בש"פ 5064/11 מדינת ישראל נ. דוד ברסקי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב, החל מיום 12.7.2011, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 22887-02-10 המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

ביום 14.2.2010 הוגש כנגד המשיב כתב אישום הכולל שני אישומים. במסגרת האישום הראשון יוחסה לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בו, בין המשיב לאדם אחר (להלן: המתלונן ) התגלע סכסוך ובעקבותיו, ביום

22.12.2009, הגיע המשיב יחד עם שני אחרים (שזהותם אינה ידועה למבקשת) לביתו של המתלונן וקרא לו להצטרף אליהם לרכבם. הארבעה נסעו למגרש בכפר אז"ר ושם, לאחר שיצאו הארבעה את הרכב, הוא הפליא את מכותיו במתלונן, כששני האחרים חוברים אליו. המעשים המתוארים בכתב האישום קשים. על פי הנטען, המשיב הכה את המתלונן בפניו בכוח, נשך אותו, דחף אצבעותיו לעיניו והטיח לבנה בראשו, יחד עם האחרים. לאחר מכן השליכו השלושה את המתלונן לשלולית מים סמוכה, כשהוא שותת דם, ועזבו את המקום. למתלונן נגרמו חבלות חמורות כתוצאה מהמעשים והוא נזקק לניתוחים ולאשפוז בבית חולים למשך שמונה ימים. במסגרת האישום השני , יוחסו למשיב עבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים. על פי הנטען בו, ביום 9.2.2010 החל המשיב יוצא את תא ההפרדה במתקן המעצר בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בו שהה באותה העת. סוהר יחידת נחשון ששירת במקום הורה לו לעצור ולחזור לתאו, אך הוא לא שעה לקריאותיו. הסוהר אחז בידו הימנית על מנת למנוע ממנו את יציאתו מן התא, והוא בתגובה דחף אותו בשתי ידיו בחוזקו, הכה באגרופו את כתפו, ונגח עם ראשו בסנטרו. לאחר שהצליח הסוהר להשתלט עליו ולהכניסו לתא, קילל אותו המשיב ואיים עליו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. הדיון בבקשה זו נדחה פעמים רבות, מרביתן נוכח בעיותיו של המשיב בהסדרת ייצוגו ובלימוד חומר החקירה והכנת הטענות. בסופו של דבר ייצג המשיב את עצמו, ובדיון שנערך ביום 1.7.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת נוכח קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, ומסוכנותו הרבה הנלמדת מן העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי המכביד, אשר איננה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים, וזו נתקבלה. פעמיים נוספות חזרה המבקשת על בקשתה, ובשתיהן נענתה בחיוב על ידי בית משפט זה, כאשר בהחלטה האחרונה הוארך מעצרו של המבקש בתשעים ימים נוספים החל מיום 13.4.2011.

