בש"פ 5069/06ויקטור גואטה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו. בה דחה בית המשפט קמא את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

2.כנגד העורר הוגש ביום 12.5.04 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, המייחס לו עבירת רצח. על פי עובדות כתב האישום, במועד כלשהו בין החודשים פברואר ומרץ 2004, התפתח בין העורר לבין אחר, יצחק שוורץ, סכסוך שמקורו ברצונו של העורר להשתלט על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. בעקבות הסכסוך, שידל העורר אחד, מוטי ביסמוט, לסייע לו לרצוח את שוורץ על ידי חניקתו באמצעות חוטי חשמל. השניים הגיעו לביתו של שוורץ בליל ה-27.3.2004, על מנת להוציא את התוכנית אל הפועל, ואולם ביסמוט התחרט, והעורר עזב בזעם את המקום. יומיים לאחר מכן, הגיע העורר בשנית לביתו של שוורץ, ביקש מן האחרון כי יכניסו לביתו, ולאחר שזה נענה לו, החל מכה בו בראשו עד שהפילו למיטתו. לאחר מכן, כפת את ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל, וחנקו בגרונו באמצעות חוט חשמל נוסף. כתוצאה ממעשים אלה של העורר, נחנק שוורץ ומת במקום.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר התנגד לבקשה, והתנגדות זו הושתתה, רובה ככולה, על הטענה כי עולים ספקות מהמערכת הראייתית הלכאורית שהגישה התביעה. ספקות אלו מחייבים את שחרורו עד לבירור משפטו. בתום דיון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט ע' מודריק), הוחלט כי ישנן ראיות לכאורה לביצוען של העבירות, וכי לאור מסוכנותו, ייעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו. בהחלטתו, מסתמך בית המשפט קמא על עדותו של ביסמוט, שותפו המקורי של העורר לביצוע הרצח, עדותה של עדה, רחל פרץ, אשר הכירה את שוורץ ואת העורר, וכן על עדותם של מדובבים אשר הוצבו בתא המעצר של העורר. הוא קבע, כי תשלובת הראיות המתוארות מספקת את הצורך בראיות לכאורה הנדרשות לצורך הליך המעצר. נוכח מסוכנותו של העורר, כעולה מהעבירה המיוחסת לו, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. מאז הוארך מעצרו לצורך סיום משפטו.

4.ביום 24.5.2006 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הראשונית של בית המשפט קמא לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, וזאת במסגרת סעיף 52 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) , התשנ"ו-1996. במסגרת בקשה זו טענה באת כוחו כי משהגיע משפטו של העורר לשלב סיכומי הטענות, יש להסיק מחומר הראיות כי התשתית הראייתית שהעמידה המדינה קרסה. מסיבה זו, אין מתקיימת עוד תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר, ויש לשחררו. עיקר טענתו של העורר במשפט הינה כי ביסמוט, העד המרכזי שהפליל אותו, הוא הוא רוצחו האמיתי של שוורץ, ובשל כך בדה ראיות והפליל את העורר, על לא עוול בכפו. בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, קבע בית המשפט קמא (כב' השופט ד' רוזן) כי הבקשה אינה מקימה עילה לעיון חוזר. טענות הסניגוריה לענין מהות הראיות ומשקלן מקומן להיבחן במסגרת הכרעת הדין הצפויה בקרוב, ואין הליך עיון חוזר בהחלטת מעצר משמשת אכסניה מתאימה לבירורן. מכל מקום, ההגנה גם לא הצביעה על שינוי דרמטי במערך ראיות התביעה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

כנגד החלטה זו מוגש הערר שמלפנינו, בעוד ב"כ העורר חוזרת על טיעוניה המפורטים שנשמעו בערכאה קמא לענין תשתית הראיות, הסתירות ביניהן, ומשקלן.

5.אין יסוד לערר זה. בעניינו של העורר התנהל משפט פלילי ארוך ומורכב, והובאו בו ראיות מראיות שונות. ההליך הפלילי נמצא עתה בשלב סיום, לאחר שהוגשו סיכומי טענות הצדדים והענין ממתין להכרעת דין. ברי, כי בנסיבות אלה לא יעלה על הדעת כי בית משפט שאינו דן בהליך הפלילי גופו, יתבקש להעריך את מכלול הראיות שהוגשו במשפט – שלא הובאו מטבע הדברים בפניו – ויקבע קביעות כלשהן בדבר מהימנות הראיות, ומשקלן. לא לכך מיועד הליך העיון החוזר בראיות התביעה, והדעת נותנת כי ההליך השיפוטי התקין מחייב כי הערכת הראיות בשלב סיום המשפט תיעשה בידי הערכאה שב פניה הובאו הראיות, אשר התרשמה מהן, ותפקידה הוא לקבוע עמדה לגבי הגרסאות השונות שהובאו בפניה על רקע כלל התמונה הראייתית שנפרשה בפניה. זאת ועוד, כקביעתו של בית משפט קמא, שאני מאמצת אותה, מכל מקום, לא חלה במקרה זה קריסה דרמטית של ראיות התביעה, אלא נדרש להעריך את הראיות שהובאו ולקבוע ממצאים לאורן, והערכאה הדיונית תעשה כן במסגרת הכרעת הדין שתינתן על ידה.

על העורר להמתין להכרעת הדין בעניינו.

הערר נדחה.