בש"פ 9777/06מדינת ישראל נ. ויקטור גואטה

1.בתאריך 12.5.04 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עברת רצח. על פי הנטען, בין המשיב לבין אדם בשם יצחק (איזו) שורץ (להלן: שורץ), ניטש ויכוח על רקע שליטה בשוק הסמים בשכונת דורה בנתניה. המשיב, כך על פי הנטען, שידל אדם בשם ביסמוט לסייע לו לרצוח את שורץ. התוכנית המקורית לא יצאה לפועל. בהמשך, בתאריך ה-29.30.4 הגיע המשיב לביתו של שורץ ורצח אותו בצורה אכזרית. יחד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצר עד תום ההליכים. ההחלטה המקורית בנושא המעצר עד תום ההליכים ניתנה על ידי כבוד השופט ע' מודריק מבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בניגוד לטענת הסנגורית לפנָי, אשר טענה כי הראיות בתיק מעולם לא זכו לבחינה מעמיקה לעניין קיומה של תשתית ראייתית- החלטתו של כבוד השופט מודריק מפורטת ביותר וסוקרת את הראיות אחת לאחת. בסיומה הגיע כבוד השופט מודריק למסקנה כי "תשלובת הראיות המתוארות יוצרת ביטחון מספיק... על מנת שתינתן הוראת מעצר עד תום ההליכים".

2.החלטה זו ניתנה ב- 9.1.05. מאז ועד היום ניתנו מספר רב של החלטות לעניין המעצר בפרשה זו. ההחלטות ניתנו בשני המסלולים האפשריים בנסיבות מסוג אלה: במסלול הראשון, מצויות מספר בקשות לעיון חוזר שהוגשו על ידי המשיב ועררים עליהן. המסלול השני עניינו, בקשות להארכת המעצר מכוח סע' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

3.הבקשה הנוכחית מצויה במסלול השני. מדובר בבקשה חמישית להארכת מעצר, מעבר ל-9 חודשים. בבקשה מציינת המדינה, כי התיק מצוי בשלביו האחרונים בימים אלו הוגשו הן סיכומי התביעה והן סיכומי ההגנה והדעת נותנת, כי הדיון בו יסתיים במהרה. המדינה שבה ומפנה למסוכנותו הרבה של המשיב כפי שהיא משתקפת הן ברצח האכזרי המיוחס לו, הן בעברו הפלילי המכביד והן בעובדה שהרצח על פי הנטען בוצע תקופה קצרה בלבד אחרי שהמשיב השתחרר ממאסר.

4.הסנגורית טוענת, כי אין מקום להארכת המעצר. לטענתה שאלת התשתית הראייתית לא זכתה לדיון ענייני. בפועל, התשתית איננה איתנה דיה, שעל כן חרף השלב שבו מצוי הדיון, יש מקום להורות על שחרורו של המשיב מן המעצר. את הדגש שמה הסנגורית על שתי ההחלטות האחרונות שניתנו בבית המשפט זה בעניינו של המשיב. האחת, היא החלטתו של השופט ד' חשין בבש"פ 8090/06 מיום 19.10.06. מדובר בהחלטה בערר שהגישה באת כוח המשיב על החלטתו של כב' השופט ד' רוזן, מיום 20.9.06. בהחלטה זו נדחתה בקשת המשיב לשחרורו בהליך של עיון חוזר. החלטתו של השופט חשין התייחסה רובה ככולה לסוגית המותב הראוי לדון בבקשה לעיון חוזר בשלב זה של ההליכים. קביעתו הייתה, כי המותב הראוי לדון הינו ה"מותב שדן בתיק, שהרי הוא המצוי בפרטי העדויות והראיות הרלוונטיות לבקשה". לפיכך, הוחזר הדיון אל המותב הדן בתיק לגופו, על מנת שזה האחרון ידון בבקשה לעיון חוזר. ההחלטה הנוספת שבה נתלית באת-כוח המשיב, הינה החלטתו של השופט א' רובינשטיין מיום 5.11.06. החלטה זו ניתנה במסלול השני, קרי מסלול הבקשות מכוח סע' 62 לחוק. השופט רובינשטיין שהיה ער לכך שעתיד להיערך דיון בבקשה לעיון חוזר (כפי שהורה כבוד השופט ד' חשין), ראה לנכון להאריך את המעצר ב-30 ימים בלבד (חרף בקשתה של המדינה להאריך אותו ב-90 יום). בלשונו: "כדי לאפשר את ההחלטה ע"י ההרכב והשגה עליה אם תבוא, אני מאריך את המעצר ב-30 יום מיום 4.11.06".

