בש"פ 154/11 מדינת ישראל נ. מוחמד אלגדיפי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצר שביעית של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 21.1.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 8287/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. כמו כן, מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 22313/08, כבוד השופט ב' אזולאי - ס"נ ) מיום 23.1.2011 בה הורה בית המשפט על המשך מעצרו המשיב.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, יבוא סמים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב בתיווכו של אחר ויחד עם אחרים נוספים ייבאו מירדן לישראל 77.882 ק"ג של סם מסוכן מסוג הרואין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 28.6.2009 קבע בית המשפט (ב"ש 22313/08, כבוד השופט ב' אזולאי- ס"נ ) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, וכי נשקפת ממנו רמת מסוכנות גבוהה אשר אין בכוחה של חלופת מעצר לאיינה. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, בחלוף תשעה חודשים, הגישה המבקשת מספר בקשות להארכת מעצרו, אשר התקבלו על ידי בית משפט זה (בש"פ 6780/09; בש"פ 6737/09; בש"פ 9351/09; בש"פ 49/10; בש"פ 1710/10; בש"פ 3041/10; בש"פ 5323/10; בש"פ 7165/10) כבר במסגרת בש"פ 6780/09 הורה בית המשפט (ביום 4.9.2009, השופט א' רובינשטיין ) על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב. בהתאם לאמור, הוגש תסקיר שירות המחן אשר המליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר אשר הוצעה, ונבחנה על ידו. לבקשת המשיב, הוגש תסקיר

משלים שבחן חלופת מעצר נוספת, אשר הוצעה על ידו. ביום 16.12.2009 הוגש תסקיר זה אשר העריך כי חווית המעצר מהווה גורם מרתיע עבור המשיב מלשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו, ונוכח העדר עבר פלילי, וטיב החלופה המוצעת הוא ממליץ על שחרורו לחלופה. ביום 20.12.2010 שב ודחה בית המשפט את בקשת המשיב לשחררו לחלופה, וקבע כי אין בחלופה האמורה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. כמפורט לעיל, הגישה המדינה מספר בקשות להארכת מעצרו של המשיב נוכח הימשכותם של ההליכים, במסגרת ההחלטה שניתנה בבקשה השישית להארכת מעצר (בש"פ 7165/10) הורה השופט ח' מלצר ביום 10.10.2010 על עריכת תסקיר חלופת מעצר עדכני בעניינו של המבקש.

בהתאם להחלטת השופט ח' מלצר , הוגש ביום 26.12.2010 תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, אשר המליץ לשחרורו לחלופת המעצר המוצעת, בתנאים של מעצר בית מלא, פיקוח מתמיד של הערבים אשר נבחנו על ידו, וחתימה על ערבויות מתאימות. שירות המבחן נימק את המלצתו זו בכך, שמדובר במשיב ללא עבר פלילי שעצור תקופה ארוכה, אשר נראה כי חווית המעצר הינה חוויה מחדדת גבולות עבורו, ונדמה כי הוא הפנים את המחירים אותם הוא משלם בעקבות ההליכים המשפטיים, ואף את אלו אותם הוא עשוי לשלם במידה והוא יפר את תנאי חלופת המעצר. לעניין החלופה העריך שירות המבחן, כי המפקחים מבינים את משמעות הדרישה מהם ויש ביכולתם להציב למשיב גבולות. כמו כן ציין שירות המבחן כי בנסיבות המפורטות יחד עם המרחק הגיאוגרפי של החלופה ממקום מגוריו של המשיב, יש כדי לצמצם את הסיכון הנשקף ממנו.

נוכח המלצת שירות המבחן הגיש המשיב בקשה לשחרורו ממעצר לחלופה. ביום 23.1.2011 דחה בית המשפט (מ"ת 22313/08, כבוד השופט ב' אזולאי-ס"נ ) את הבקשה, וקבע כי אין בכוחו של חלוף הזמן והחלופה המוצעת, להפיג את מסוכנותו הגבוהה הנובעת מהמעשים המיוחסים לו. במסגרת החלטתו זו, נדרש בית המשפט אף לטענת המשיב, כי שותף נוסף שוחרר לחלופה. בית המשפט נימק את ההבחנה בין השניים במצבו הבריאותי הקשה של השותף ובהחמרה שחלה בו, במהלך תקופת מעצרו.

מכאן הערר שבפני במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט משקבע כי עצם ביצוע העבירות המיוחסות לו מצדיק את המשך מעצרו, ללא קשר לטיב החלופה שהוצעה. עוד משיג העורר על קביעת בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להשוות בינו לבין השותף האחר ששוחרר, על אף ששותף זה עמד בראש חוליית הקושרים לביצוע ההברחה, ולחובתו נזקף עבר פלילי וריצוי עונש מאסר בגין עבירה של תיווך בסחר בסמים, וכל זאת כאשר הוא עצמו שימש כבלדר זוטר בחוליה, והינו נעדר כל עבר פלילי. כמו כן, המשיב מפנה לתסקיר שירות המבחן החיובי שהוגש בעניינו ולהמלצתו בדבר שחרורו לחלופה. בנוסף, קובל המשיב על קצב ההתקדמות האיטי מאוד בתיק, ועל כך שעל אף שכתב האישום הוגש לפני למעלה משנתיים, טרם הסתיימה פרשת התביעה וזאת בין היתר בשל הדחיות הרבות, ובשל שינוי המותב הדן בתיק מספר פעמים. נוכח הנסיבות המפורטות ולאור גילו הצעיר של המשיב וחלוף הזמן הרב, הוא מבקש שאורה על שחרורו לחלופה המוצעת.

מנגד טוענת המבקשת כי אין בחלוף הזמן כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב, זאת נוכח המעשים החמורים המיוחסים לו, חלקו הפעיל בשרשרת הפצת סם, כמות הסם הגדולה שהוברחה וסוגו. לדידה, ניתן ללמוד על מסוכנותו של המשיב אף מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. המבקשת אף ציינה, כי היא מודעת וערה לקושי העולה מכך שלאורך תקופה משמעותית לא חלה התקדמות ממשית בשמיעת הראיות, אך נכון לעת הזו, היא מצויה לקראת סיום הבאת ראיותיה. אשר על כן, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בערר ו בהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי,

ומששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, ויש מקום להורות על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים.

במקרה דנן אני סבור כי צירוף מכלול הנסיבות מצדיקות בעת הזו, את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002). אומנם ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, תוך שהוא מביא בחשבון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק אל מול אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

יחד עם זאת, כבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)). בנסיבות בהן אנו מצויים בבקשה להארכת מעצר שביעית , כאשר פרשת התביעה טרם הסתיימה, וכאשר ענייננו במשיב צעיר ללא עבר פלילי, אשר שירות המבחן המליץ לשחררו, לחלופה המוצעת וסבר כי חלוף הזמן הפחית את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. לטעמי האיזון הראוי של מכלול האינטרסים השונים, בשים לב לנסיבות המפורטות, מביאני למסקנה כי יש לשחרר את המשיב לחלופה שהוצעה ונבחנה על ידי שירות המבחן.

סוף דבר, כאמור לעיל הערר מתקבל.

אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. המשיב ישתחרר ממעצרו לחלופת המעצר אשר נבחנה על ידי שירות המבחן בתסקירו מיום 26.12.2010 בכפוף לכך שימלא אחר התנאים המגבילים שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, לפי שיקול דעתו.

אשר על כן, בית המשפט המחוזי מתבקש לקיים את הדיון בעניין זה בהקדם האפשרי.