בש"פ 1177/11 מוחמד אלגדיפי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא אזולאי) מיום 10.2.11 בת"פ 22313/08, בגדרה נקבעו תנאי שחרורו של העורר לחלופת מעצר. עניינו של הערר בקשה להפחתת ההפקדה שהוטלה על העורר.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר הוגש (ביום 7.12.08) כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973; ויבוא סמים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודה.

ג.

בכתב האישום נטען, כי העורר יחד ארבעה נוספים (להלן הקושרים ) קשרו קשר לייבא סמים מירדן לישראל. לאחר מספר ניסיונות שלא צלחו, נפגשו שניים מהקושרים עם סוחרי הסמים מירדן ונשאו עמם שקים המכילים סמים מסוג הרואין במשקל מעל 77 ק"ג לשטח ישראל. העורר טישטש כנטען את עקבות חבריו ונשא עמו את אחד השקים לתוך ישראל. שוטרים שארבו לקושרים עצרוהו במקום, ובהמשך נעצר קושר נוסף.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. לאחר שהדיון בבקשה נדחה מעת לעת, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא אזולאי) ביום 28.6.09 את בקשת המדינה. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. הוזכר, כי המדיניות השיפוטית מורה על נקיטת יד קשה נגד סוחרי סמים, גם בשלב המעצרים, וזאת נוכח חזקת המסוכנות בדין שקמה בגין עבירות מסוג זה; ואף שעסקינן בעורר צעיר הנעדר עבר פלילי, לא נסתרה חזקת המסוכנות, ולכן אין מקום לחלופה.

ה.

בקשתה הראשונה של המדינה להארכת מעצרו של העורר התקבלה בהחלטתי מיום 4.9.09 (בש"פ 6780/09), במסגרתה הוריתי גם על עריכת תסקיר מבחן, בו הומלץ לימים שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר; ועם זאת, בתסקיר משלים מיום 16.12.09 המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופה נוכח טיבה ונוכח ההתרשמות, כי חויית המעצר היתה לעורר גורם מרתיע. בהחלטתו מיום 20.12.10 דחה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא אזולאי) את בקשת העורר לשחררו לחלופה.

ו.

מעצרו של העורר הוארך מעת לעת (בש"פ 49/10, בש"פ 1710/10, בש"פ 3041/10, בש"פ 5323/10). ביום 10.10.10 הורה השופט מלצר על הארכת מעצר נוספת, אך בד בבד הורה על עריכת תסקיר מבחן עדכני בנוגע לחלופת מעצר אפשרית. בתסקיר העדכני נאמר, כי העורר הפנים את המחירים שהוא משלם בגין עבירותיו והוערך, כי יש ביכולתם של המפקחים המוצעים להציב לעורר את הגבולות הנדרשים לו. בעקבות המלצה זו הגיש העורר בקשה לשחררו לחלופת מעצר, וכעולה מהחלטת השופט ג'ובראן בבש"פ 643/11, בקשתו נדחתה ביום 23.1.11 (סגן הנשיא אזולאי). נקבע, כי אין בחלופה המוצעת כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר.

ז.

כלפי החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה ובמקביל הוגשה בקשה שביעית להארכת מעצרו של העורר (בש"פ 643/11 הנזכר ובש"פ 154/11). בהחלטתו מיום 2.2.11 הורה השופט ג'ובראן על שחרור העורר לחלופת מעצר. נאמר, כי נסיבות המקרה, וביניהן חלוף הזמן מיום הגשת כתב האישום, העדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן (מיום 26.12.10) מצדיקות את שחרור העורר לחלופת מעצר, בכפוף לתנאים מגבילים אשר יקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי. תנאי שחרורו של העורר נקבעו ביום 20.1.11 וכללו: (א) מעצר בית מלא בהשגחת המפקחים שאושרו על-ידי שירות המבחן; (ב) התחייבות עצמית וערבות צד ג' של שני מפקחים וערב נוסף בסך של 100,000 ₪, כל אחד; (ג) הפקדה כספית או ערבות בנקאית בסך 200,000 ₪; (ד) איסור יציאה מן הארץ; (ה) איזוק אלקטרוני; (ו) איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה.