5.לטענת באת כוח המשיב, החלטתו של השופט חשין ובעקבותיה גם החלטתו של השופט רובינשטיין - לא מולאו. ההרכב הדן בתיק, אומנם דן בבקשה לעיון חוזר ונתן החלטה, אולם התייחס לבקשה מלכתחילה "במורת רוח", לא דן עניינית בתשתית הראייתית ולא סקר אחת לאחת את הראיות הקיימות בתיק זה כפי שצריך היה לעשות לשיטתה של הסנגורית. משכך, לא היה למשיב יומו לעניין בחינת התשתית הראייתית בשלב הנוכחי, שעל כן אין מקום להיענות לבקשת המדינה להארכת מעצרו.

6.נראה לי, כי יש מקום להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את המעצר, הגם שמדובר בהארכת מעצר חמישית. כדי לעשות סדר בדברים אומר כך: כפי שצוין לעיל, התשתית הראייתית בתיק זה נבחנה. לאחר שנקבע מלכתחילה, כי קיימת תשתית ראייתית, צריך להיות כרסום של ממש בחומר הראיות: "קריסה דרמטית של ראיות התביעה" (ראה דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5069/06 שניתנה בפרשה זו), על מנת שניתן יהיה להגיע לידי מסקנה, כי תשתית ראייתית לכאורית זו- שוב אינה קיימת. ההליך הנכון לעניין הטענה כי חל כרסום בחומר הראיות, הינו עיון חוזר. כאמור הוגשו מספר בקשות לעיון חוזר ובעקבותיהן גם עררים, וההחלטה הייתה, כי התשתית הראייתית בעינה עומדת.

בעקבות החלטתו של השופט חשין, שצוטטה לעיל, התקיים דיון בפני המותב השומע את התיק. המותב הביע דעתו, כי "לא קרסה תשתית הראיות שהובאו על ידי המשיבה להוכחת אשמתו של המבקש" (ראה: ב"ש 93949/06 מיום- 27.11.06). החלטה זו של המותב ניתנה תוך הכרת חומר הראיות כולו, שהרי מדובר במותב השומע את התיק. אין כל צורך כי ההחלטה תסקור אחת לאחת את הראיות, כפי שסבורה באת כוח המשיב. הדעת נותנת, כי סקירה שיטתית זו תיעשה כחלק מהכרעת הדין ולא בשלב הנוכחי.

7.לעניין הבקשה שלפני, שהיא בקשה להארכת מעצר מכוח סע' 62 לחוק, הקביעה המחייבת באשר לקיומן של ראיות לכאורה היא זו שצוטטה לעיל, דהיינו: כי התשתית קיימת, לא היה מהפך בנושא זה והתשתית לא קרסה. אם רצתה הסנגורית לחלוק על החלטה זו הדרך הנכונה היא באמצעות הגשת ערר על ההחלטה. לכך התכוון השופט א' רובינשטיין בדברו על "השגה" שיכול ותוגש. אין לערבב בין בקשה מכֹח סע' 62 לחוק לבין ערר התוקף החלטה בעיון חוזר. ראה לעניין זה: בש"פ 1659/06 מדינת ישראל נ' טלאל גניים (אבו הדובה) (טרם פורסם).

8.תוך שאני יוצאת מנקודת ההנחה, כי קיימות ראיות לכאורה, כי מדובר במסוכנות מובהקת ובהתחשב בשלב שבו מצוי הדיון, קרי לאחר השמעת סיכומים ובהמתנה להכרעת הדין, נראה לי כי הצורך בהארכת המעצר מתבקש שעל כן אני נענית לבקשה.

המעצר מוארך בזה ב-90 יום מיום 4.12.06 או עד למועד הכרעת הדין, הכל לפי המוקדם.