בינתיים, נמשכו ההליכים שבמסגרת התיק העיקרי, כאשר לא אחת הפריע המשיב לניהולם התקין. בפתח ההליך התייצב המשיב ללא ייצוג וטען כי הוא יכול לנהל את קו הגנתו בעצמו. במספר דיוני הוכחות, נוכח הפרעותיו החוזרות ונשנות, הוצא המשיב מהאולם והדיון התקיים בהעדרו. בהמשך מונה למשיב סנגור ציבורי ובשל קשיים בייצוגו נדחו שני דיונים. לבסוף, שוחררה הסנגוריה הציבורית מן הייצוג ונקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים. שלושה מהם, התבטלו עקב שביתת הפרקליטים. ביום 31.1.2011 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו נשמעו שישה מעדי התביעה, ונקבע כי המשיב ייצג את עצמו. ביום 21.2.2011 הודיע עו"ד דוד ניר כי הוא עומד לקבל עליו את הייצוג בתיק, ועל כן ביקש להתחיל את התיק מראשיתו ולזמן בשנית חלק מעדי התביעה, בשל העדרו של ייצוג ראוי. ביום 23.2.2011 הודיע עו"ד דוד ניר כי הוא קיבל על עצמו את ייצוג המשיב ולבקשתו השיב בית המשפט ארבעה עדי תביעה על מנת שיעידו פעם נוספת. ביום 2.3.2011 שוחרר עו"ד דוד ניר מייצוגו של המשיב. בנוסף השיב בית המשפט את חלק מהעדים לחקירה, לבקשת המשיב, וביום 23.11.2011 הסתיימה פרשת התביעה. פרשת ההגנה הייתה נגועה אף היא בעיכובים מספר, בשל בעיות בזימונם והבאתם של עדי ההגנה למשפט. כשאלו הובאו לבסוף לבית המשפט, דרש המשיב כי שופט בית המשפט המחוזי יפסול עצמו מלדון בתיק. בקשתו סורבה והוא דרש לרדת לתא המעצר. בעקבות זאת, הורד המשיב לתא המעצר ועדי ההגנה שוחררו, שכן המשיב ויתר למעשה על העדתם. משנסתיימו פרשות התביעה וההגנה קבע בית המשפט כי המבקשת תגיש את סיכומיה עד ליום 30.7.2011 וכי שמיעת הסיכומים מטעם המשיב תיעשה ביום 18.8.2011.

המבקשת מודעת אמנם לקושי בהימשכות ההליכים, אך טוענת כי הסיבה העיקרית להתמשכותם נעוצה בהתנהלות המשיב וכי המשפט נמצא ממילא בשלבים מתקדמים. לטענתה, מסוכנותו הרבה של המשיב, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו, עברו הפלילי המכביד, והתנהלותו במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי, איננה ניתנת לאיון, ואף קיים חשש להימלטות מן הדין נוכח העונש הצפוי לו אם יורשע בעבירות. מטעמים אלו, היא טוענת, יש לקבל את הבקשה.

המשיב מצידו, מתנגד לקבלת הבקשה. לטענתו, מדובר בהארכת מעצר רביעית אשר לה אין כל הצדקה. ההתמשכות בהליכים, כך נטען, נגרמה עקב סחבת לה גרמה המשיבה, וממילא הראיות בתיק זה חלשות ביותר ואין כל סיבה להמשך מעצרו. כן טען לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות.

בתשובה לטענות המשיב, טענה המבקשת כי אין זוהי האכסניה המתאימה לבירור עוצמתן של הראיות הקיימות בתיק. לדבריה הוגשה בעבר בקשה לבית המשפט המחוזי בעניין זה שנדחתה, ומשלא הוגש עליה ערר לא ניתן לערור עליה כעת, במסגרת הנוכחית.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים משמיעים כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ולאור שיקולים של קצב התקדמותו של המשפט מן העבר האחד ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם מן העבר השני, יש ואין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו של הנאשם (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)). נסיבות כגון דא, המצדיקות את הארכת המעצר, מתקיימות בענייננו.

טענות המבקשת בדבר מסוכנותו של המשיב מקובלות עליי. החשש לשלום הציבור במקרה זה, במידה והמשיב ישוחרר, הינו חשש ממשי. בנוסף, דומה כי לאחר תלאות רבות משפטו של המשיב עומד להסתיים. נקודת זמן זו הינה למעשה הישורת

האחרונה של ההליך, כאשר האחריות למרבית מן העיכובים בו רובצת לפתחו של המשיב. מנגד, עומד כמובן האינטרס שבשחרורו של המשיב, ובמסגרתו נכללים שיקולים הקשורים בטענותיו לעניין נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. עם זאת, אין אינטרס זה יכול, במקרה דנן, לַשיקולים העוצמתיים שעניינם בחשש לשלום הציבור, וזאת בייחוד לאור הנקודה בה מצוי התיק העיקרי. משכך, אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. למען הסר ספק, יובהר כי לטענות המשיב לעניין עוצמת הראיות, אין מקום במסגרת הליך זה, והמקום להעלאתן הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר אשר מקומה בבית המשפט המחוזי.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.7.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 22887-02-10

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.