הערר והדיון

ח.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. נטען, כי שגה בית המשפט משלא התחשב ביכולתם הכלכלית של העורר ומשפחתו בקבעו סכום הפקדה כה גבוה, הנגזר מזה שהוטל על פרג', השותף לקשר, בפרט נוכח ההבדלים בין השניים. בהקשר זה נטען, כי לעורר חלק קטן בלבד בפרשה המפורטת בכתב האישום - וגם מסיבה זו היה מקום להבחין בין תנאי שחרורו לבין תנאי שחרורו של פרג'. הוצעה הפקדה של 15,000 ₪.

ט.

בדיון נמסרה החלטת סגן הנשיא אזולאי מ-13.12.11 לפיה לא התקבלה הצעת העורר להפקיד 15,000 ₪, אך נאמר כי בחלוף זמן נוסף יתכן כי ניתן יהא לשקול הפחתה מ-200,000 ₪ "אם יוצע סכום משמעותי שיהא בו כדי להבטיח את התיצבות הנאשם לדין והימנעותו להימלט מהדין".

י.

עו"ד שפירא טענה למדינה, כי הצעת 15,000 ₪ אינה ראויה, ויש לבחון בקפידה את היכולת הכלכלית, על פי תצהירים ומידע נוסף.

יא.

עו"ד בן נתן שב טען, כי מעורבות שולחו בפרשת הסם היתה נמוכה, כבלדר שהובטחו לו 10,000 דולאר ואין מדובר בסוחר סמים כמו הדמות העיקרית בפרשה פרג'. עלה מדבריו שקיימת נכונות מצד העורר והמשפחה להעלות את ההפקדה עד 50,000 ₪ וכן להוסיף ערבות צד ג'.

יב.

עו"ד בן נתן הציג מקבץ החלטות באשר למקרה טענה של היעדר יכולת כספית לעניין ערובה. בבש"פ 8184/99 עמרו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציין השופט טירקל, כי הוא נוטה "לדעה שהדרך שראוי ללכת בה במקרה שהנאשם טוען שאין ביכולתו להמציא ערובה מסוימת היא עריכת מעין 'חקירת יכולת' של העורר ושל בני משפחתו", בדומה לזו שבחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בעניין אחר (בש"פ 9691/02 רביזדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נדרש השופט טירקל להוראת סעיף 52(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, לפיו "אדם המוחזק במעצר בשל אי יכולתו להמציא ערובה רשאי לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר", וציין כי משמעותה היא "שלא תיקבע ערובה לשחרור שלא יהיה בכוחו של הנאשם לעמוד בה, כך שבדרך עקיפין יישאר במעצר שדינו להשתחרר ממנו. גם תחושת הצדק אינה סובלת שאדם שאין ידו משגת להפקיד ערובה שהושתה, יישאר במעצר רק מטעם זה, הדבר נובע גם מעקרון המידתיות שבחוק יסודי. כבוד האדם וחרותו". דברים אלה מדברים בעדם, ועדיין ברי כי בכל מקרה יש צורך בבדיקה קפדנית של היכולת הכלכלית כדי לא ליתן מקום חלילה להערמה ומניפולציה, ואיני מדבר דווקא בענייננו.

יג.

במקרה דנא מערך השיקולים הוא, מחד גיסא, הצורך בערובה גבוהה נוכח עסקת הסמים הענקית בסם קשה שבה היה מעורב העורר, שבשפלותה ומסוכנותה אין להגזים, יהא אשר יהא תפקידו בה. מאידך גיסא, מאחורי העורר שנתיים וחצי של מעצר והחלטת שחרור שיש מקום לממשה בגבולות היכולת. הדבר מצדיק, כדברי השופט טירקל, כעין חקירת יכולת. אמנם לערר צורף תלוש שכר של אבי העורר – נטו 4,425 ₪ וכן אישור כי האב מתיצב בשירות התעסוקה מאז אוגוסט 2008. ואולם, אין די בכך, ולשם חקירת יכולת יש צורך בתצהירים של העורר, האב ובני משפחה אחרים, וכן פירוט חשבונות בנק, שלאחר בדיקתם יקבע בית המשפט המחוזי את סכום הערובה, ואני מקדים לו תודה. החומר יוגש בהקדם האפשרי לבית המשפט המחוזי. איני נעתר לערר, בכפוף לאמור.