בש"פ 7730/11 עמר חמאיסה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע

(כב' השופט א' אינפלד) מיום 26.9.2011

במ"ת 15503-07-11 , בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום

1.

ביום 10.7.2011 הוגש כתב אישום כנגד העורר ושני חבריו, שהינם בני דודיו. כתב האישום ייחס לעורר עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין.

2.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בליל ה-16.62011 נודע למשיב על כך שאחותם של חבריו, שהינה, בת דודו (להלן: המנוחה ), שעזבה את בית הוריה ברהט, לנה אצל מכר בדירה בעיר אשקלון. המשיב קשר קשר עם חבריו לחטוף את המנוחה מהדירה. באותו הערב הגיע המשיב יחד עם נאשם נוסף לדירה באשקלון, והידפק על דלתה. משנפתחה הדלת ניגשו השניים לעבר החדר בה ישנה המנוחה יחד עם אדם נוסף, והוציאוה מהמיטה. בהמשך, הטיח המשיב בצוותא חדא עם חברו את ראשה של המנוחה בקיר או בעצם אחר ופצעה. מכריה של המנוחה לא שעו לבקשותיה לעזרתם. לאחר שמעשי האלימות כלפי המנוחה המשיכו, הגיע שומר הבניין ששמע את המתרחש בדירה ואמר לנוכחים כי הזמין למקום משטרה. המשיב והאחר הוציאו את המנוחה בכוח מהדירה, הכניסוה לרכב עימו הגיעו, ועזבו את המקום. עוד באותו הלילה, הגיע המנוחה לידי אחיה (הנאשם 1) שרצח אותה לאחר הפעלת אלימות קשה כלפיה. כדי להסיר כל ספק: העורר אינו מואשם ברצח, ואין טענה כי ידע על מה שצפוי למנוחה.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 29.8.2011 (השופט פרידלנדר) נקבע כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה לביצוע העברות המיוחסות לו.

בהחלטתו קבע השופט פרידלנדר, כי התהיות הקיימות לגבי חלק מהראיות בתיק אינן מכרסמות בראיות באופן שהופך את הסיכוי להרשעה לבלתי סביר. כן נקבע, כי למרות עברו הפלילי העשיר של העורר, המעמיד בספק את היתכנותן של חלופות מעצר בעניינו, יוגש לגביו תסקיר שייבחן את שאלת התאמתן של חלופות

המעצר.

4.

ביום 26.09.2011 התנהל דיון בפני השופט אינפלד, בסופו התקבלה החלטת המעצר. בהחלטתו קבע השופט אינפלד, כי נוכח קביעתו של השופט פרידלנדר לפיה קיימות ראיות לכאורה, ונוכח התסקיר שהתקבל בעניינו של העורר המעיד על מסוכנותו הגבוהה, אין מקום לחלופת מעצר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי עברו הפלילי של העורר, בצירוף התסקיר שהוגש לגביו, יוצרים קושי ממשי לתת בו אמון. על כן נקבע כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים, ומכאן הערר.

הערר

5.

בראשית דבריו טוען בא כוח העורר כי הראיות לכאורה העומדות כנגדו בעניין החטיפה אינן מגיעות לרף הראייתי הדרוש כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. לחילופין, נטען כי אם בכל זאת יסבור בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שאין הן מספיקות כדי לשלול חלופות מעצר. בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט בכך שראה את הסיכון העולה מהעורר ככזה השולל אפשרות לשחררו למעצר בית. בהקשר זה טען בא כוח העורר כי אין בעברו הפלילי שהינו, לדבריו, מרוחק כדי ליצור סיכון משמעותי המצדיק מעצר עד תום ההליכים. לסיום, טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט בכך שביצע אבחנה בין העורר לחברו לכתב האישום, לגביו נקבע כי יש לבחון את היתכנותן של חלופות מעצר. אדגיש כאן, כי מהדיון בפני עלה כי טרם נפלה החלטה סופית בעניין הנאשם האחר.

בית המשפט התבקש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

6.

ב"כ המשיבה תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

עיינתי במקצת הראיות. שני עדים, לכאורה ניטרליים, תארו את אקט החטיפה – הוצאת הבחורה מהדירה והכנסתה לרכב. אלה הן ראיות לכאורה. העובדה שאחרים מתארים את היציאה מהדירה בצורה אחרת, כאילו המנוחה יצאה בהסכמה, אינה מעלה ואינה מורידה. על כן, אין מקום להתערב בהחלטתו של השופט פרידלנדר בעניין קיומן של ראיות לכאורה, ראיות שאינן מכורסמות על ידי הראיות ה"סותרות".

אשר לעילת המעצר: בית המשפט הצביע על עברו של המבקש, הכולל עבירות רכוש, סמים (לשימוש עצמי) וכן הפרת הוראה חוקית, השמדת ראיות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מעשים אלה מלמדים, כך קבע בית המשפט ובצדק, על קושי ליתן בעורר אמון. נקבע גם כי רמת המסוכנות של העורר העולה מן התסקיר אינה מאפשרת כל חלופה. אין בידי אלא להסכים למסקנה זו. השופט פרידלנדר התלבט אם יש טעם בכלל לבקש תסקיר מעצר. בסופו של דבר התבקש והתקבל תסקיר, והתמונה העולה ממנו מצביעה על מסוכנות קשה. שירות המבחן שמע מפי העורר כי המנוחה, שברחה מבית הוריה, נהגה (לתפיסתו של העורר) באופן "בעייתי". כפי שעולה מתסקיר המבחן שהוגש לגבי העורר, בהזדמנות אחרת, קודם לאירוע בו נגדעו חייה, כבר סייע להוריה להשיבה לביתם ממקלט בו שהתה. השקפת עולמו של העורר, כשהיא באה על הרקע בו הוצאה הפעם המנוחה מהדירה והוכנסה לרכב, מצביעה על מסוכנותו. המעשה עצמו, העבר הפלילי המכביד ותפיסת העולם של המבקש אינם מאפשרים את שחרורו לחלופת מעצר כלשהי.

8.

לא אמרתי דבר בשלב זה בעניין טענת ההפליה, ולא בכדי: אין זה רצוי שאתייחס לעניינו של אדם שאינו בפני, אשר עניינו תלוי ועומד וטרם נפלה בו החלטה סופית. טענות שני הצדדים בשאלה אם קיימת הפליה בין השניים שמורות להן, למקרה הצורך.

9.

הערר נדחה.