בש"פ 3244/06 מדינת ישראל נ. ויקטור גואטה

1.בפניי בקשה לחידוש מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כנגד המשיב הוגש ביום 12.5.04 כתב אישום המייחס לו ביצוע רצח. על-פי הנטען בכתב האישום התגלע ויכוח בין המשיב לבין יצחק (איזו) שוורץ על רקע רצונו של המשיב להשתלט על עסקי הסמים בשכונת דורה בנתניה. בעקבות הויכוח, כך נטען, שידל המשיב אדם בשם ביסמוט לסייע לו לרצוח את שוורץ על ידי חניקתו בחוטי חשמל. בסופו של דבר, לפי כתב האישום, התחרט ביסמוט והמשיב ביצע את הרצח המתוכנן לבדו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 9.1.05 נענה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' מודריק) לבקשה. לקראת תום תשעה חודשים למעצרו של המשיב הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 20.2.05, בטרם ניתנה החלטה בבקשה נגזר דינו של המשיב בתיק אחר ל-26 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. נוכח גזר הדין חזרה בה המבקשת מבקשתה להארכת מעצרו של המשיב בתיק דנן. עם זאת שמרה לעצמה המבקשת את הזכות לחזור ולבקש את מעצרו של המשיב ככל שהדבר יידרש. מאחר שתאריך שחרורו המנהלי של המשיב בתיק האחר הינו 23.4.06 הוגשה בקשה זו לחידוש מעצרו של המשיב.

3.באת-כוח המבקשת ציינה בפני כי במשפט המתנהל בתיק הורה בית המשפט למבקשת להגיש את סיכומיה בתוך 40 יום מיום 21.3.06 ולהגנה להגיש את סיכומיה תוך 40 ימים לאחר מכן, ולפיכך קיימת אפשרות סבירה למתו הכרעת הדין בתקופת המעצר המבוקשת. כמו כן לטענת המבקשת הרצח בו מואשם המשיב ונסיבות ביצועו, וכן העובדה כי בוצע ארבעה חודשים בלבד לאחר שחרורו של המשיב מן הכלא בגין עבירת אלימות, מלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב. כמו כן מציינת המבקשת את עברו הפלילי הרב של המשיב כאינדיקציה למסוכנותו.

בא-כוח העורר טוען כי אין בסמכותו של בית המשפט לחדש את מעצרו של המשיב, שכן בקשת המדינה להארכת מעצר בעבר נמחקה על-ידי בית המשפט. לטענתו, המחוקק מדבר על הארכת מעצר ומושג זה צריך להתפרש בצמצום. עוד לטענתו, למשיב לא התאפשרה למעשה הגשת ערר על ההחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים, שכן הוא היה משוחרר למעשה ממעצר, וכך נגזלת מהמשיב ערכאת בירור נוספת. כמו כן טען בא-כוח המשיב כי התנהלות המשפט במקרה זה אינה משביעת רצון וכי למשך תשעת החודשים הראשונים של המשפט לא נשמע ולו עד אחד.

4.טענות בא-כוח המשיב לעניין סמכות בית המשפט לחדש מעצר במקרה דנן אינן מקובלות עלי. סעיף 62 לחוק המעצרים מדבר בפירוש בסמכותו של בית משפט זה להורות על מעצר מחדש של נאשם לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, וזו לשונו:

62.הארכת מעצר או חידושו

על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה.

כמו כן אין בסיס לטענה כי המשיב לא היה יכול להגיש ערר על ההחלטה לעוצרו על תום ההליכים נגדו, שכן לאחר החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו יכול היה המשיב להגיש ערר על ההחלטה לבית משפט זה כמו כל נאשם אחר. עוד אעיר כי בהחלטת בית משפט זה מיום 8.3.05 נאמר כי "באת-כוח המשיב מודיעה בזה לבית המשפט כי היא מסכימה לכך שהמבקשת תהיה רשאית בכל זמן שהוא בעתיד להגיש בקשה חדשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים במידה והנסיבות יחייבו זאת".

5.לאחר ששבתי ועיינתי בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. מסוכנותו של המשיב זועקת הן מהמעשים המיוחסים לו והן מנסיבותיו האישיות. המשיב מואשם בעבירה חמורה ביותר של לקיחת חיי אדם בכוונה תחילה. על מנת להוסיף חטא על פשע בוצע הרצח, על-פי הנטען, על רקע עסקי סמים ואף שידל המשיב אדם נוסף לסייע לו ברצח. המשיב ביצע לכאורה את הרצח ארבעה חודשים לאחר שחרורו מהכלא. למשיב עבר פלילי עשיר הכולל עבירות סמים, אלימות ואיומים. במצב דברים זה אין ספק במסוכנותו הרבה של המשיב.

באשר להתנהלות משפטו של המשיב, צודקת באת-כוחו של המשיב כי על פניו נראה כי זו נעשתה בקצב לא ראוי, לפחות בתחילת המשפט. התמשכות המשפט מזה כשנתיים ללא הסבר סביר לכך אינה ראויה ופוגעת בכל הצדדים הרלוונטיים, והחשוב לענייננו בנאשם עצמו (ראו בש"פ 10259/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.05)). אמנם לכאורה לא ישב המשיב במעצר לאורך כל תקופת המשפט, אלא ריצה בחלקו הארי את עונשו על הרשעתו בתיק אחר, אך לו היה המשפט מסתיים זה מכבר ברי שלא היה צורך שהמדינה תבקש את המשך מעצרו של המשיב. עם זאת, משמשפטו של המשיב לא הסתיים בתקופת מאסרו איני רואה מנוס בשלב זה מחידוש מעצרו של המשיב לתשעים יום. אני מקווה ומאמינה שבית המשפט יעשה ככל שבידו לסיים את המשפט וליתן הכרעת דין בתקופת המעצר הניתנת בזו.

אשר על כן הבקשה מתקבלת.