בש"פ 560/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 1.2.2011 או עד למתן פסק דין בתיק תפ"ח 1365-08-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה כלפי קטינה בת משפחה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של אינוס ומעשי סדום בקטינה בת משפחה. לפי המתואר בכתב האישום ביצע המשיב מעשים מגונים באחותו הקטינה ואף אנס אותה מספר פעמים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 1.8.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' מינץ ) לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ביום 3.8.2010 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בו נכתב כי הוא אינו יכול להמליץ על חלופת מעצר הולמת. על קביעה זו חזר שירות המבחן בתסקיר משלים מיום 23.8.2010 וכן בתסקיר משלים נוסף מיום 13.9.2010. ביום 14.9.2010 הורה בית המשפט, בהסכמת המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 12.12.2010 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב מהטעם שלא הוצעה חלופת מעצר מתאימה. ביום 16.12.2010, בעקבות בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש המשיב, הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר נוסף בעניינו, אשר טרם הוגש.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף שישה חודשים, הוגשה בקשה זו שבפניי, במסגרתה טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו וכן מכך שעל אף גילו הצעיר, עברו הפלילי עשיר וכולל עבירות איומים ואלימות.

מנגד, טוען המשיב כי לאור הזמן הרב שחלף ולאור נסיבותיו האישיות יש לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. כמו כן, נטען כי התבטלו דיונים רבים בעקבות שביתת הפרקליטים.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). בענייננו, חוק הנוער מורה על קיצור התקופה לשישה חודשים בלבד. עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי 62 חוק המעצרים, בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער, ולהאריך את מעצרו של הקטין בארבעים וחמישה ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק אינו מהיר דיו וזאת אף מטעמים שאינם באשמת המשיב. בנוסף, בתקופת המעצר המבוקשת קבוע רק דיון אחד, ליום 9.2.2011. יחד עם זאת, לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיב והמלצתו השלילית של שירות המבחן, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו ממעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים, החל מיום 1.2.2011, או עד למתן פסק דין בתיק תפ"ח 1365-08-10 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי עשה מאמצים לקבוע מועד נוסף בחודש פברואר אך הדבר לא עלה בידו. בית המשפט המחוזי מתבקש בכל זאת לעשות מאמץ נוסף בהתאם לתפוסת יומנו, ולקבוע מועד דיון נוסף בחודש הקרוב, וזאת בנוסף על המועד הקבוע ליום 9.2.2011.