בש"פ 5159/12 מדינת ישראל נ. ג'יאד חמאיסה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים 2 (סלמאן חמאיסה) ו-3 (עמר חמאיסה) בתשעים ימים, החל מיום 9.7.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 15488-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. יצוין כי בתחילה הוגשה הבקשה להארכת מעצרו גם של ג'יאד חמאיסה (להלן: ג'יאד , המצוין כמשיב 1 בבקשה), אך הדיון בעניינו בוטל, נוכח הסכמתו להארכת המעצר.

נגד המשיבים 3-2 הוגש כתב אישום ביום 13.3.2012 בגין קשירת קשר לביצוע פשע וחטיפה. באותו כתב אישום הואשם ג'יאד ברצח ובחטיפה לשם רצח. יצוין כי המנוחה היא אחותם של המשיב 2 וג'יאד ובת דודו של המשיב 3. על פי המתואר בכתב האישום התארחה המנוחה בביתו של מכר באשקלון. משנודע דבר זה למשיבים נסעו, יחד עם מכר שלהם וחברה של המנוחה שידעה על מקום הימצאה, לדירה בה שהתה המנוחה. כשהגיעו, עלו לדירה והמשיב 2 הוציא בכוח את המנוחה מהחדר בו ישנה. בהמשך לכך, הטיחו המשיבים את ראשה של המנוחה בקיר בעודה צועקת ובוכה, וגרמו לפציעתה. לאחר מכן, כשהשומר בבניין הודיע להם שהוא הזמין משטרה, גררו השניים את המנוחה לרכב ועזבו את המקום. באותו לילה הועברה המנוחה לידי ג'יאד, אשר, על פי כתב האישום, רצח אותה בדקירות סכין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם. ביום 29.8.2011 הסכים ג'יאד למעצרו עד תום ההליכים. במסגרת הדיון קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה בעניינם של המשיבים 2 ו-3, והורה על הכנת תסקיר מעצר. לאחר קבלת התסקירים, הורה בית המשפט ביום 26.9.2011 על מעצרו עד לתום ההליכים של המשיב 3. זאת, בהתקיים עילת מסוכנות ונוכח עברו הפלילי העשיר. בעניינו של המשיב 2, קבע בית המשפט כי נוכח עברו הפלילי הזניח, נוכח העובדה כי מדובר במעצרו הראשון ונוכח היות התסקיר בעניינו חמור פחות מהתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב 3, יש מקום לבחון חלופת מעצר נוספת (מרוחקת יותר מזו שהוצעה), ומשכך הורה על הכנת תסקיר משלים. יצוין כי ערר על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב 3 נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ 7730/11 מיום 27.10.2011, כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור ). ביום 31.10.2011, לאחר שנמצא כי אף החלופה הנוספת אינה מאיינת את מסוכנות המשיב 2, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. ערר על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט (בש"פ 8671/11 מיום 13.12.2011, כבוד השופט נ' הנדל ).

משחלפו תשעת חודשי מעצר, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעים ימים, וזו נתקבלה ביום 6.4.2012 (בש"פ 2650/12, כבוד השופט נ' סולברג ). זאת, נוכח העובדה שמרבית עדי התביעה נשמעו וכי קצב ניהול ההליך תקין. במסגרת זאת, נדחתה הטענה לכרסום בראיות, שכן מקומה של זו במסגרת הליך של עיון חוזר ולא במסגרת דיון בהארכת מעצר מעבר לתשעים ימים. משחלפה תקופת הארכת המעצר, הוגשה הבקשה שלפניי.

במסגרת הדיון בפניי, טענה המבקשת כי נוכח חומרת העבירות המיוחסת למשיבים, וכן נוכח החשש כי הם יפעלו לשיבוש הליכי משפט, בין היתר בשל היותם קרובי משפחה, יש מקום להורות על המשך מעצרם. עוד טענה המבקשת כי משתמה פרשת התביעה, יש לראות בהליך ככזה המתנהל בקצב סביר.

מנגד, טוענים המשיבים כי נוצר קושי באיתורם של שני עדי תביעה הדרושים להגנתם, ומשכך, צפויה פרשת ההגנה להתארך אף מעבר ל-90 ימי המעצר המבוקשים. עוד טוענים הם כי לא נקבעו די מועדים לשמיעת התיק. המשיב 2 אף טוען שיש מקום להזמנת תסקיר משלים בעניינו נוכח התנהגותו הטובה במהלך מעצרו.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה.

כידוע, הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר ב-90 ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

בעניינו, שני השיקולים האמורים לעיל מתקיימים. לעניין המסוכנות, נדמה כי אין מחלוקת ממשית שהעבירות המיוחסות לנאשמים, כמו גם תסקירי המבחן בעניינם, מעידים על מסוכנות גבוהה. העיון בתסקיר המבחן של המשיב 2 מעלה כי הוא מתקשה לקבל את גבולות החוק ונוטה לצמצם את חלקו ואחריותו למעשים המיוחסים לו. משכך, קבע שירות המבחן בעניינו כי אין בחלופת מעצר כדי לצמצם את הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. העיון בתסקיר המבחן בעניינו של המשיב 3 מעלה כי הוא אינו רואה את הבעייתיות בעבירות המיוחסות לו, ותופס את התנהגותו כמוצדקת. עוד עולה כי הוא מתקשה להציב לעצמו גבולות. לצד זאת

לאלו מצטרף עברו הפלילי של המשיב 3, המחזק אף הוא את מסוכנותו.

באשר לקצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, בחינת הדיונים שנערכו עד כה, והעובדה כי הסתיימה פרשת התביעה, מעלה כי ההליך מתנהל בתדירות סבירה, כנדרש בהליכים מסוג זה. מהעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי קבועים בתיק שני מועדים לשמיעת ראיות ההגנה (15.7.2012 ו-9.9.2012). מועד נוסף נדחה בשל אי זמינות של אחד מבאי כוח המשיבים. ניתן לקוות כי די במועדים אלו כדי לסיים את פרשת ההגנה ולקרב את ההליך אל סיומו. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי דיון נוספים במהלך חודש ספטמבר כדי להבטיח את שמיעתו המהירה של התיק.

סוף דבר, אני מאריך בזאת את מעצרם של המשיבים 2 ו-3, ב-90 ימים, החל מיום 9.7.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 15488-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.