בש"פ 695/11 מדינת ישראל נ. עלא עדס

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) בתשעים ימים, החל מיום 6.2.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 9616-05-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

כנגד המשיב ושותף נוסף (להלן: השותף ) הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד, חבלה בנסיבות מחמירת, ניסיון לקבלת דבר במרמה וזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר. על פי הנטען בכתב האישום, ביצע המשיב שני מעשי שוד אלימים של נשים מבוגרות בביתן, כאשר אחד מהם בוצע עם השותף. מעשי השוד לוו באלימות קשה, כפיתת הנשים, גרימת חבלות חמורות בנשק קר ואיומים. באחד ממעשי השוד, נטל המשיב אף פנקס שיקים, ומאוחר יותר רשם מספר שיקים על סך סכומי כסף גבוהים לפקודתו, וחתם בחתימה הנחזית להיות חתימתה של בעלת החשבון. כשישה שיקים הוא אף הפקיד בחשבון הבנק שלו ושל אשתו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 28.6.2010 הורה בית המשפט (מ"ת 9604-05-10, כבוד השופט א' סטולר ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח הסכמתו.

משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המדינה בקשה זו שלפניי, להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בגדרה של הבקשה טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיב כמו גם אופיין, דרך ביצוען והאכזריות הרבה שלוותה להן, מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כן טוענת המבקשת, כי לאור חומרת המעשים והעונש הצפוי למשיב בגינם במידה ויורשע בהם, קיים חשש מובנה להימלטותו מן הדין, אם ישוחרר. בבקשתה, עמדה המבקשת על הימשכותו של ההליך והדחיות השונות בדיונים. בדיון שבפניי ציינה המבקשת כי נכון להיום השותף הודה במיוחס לו, והוא עתיד להעיד כנגד המשיב, ועל כן נראה על פניו כי ההליך עומד להיות פשוט, ואינו צפוי להיות ארוך.

מנגד טוען המשיב, כי עד עתה לא חלה התקדמות משמעותית בתיק, וכי לעת הזאת קבועות רק שתי ישיבות לשמיעת ההוכחות בתיק, ונראה כי ההליך אינו עומד להסתיים בקרוב. על כן מבקש המשיב, כי אורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי ועריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), אשר בהתקיימן בית משפט זה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ויאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בכך הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

בענייננו, אני סבור כי יש להיעתר לבקשת המדינה. נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיב, אשר קשה שלא להביע סלידה מהם, וכמפורט בכתב האישום קדם לעשייתם תכנון מוקדם, ולוותה להם אכזריות רבה. בכוחם של אלו, ללמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. כמו כן, איני סבור כי בנסיבות הללו ובעת הזאת יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. נוסף על כך, כמפורט לעיל חלה התקדמות משמעותית בניהול ההליך המשפטי בעניינו של משיב 2, אשר הודה במיוחס לו, ונראה

כי עתידה להיות לכך אף השפעה על ניהול ההליך בעניינו של המשיב ולקדמו באופן משמעותי.

כאמור לעיל, קבל בא כוח המשיב על קצב ההתקדמות האיטי בתיק העיקרי. לעת הזו, קבוע מועד אחד לשמיעת ההוכחות בתיק ביום 17.2.2011. בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים לדיונים בעניינו של המשיב, עוד בתקופת המעצר הנוכחית.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 6.2.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 9616-05-10 בבית המחוזי מרכז, לפי המוקדם.