בש"פ 823/11 מדינת ישראל נ. אייד אבו קשק

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.2.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 5943-05-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, עבירות של סיכון אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, גניבת רכב, גניבה והחזקת מכשירי פריצה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 2.5.2010 בשעות הבוקר המוקדמות פרץ המשיב לרכב מיצובישי (להלן: הרכב ) וגנב אותו ואת החפצים שהיו מצויים בו. סמוך לכך, דיווח בעל הרכב על הגניבה. מאוחר יותר, הבחינה ניידת משטרתית ברכב הגנוב וכרזה למשיב שיעצור. אולם, המשיב התעלם מהוראה זו והאיץ את מהירות הנסיעה. אז, החלה הניידת המשטרתית לדלוק אחר המשיב, אולם זה לא שעה לקריאות השוטרים ונהג בפראות, לא ציית לתמרורי עצור, עקף כלי רכב באופן שגרם לו לסטות מנתיב נסיעתו ואף ניגח את הרכב בניידת המשטרתית כשלוש פעמים. בשלב מסוים, עצר המשיב את הרכב, נטל את החפצים שהיו מצויים בו, ירד ממנו ונמלט באופן רגלי, עד שנתפס על ידי השוטרים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 27.6.2010 קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, אך יחד עם זאת לא נדחתה טענת המשיב לחלוטין, כי יש חולשה ראייתית מסוימת. כמו כן, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. כנדרש הוגש תסקיר המעצר, במסגרתו המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר שכן קיים סיכון להישנותה של התנהגות פורצת גבולות מצדו, אשר אין בכוחה של החלופה המוצעת לאיינה. ביום 31.8.2010 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בית המשפט קבע כי "אין חולק שהעבירות שבהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות ועברו הפלילי, לרבות מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, מלמדים על מסוכנותו שלו".

משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המדינה בקשה זו שלפניי, להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

בגדרה של הבקשה טוענת המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו, והן מהמלצת שירות המבחן בעניינו, והיא אף מתעצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו. במסגרת הבקשה ציינה המבקשת, כי היא ערה לכך כי טרם החלה שמיעת הראיות בתיק. לטענתה, הסיבה לדחיות הרבות נעוצה בבקשות הדחייה הרבות שהוגשו על ידי סנגורו של המשיב, כמו גם בשביתת הפרקליטים. לעת הזו, טוענת המבקשת, קבוע בתיק מועד אחד לשם תזכורת וגישור.

מנגד טוען המשיב, כי אין מקום להיעתר לבקשת המדינה. לעניין זה טוען המשיב, כי יש מקום לשחררו עתה לחלופת מעצר. זאת משום, שחלפו תשעת החודשים והליך שמיעת הראיות בעניינו טרם החל. עוד טוען המשיב, כי נוכח חלוף הזמן יש לשחררו לחלופה אף אם הוא לא הצליח להמציא חלופה ראויה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

כאמור, במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ייבחן קצב התקדמות הליך שמיעת הראיות בתיק העיקרי. משנוכחתי כי טרם החל הליך שמיעת הראיות בעניינו של המשיב, הוריתי למבקשת, בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.2.2011, להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז, לשם קביעת מועדים לשמיעת התיק.

כנדרש, ביום 10.2.2011 הגישה המבקשת הודעה ובה נאמר כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 6.2.2011 (כבוד השופטת ו' מרוז ) קבע שני מועדים לשמיעת הוכחת בתאריכים 22.2.2011 ו- 28.2.2011.

בנסיבות אלו, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. מסוכנותו הגבוהה של המשיב נלמדת מהעבירות המייחסות לו, מנסיבות ביצוען כמו גם מעברו הפלילי ומתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. לטעמי, חלוף הזמן כשלעצמו אינו מפיג את מסוכנותו של המשיב ואינו מהווה עילה לשחרורו לכל חלופה.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.2.2011 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 5943-05-10 בבית המשפט מחוזי מרכז, לפי המוקדם.