק אחר.

משקרב מועד שחרורו של המשיב מאותו מאסר, חזרה המדינה ועתרה להארכת המעצר מכוח סעיף 62 האמור, ובית משפט זה נעתר לה. בית המשפט נעתר לבקשה דומה ביום כ' בתמוז התשס"ו (16.7.06), והפעם הוארך המעצר ב-45 ימים בלבד, בתקווה שעד אז תינתן הכרעת הדין לאחר שהצדדים סיימו את הבאת ראיותיהם והגישו את הסיכומים. משההכרעה טרם ניתנה, עותרת המדינה לשוב ולעצר את המשיב והפעם לשישים ימים.

לכך מתנגדת באת כוחו המלומדת של המשיב, עו"ד ג' גואטה. ראשית משום שמאז הגשתו של כתב האישום חלפו למעלה משנתיים, וזהו פרק זמן שהיה בו די והותר כדי להביא את ההליכים לסיומם. שנית, טוענת עו"ד גואטה בלהט, כי היא מאמינה ומשוכנעת בחפותו של שולחה, ואמונתה זו מתבססת על פרכות וכשלים לוגיים שנתגלו בגרסתם של עדי התביעה, עד שלא ניתן לבסס עליהם הרשעה.

2.מספר משוכות מקשות על שחרורו של המשיב. נדמה כי אין צורך להרבות מלים על חומרתה של העבירה שיוחסה לו, במיוחד נוכח הרשעותיו הקודמות בפלילים, אף שנכון גם להדגיש כי חומרה זו לבדה, ונוכח המעצר הממושך, ספק אם היה בה די להארכת המעצר פעם נוספת. באשר להשקפתה של עו"ד גואטה בכל הנוגע לדלותו של חומר הראיות והכרסום שחל בו – סוגיה זו נבחנה לפני תקופה קצרה בלבד על ידי בית המשפט המחוזי, וההחלטה ניתנה ביום ד' בסיון תשס"ו (31.5.06). כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 5069/06), וחברתי, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה דחתה אותו. מטבע הדברים, איני יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של חברתי, ולכך ערה גם באת כוח המשיב. אולם, כדי להפיס את דעתה טרחתי ועיינתי בסיכומים שהגישה ההגנה לבית משפט קמא, ולא אסתיר כי התרשמתי שמלאכתו של בית המשפט המחוזי לא תהיה פשוטה ככל ועיקר. ברם, גם זאת ראוי להדגיש, כי הדברים נאמרים על רקע עיון בסיכומי ההגנה בלבד, מבלי שסיכומי התביעה היו לנגד עיני.

כך או כך, תיק זה נמצא בישורת האחרונה שלו, כאשר בית המשפט המחוזי שוקד בימים אלה על כתיבת הכרעת הדין. לפיכך, וחרף מעצרו הממושך של המשיב, נראה כי אין מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים, שתחילת מניינם ביום 5.9.06, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1089/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, על פי המוקדם שביניהם.